מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
אם כל שאינו בדרבנן אף אינו בדאורייתא
פסחים לה ע"ב
אבל לא בטבל וכו', פשיטא לא צריכא בטבל טבול מדרבנן וכו', ופירש"י דאפ"ה מצוה הבאה בעבירה היא חשיב לה וכו' ע"ש.
וא"כ מבואר דכל שאסור ואינו ע"פ דין "מדרבנן" אף אינו "בדאורייתא" ולא יצא ידי חובת המצוה כלל. וכן יעוי' לקמן (לח.) דבעי ר"ש בן לקיש מהו שיצא אדם ידי חובתו בחלה של מעשר שני בירושלים וכו' כ' תיבעי לך אליבא דר' עקיבא בחולין הוא דנפיק וכו' אבל חלה דאי מטמיא לית ליה היתר במושבות ולשריפה אזלא לא נפיק וכו', וכ' תוס' דזו הסוגיא כמ"ד מחיצה וכו', א"נ כיון דמדרבנן אין להם פדייה לא חשיב נאכל בכל מושבות, ע"כ יעו"ש. וא"כ מבואר כנ"ל דכל שאינו בדרבנן אינו בדאורייתא. וכן יעוי' לעיל (כט.) בתוד"ה אין פודין את הקדשים וכו' שכ' וז"ל, ואין לתמוה אטו משום חששא דרבנן נפקיע מעילה דאורייתא, דכיון דאמרו רבנן אין פודין לא שויא מידי וכו', עכ"ל יעו"ש. ומבואר כנ"ל. וכן יעוי' בתוס' ברפ"ק דסוכה (ג.) בד"ה דאמר וכו' שכ' בסופו דמדגזרו רבנן שמא ימשך אחר שולחנו ואסרו לישב בסוכה בכה"ג ע"כ אפי' מדאורייתא לא קיים מצות סוכה יעו"ש, ומבואר כנ"ל דאמרי' כל שאינו בדרבנן וכו' אף באיסור "גברא" ולא רק באיסור "חפצא" שאינו ראוי לקיום המצוה בזה.
והנה נחלקו האחרונים גבי מצות עשה "שהזמן גרמא" נשים פטורות, כשא"א לקיימו מחמת איסור שבת אם ג"כ נחשב למצ"ע "שהזמן גרמא", וכגון כתיבת ס"ת דס"ל למהר"י אסהד ז"ל בשו"ת "יהודה יעלה" יור"ד (סימן רעט') דמדאסור לכותבו בשבת ע"כ נחשב למ"ע שהזמן גמרא ולכן נשים פטורות מזה, וכן יעוי' בשו"ת "אבני נזר" או"ח ח"ב (תשובה תנט') דס"ל ד"עשיית סוכה" הוי מ"ע שהז"ג כיון שאסור לעשותו "בשבת", ודלא כש"כ לו ה"חלקת יואב" דכיון דאינו זמן "פטור" רק משום "איסור שבת" דלא נחשב עי"ז לזמ"ג, ויעו"ש באבנ"ז שהשיבו דנעלם ממנו משנה מפורשת דכריתות (ז:) גבי מפלת דמוכח דאף ע"י איסור חשיב לאו זמניה ע"ש, וכן יעו"ש לקמן באנ"ז (תשובה תקט') שכ' לבאר לדס"ל לחינוך (במצוה תכד') דאין נשים חייבות על מחיית והריגת עמלק, משום דהוי מ"ע שהז"ג מדאסור להורגם בשבת וכו', עש"ה. ועוד אשכחן כן באחרונים. ומאידך רעק"א בשו"ת ח"ג (תשובה יז') וה"טורי אבן" במגילה (כ:) בד"ה וכ"ת אפי' וכו' פליגי וס"ל כהחלקת יואב דלא נחשב עי"ז מ"ע שהזמן גרמא יעו"ש בזה, וע"ע ב"אתוון דאורייתא" (כלל כב') בזה, וכן עמש"כ לעיל (ז:) בזה, ואכמ"ל.
