מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
אם חייבים בג' סעודות ובלח"מ ביו"ט
פסחים קטו ע"ב
אמר שמואל לחם עוני לחם שעונים וכו', דבר אחר לחם עוני עני כתיב מה עני שדרכו בפרוסה אף כאן וכו'. ויעוי' בתוס' שכ' דחיוב דלחם משנה הוי בין בשבת ובין ביו"ט כמוכח בגמ' בפ"ו דברכות (לט:) דקאמר הכל מודים לענין פסח וכו', וכן פסק רב אלפס (הכא בדף כה: ברי"ף) דצריך לבצוע על שתי ככרות ביו"ט, והטעם לפי שהיה לחם משנה יורד בערבי ימים טובים ולא ביו"ט, וכו' ע"ש.
וכן יעוי' ברמב"ם בפ"ל דשבת ה"ט שכ' וז"ל, חייב אדם לאכול ג' סעודות בשבת וכו', וצריך לקבוע כל סעודה משלשתן על היין, ולבצוע על שתי ככרות, וכן בימים טובים, עכ"ל. וכן יעו"ש במג"מ שכ' דבהלכות (סי' תשפט') בפ"י דפסחים כ' בשם הגאונים דביו"ט נמי חייב לבצוע על שני ככרות, עכ"ד ע"ש. וכן יעוי' ברמב"ם בפ"ח דחמץ ומצוה ה"ו שכ' לדיני ליל הסדר וז"ל, ואח"כ מברך על נט"י וכו', ומפני מה אינו מברך על שתי ככרות כשאר ימים טובים, משום שנא' לחם עוני וכו', עכ"ל.
ויעו"ש ב"רבינו מנוח" שכ' דכאן לימדך רבינו דביו"ט בעינן "לחם משנה" כמו שבת, וכ"כ בפ"ל שם, מיהו בגמ' לא אשכחן לחם משנה כ"א בשבתות וכו'. ואח"כ כ' בזה"ל, ואי קשיא לך מ"ט גבי לחם משנה מרבינן ימים טובים ולא מרבינן להו לענין ג' סעודות, טעם הדבר לפי שעל לחם משנה נאמר הוא אשר דיבר ה' שבתון שבת קודש, שבתון לרבות יו"ט כדאמרי' בעלמא [יומא עד.] כל מקום שנא' בו "שבתון" שבות, והיינו דאמרי' [ביצה טו:] את אשר תאפו אפו וכו', אבל לענין ג' סעודות "ויניחו אותו" הפסיק הענין ולא כתוב תלתא "היום" אלא "שבת" בלבד, וכ"כ בעל העזר, וטעם יפה הוא, עכ"ל רבינו מנוח יעו"ש.
אולם צ"ע בדס"ל בפשיטות דביו"ט ליכא חיוב דג"ס, דהא ברמב"ם בפ"ל שם משמע דס"ל דאף ג"ס חייבים ביו"ט, דבתחילה כ' דחייבים לאכול ג"ס בשבת, ואח"כ כ' דצריך לקבוע בכל סעודה על היין, ולבצוע על ב' ככרות ואח"כ כ' דכן בימים טובים, דמשמע דאף ביו"ט חייבים בכ"ז והיינו בג' סעודות וכו' ולא רק במה שסיים שצריך לבצוע על ב' ככרות, וצ"ע.
וכן יעוי' במאירי הכא שכ' וז"ל, זה שהוצרכנו לבצוע על שני ככרות, גדולי המחברים [הרמב"ם] פירשוה בכל סעודה מג' סעודות וכו', וכן הצריכו לעשות כן אף בימים טובים, וכן הדין, שהרי כשם שלא היה המן יורד בשבתות כך לא היה יורד ביו"ט והיה יורד להם לחם משנה מערב יום טוב, עכ"ל ע"ש. ומשמע דג"כ ס"ל בדעת הרמב"ם דביו"ט צריך לחם משנה ואף ג' סעודות, אך אינו מוכרח. ויעוי' ב"חרדים" (פרק יד' אות ב') שכ' דמצ"ע מד"ת לאכול ולשתות בשבתות ובימים טובים דכ' עצרת לה' אלוקיך וכו', ואח"כ (באות ג') כ' דמצ"ע מה"ת לאכול שלוש סעודות בשבת כדדרשו חז"ל בשבת פט"ז מדכ' תלתא פעמים היום וכו', עכ"ד ע"ש. וא"כ מדכ' גבי ג' סעודות דמצותו לאוכלו בשבת ולא כ' אף בימים טובים וכדכ' לפני כן גבי אכילה ושתיה בעלמא שנוהג אף ביו"ט, מדוייק דס"ל דג' סעודות מצותו רק בשבת ולא ביו"ט, ודלא כמשמעות ל' הרמב"ם בפ"ל דשבת שם דאף ביו"ט צריך לאכול ג' סעודות. אולם הוא כדס"ל לר' מנוח שם דביו"ט אי"צ לאכול ג"ס, ודו"ק.
וכן יעוי' בטור בה' יו"ט (סי' תקכט' ס"א) שכ' דצריך לענג ולכבד ליו"ט כדרך שמכבד לשבת, וי"א שצריך לעשות בו שלוש סעודות, וכן כתב הרמב"ם ז"ל, וא"א הרא"ש ז"ל לא נהג כן, עכ"ד הטור ע"ש. והוא כש"כ בדעת הרמב"ם. ויעו"ש בב"י שציין לרמב"ם שם בפ"ל, אולם כ' ד"אינו מוכרח בדבריו" דס"ל דצריך ג"ס כש"כ הטור, ע"ש. והיינו דס"ל לב"י כר' מנוח והחרדים בזה. אולם יל"ע בטור מ"ט לא כ' דצריך "לחם משנה" ביו"ט, וכש"כ הרמב"ם שם להדיא. וכן כש"כ תוס' הכא והגאונים שם, וצ"ע.
