סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 838
"יהודה בן דורתאי פירש הוא ודורתאי בנו, והלך וישב לו בדרום, אמר: אם יבוא אליהו ויאמר להם לישראל מפני מה לא חגגתם חגיגה בשבת"
פסחים ע ע"ב
"המעשה של רבי יהודה בן דורתאי שבזה שהלך לדרום, אומר רש"י: כדי שלא יצטרך לעלות לרגל, ואם הוא יעלה לרגל יתחייב להקריב קרבן פסח וקרבן חגיגה, והרי הוא סובר שצריך להקריב חגיגה אפי' בשבת, ולא יתנו לו להקריב חגיגה בשבת, ולכן הוא התרחק לדרום, ואז הוא פטור מלעלות לרגל. והביא מסוגיא זו המנחת חינוך (מצוה ה') הוכחה מדברי התוס' לעיל ג: שהתוס' למדו מהמעשה של רבי יהודה שהיה בנציבין ולא עלה לרגל לירושלים. הסבירו התוס' את הטעם שרבי יהודה בן בתירא לא היה לו קרקע או שהיה זקן שלא היה יכול ללכת ברגליו, היה פטור מפסח כמו שפטור מראיה. א"נ נציבין, שם היה גר רבי יהודה בן בתירא זה חו"ל. הרי שדעת התוס' שמי שנמצא בחו"ל לא חייב לעלות כדי להקריב את הפסח, ולכן גם כאן מסביר המנחת חינוך: שהמקור לדברי תוס' הוא מהמעשה הזה של רבי יהודה בן דורתאי שהלך לשבת לדרום, והמנחת חינוך מסביר: שדרום הכוונה בחו"ל, ומי שנמצא בחו"ל אינו חייב לעלות כדי להקריב את הפסח. אלא שהמנחת חינוך תמה: מניין לתוס' שמי שנמצא בחוץ לארץ אינו חייב לעלות להקריב את הפסח.
הרבה מהאחרונים דנים בזה, ובינהם רבי יעקב עמדין בתשובות (שאילת יעב"ץ חלק א' סי' קכ"ז) שלא יתכן לומר כדבר הזה שלא נצטוו להקריב את הפסח ולעלות לירושלים, אלא הגרים בישראל, והרי פשטות הפסוק אומר: "כל קהל עדת ישראל", וודאי שגם הגרים בחו"ל מחוייבים לעלות לירושלים להקריב את הפסח, וכ"כ מצות עליה לרגל נוהגת בכולם. וגם האור שמח בתחילת הלכ' קרבן פסח דן: שבן אדם חייב לדאוג שיהיה קרוב לירושלים, והוא סובר שזמן החיוב שחל עליו זה 30 יום קודם החג כששואלים ודורשים בהלכות החג, עליו להשתדל להיות קרוב, כדי שיוכל להגיע לירושלים בזמן הקרבת הפסח. אלא שבעצם הנידון של רבי יהודה בן דורתאי יש מן האחרונים שרצו לומר והדברים מתבארים בקובץ "בשולי המנחה" שהודפס ע"י מכון ירושלים על המנ"ח, שאמנם רבי יהודה בן דורתאי נהג להתרחק, והוא חשב שבזה הוא נפטר, ואין ראיה מדבריו שאין האדם מחויב להתקרב ולהשתדל לעלות לירושלים, כמו שהגמ' אומרת: "אמר רב אשי ואנן טעמא דפרושין עבדינן". הסביר רש"י: אנו לא צריכים לדרוש את הפסוקים לפי טעמים אלו המבדילים עצמן מן החכמים, כך שא"א להוכיח מהם שום הלכה, ואע"פ שהם סבורים כך, לאמיתו של דבר יש כן חיוב גמור גם על מי שנמצא במקום מרוחק להשתדל ולהתקרב לירושלים להקריב את הפסח.
ובעצם העניין מה הרויח רבי יהודה בן דורתאי במה שהתרחק, הרי כל מה שהוא התרחק היה כדי שלא יצטרך להיות בירושלים כדי שלא יקריב את החגיגה שחל להיות בשבת, ולדעתו צריך אז להקריב חגיגה, הרי הוא הפסיד בזה שלא קיים מצות ראיה, ולא קיים שלמי שמחה וגם לא קיים פסח.
והחזו"א בדף ע: (אור"ח סי' קכ"ד) מסביר: שר"י בן דורתאי רצה "למגדר מילתא", היינו: כדי לגדור את הדברים, שלדעתו היו נוהגים שלא כשורה במה שלא נהגו להקריב חגיגה בשבת, ולמיגדר מילתא הוא התרחק אע"פ שהוא גם הפסיד להקריב פסח ושלמי שמחה, ומצות ראיה.
(הרה"ג מיכל זילבר שליט"א)
