דיוק וחידוש ברש"י
מסכת פסחים דף פה
עמוד א
רש"י ד"ה זריזין הן. שיש רבים ומזרזים זה את זה מלהוציא ולא איצטריך לאחמורי עלייהו שלא יבואו לידי יציאה:
עיין בתוספות בד"ה דבני חבורה זריזין הן כי קמיבעיא לן יוצא דקדשים. וא''ת דבפ' המוצא תפילין (עירובין קג.) משמע איפכא דקאמר כהנים זריזין הן אמרינן בני חבורה זריזין הן לא אמרינן ותירץ ר''י דלא דמי דגבי בני חבור' שייך למיגזר טפי שמא יחתה מלגבי כהנים דהא מילתא לא שייכא לפסח כלל אבל במידי דשייך לפסח כגון יוצא זריזין בני החבורה יותר מכהנים: עכ"ד,
שאילת התוספות היא רק לדברי אביי המחלק כך בגמרא בין בני חבורה לכהנים, אבל לרב ספרא לא פלגינן, וכפי דאיתא ברש"י שם ד"ה בני חבורה. הנמנין על הפסח זריזין הן דכל העוסקין בקדשים זריזין וחכמים הלכך לא מחתי: ואביי. דאישתיק סבר כהנים זריזין הן אמרינן בכמה דוכתי דכיון שנכנס לעבודה בידוע שלמדוהו הלכות קדש אבל בני חבורה זריזין הן לא אמרינן שאין לך אדם שאינו עושה פסח: ונראה לדייק בדברי רש"י כאן שמתורצת קושית התוס' דשם בעירובין שמדבר גבי חותה בגחלים מאחר שמדובר בעת צליית הקרבן ולכאורה לא כל בני החבורה נתעסקים בצליתו אלא אחד או שניים, וע"כ שייך לחלק ולומר בין כהנים שבידוע שלמדהו את ההלכות ובצליית קרבן פסח לאו כל אדם יודע את ההלכה, ובדרך כלל בעל הבית שאצלו נתאספים לאכול הוא מתעסק בצליית הקרבן ולא כל אחד יודע את ההלכות על בורים, אבל בשעת אכילת הקרבן שכל בני החבורה נאספים, וכדאיתא ברש"י "שיש רבים" בוודאי יש מי שיודעים את ההלכה ויזהירו אחד את השני לא להוציא, וממילא לגבי זה אף אביי יאמר בני חבורה זריזין.
