מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן
איסור אכילה והנאה- שור הנסקל, וערלה
"סקול יסקל השור ולא יאכל בשרו" (שמות כא, כח). גם אם השור נשחט בכשרות לאחר שנגמר דינו, אסור לאכלו וליהנות ממנו. "ובעל השור נקי"- "שמעון בן זומא אומר: כאדם שאומר לחבירו יצא איש פלוני נקי מנכסיו ואין לו בהם הנאה של כלום".
המפרשים עסקו במעמדו של חפץ שהתורה אסרה ליהנות ממנו, האם הוא הופקע גם מבעליו, או שאיסור ההנאה איננו מפחית את הבעלות הקנינית. הרב אפרים נבון (מחנה אפרים, הל' זכיה מהפקר סי' ד) טוען שמאחר והחפץ אסור לכל, גם הבעלות מופקעת, אך כשאדם אסר הנאה על עצמו מחפץ מסוים, ואחרים יכולים ליהנות מהחפץ, יש בו בעלות.
הרב יוסף קנוביץ' (שו"ת דברי יוסף סי' יג) כותב שביחס לשור הנסקל, ברור שהבעלות מופקעת, ואין זה כמו איסורי הנאה אחרים. האמירה: "בעל השור נקי, כאדם שאומר לחבירו יצא איש פלוני נקי מנכסיו"- "גילתה תורתנו הקדושה שסלקה מבעל השור כל זכות ממון שהיה לו בו והוא אפקעתא דמלכא שבעל השור נקי מנכסיו. נמצא שיש שני דברים בשור הנסקל: דין איסורי הנאה, ודין הפקעת ממון שהוא הפקר ממש. אך לא כן בכל איסורי הנאה דעלמא, שהוא ענין של איסור לבד ולא הפקר כלל, לכן אעפ"י שנאסרו בהנאה, בכל זאת שם בעליהם עליהם, ויש בהם זכיה".
מאחר ואנו בערב ט"ו בשבט, נצביע על איסור ערלה, אותם פירות שגדלים בשלוש השנים הראשונות של העץ, שאף הם אסורים באכילה ובהנאה: " 'ערלים לא יאכל' (ויקרא יט, כג). מנין שלא יהנה ממנו, שלא יצבע בו, ולא ידליק בו את הנר? תלמוד לומר: "וערלתם ערלתו" (שם) (פסחים כב ע"ב). אסור לתתם במתנה אף לא לגוי, ואם מכר אין לקבל תמורה בעבורם. אין להאכיל בהמות בפירות ערלה. בעודם פרחים על העץ ניתן להוריד את הפרחים ולזורקם, אך לאחר שהם נחשבים כבר לפרי, החזון איש (הל' ערלה אות מ) כותב שיש לשורפם. אם לא ניתן, יש להשמידם בדרכים אחרות.