וא"כ נסתפקתי לפי"ד האבנ"ז ודעימיה כשאסור לקיים מצוה בשבת רק מדרבנן וכגון לבנות ביהמ"ק ע"י עכו"ם בשבת דאמירה לעכו"ם אסור רק משום "שבות" מדרבנן [את"ל דיוצאים עי"ז למצותו, ויעוי' בקה"י בשבועות (סימן י') בזה], דלמש"נ הכא דכל שאינו בדרבנן אף אינו בדאורייתא לכאו' ע"כ דאף כשאסור לקיימו בש"ק מדרבנן ה"ז נחשב דאסור אף מדאורייתא וע"כ דאף עי"ז יחשב למ"ע שהז"ג, ואע"פ דהוי רק איסור "גברא" מדרבנן שלא יאמר לעכו"ם וכו' ולא איסור "חפצא", ודומיא דאיכא איסור "גברא" מדרבנן שלא לישב בסוכה ששולחנו בתוך הבית דס"ל לתוס' הנ"ל דאף מה"ת לא יצא, ודו"ק. ויש לפלפל בזה. [וע"ע במל"מ ברפ"ז דתרומות ובפ"א דנעה"מ ה"ה מש"כ לפלפל בכל שאינו מדרבנן דאף אינו מה"ת יעו"ש].
אולם מש"כ דמבואר בגמ' הכא דכל שאינו בדרבנן וכו', יעוי' בשפ"א דמספק"ל בזה וז"ל, ויל"ע הא דאינו יוצא בטבל דרבנן אי הפי' דמדרבנן אינו יוצא וצריך לחזור לאכול מצה המותרת אבל מה"ת נפיק ביה, וממילא אפשר דגם לכתחילה באין לו רק טבל דרבנן י"ל דמצות מצה דוחה האיסור דרבנן, או נימא דכיון דאסור מדרבנן הוי גם מן התורה מהב"ע משום לאו דלא תסור [והוי כטבל דאורייתא דאפי' אין לו של היתר לא נפיק ביה וכו'] ולא נפיק ביה. מיהו למש"כ תוס' בפ"ק דסוכה (ט.) דמהב"ע רק מדרבנן א"כ מה"ת נפיק ביה, עכ"ל השפ"א יעו"ש. וא"כ מהכא ליכא ראיה דכל שאינו בדרבנן אף אינו מה"ת. אולם בתוס' לעיל ולקמן וברפ"ק דסוכה מבואר דאף ליכא מה"ת ולא רק מדרבנן, וכש"נ.
אמנם מש"כ השפ"א דאפשר דמה"ת לא יצא משום לאו ד"לא תסור" דאיכא על איסורי "דרבנן", איברא דהדבר שנוי בפלוגתת רבותינו הראשונים אי איכא לא תסור על "דרבנן", דדעת הרמב"ם בסהמ"צ (שורש א') דהעובר על "דברי סופרים" אפי' במצות שיחדשו כגון טלטול ומוקצה ונר חנוכה וכיו"ב ה"ה עובר ב"לא תסור" ע"ש, וה"נ ס"ל לרבינו יונה בשע"ת (ריש שער ג' אות ד'), ולמאירי בפ"ב דשבת (כג.) ע"ש. אולם הרמב"ן בהשגותיו לסהמ"צ שם פליגי וס"ל דלאו זה הוי רק במה שפירשו בתורה שחייבים לשמוע במה שיפרשו בה והיינו במה שדרשו חז"ל ביג' מדות שהתורה נדרשת בהם וכו', וה"נ ס"ל לר"ן בחידושיו בספ"י דסנהדרין (פט.) בד"ה דבר זו הלכה, ולחינוך (מצוה תצו') יעו"ש, ולריטב"א בפ"ג דברכות (יט:) ובפ"ב דשבת (כג.) ע"ש. [ועמש"כ בעירובין סימן ז' אות ח' בזה].
וא"כ מש"כ דמה"ת לא נפק מדעבר בלא תסור, אפ"ל רק לפי"ד הרמב"ם ודעימיה ולא לפי"ד הרמב"ן ודעימיה, ויל"ע מ"ט סתם בזה השפ"א. אכן נר' דדבריו סובב על מש"כ רש"י דהוי "מצוה הבאה בעבירה" וכו', ובזה מספק"ל אי הוי מה"ת או מדרבנן, ודעת רש"י ברפ"ד דעירובין (מא:) בד"ה את לא תעשה וכו', וברפ"ח דיומא (עד.) בד"ה אליבא וכו' כוותיה דהרמב"ם דאיכא לא תסור על "דרבנן" יעו"ש, וא"כ שפיר כ' השפ"א בפשיטות דאיכא ללא תסור בדרבנן בעלמא מדאיירי בדעת רש"י, ודו"ק.
