דיוק וחידוש ברש"י

מסכת פסחים דף מו

עמוד א 

רש"י ד"ה לגבל. המגבל עיסת אחרים בשכר וכלי בעל הבית טמאים עד ארבע מילין הטריחוהו חכמים לילך למקוה לטבול כליו וכן לתפלה אם מהלך אדם בדרך ובא עת ללון ולהתפלל אם יש בית הכנסת לפניו ברחוק ארבע מילין הולך ומתפלל שם ולן שם וכן לנטילת ידים לאכילה אם עתיד למצוא מים לפניו בד' מילין הולך לשם ונוטל את ידיו:
רש"י מצרף כאן את התפילה ללינה "ובא עת ללון ולהתפלל" "ומתפלל שם ולן שם", עוד צריך לדייק בדברי רש"י שכתב ובא עת ללון ולהתפלל והיה צריך לומר ובא עת להתפלל וללון, וכן מדוע חוזר רש"י לומר ומתפלל שם ולן שם - למאי נפק"מ שנשאר ללון שם, והאם מזה שרש"י מדבר על תפילה שסמוכה ללינה שהיא תפילת ערבית האם רק לגביה נאמר דין זה, ומובא בפוסקים במשנה ברורה ועוד, האם כוונת רש"י לתפילה בציבור דווקא או לעצם התפילה בבית הכנסת, וכן מה הדין ביושב בביתו האם ג"כ רש"י יסבור שצריך לילך ארבע מילין להתפלל עם הציבור דאז טירחתו כפולה שצריך ג"כ לחזור לביתו,
ואולי יש לדייק מדברי רש"י אלו שרמז לנאמר ביעקב אבינו ע"ה שתיקן תפילת ערבית ודרשינן זאת מהפסוק ויפגע במקום וילן שם (בראשית כ"ח י"א), וברש"י שם: ויפגע במקום. לא הזכיר הכתוב באיזה מקום, אלא במקום הנזכר במקום אחר, הוא הר המוריה, שנאמר בו וירא את המקום מרחוק: ויפגע. כמו ופגע ביריחו (יהושע טז, ז.), ופגע בדבשת. ורבותינו פירשו (ברכות כו:) לשון תפילה, כמו ואל תפגע בי (ירמיה ז, טז.), ולמדנו שתקן תפלת ערבית, ושנה הכתוב ולא כתב ויתפלל, ללמדך שקפצה לו הארץ, כמו שמפורש בפרק גיד הנשה (חולין צא:): כי בא השמש. היה לו לכתוב ויבא השמש וילן שם, כי בא השמש משמע, ששקעה לו חמה פתאום שלא בעונתה כדי שילין שם. עכ"ד, הרי לנו תפילה במקום לינה, וזה נרמז בדברי רש"י שמקדים הלינה לתפילה כי הרי נאמר ששקעה חמה שלא בעונתה כדי שישן שם, ומכאן גם שעיקר כוונת רש"י הוא לתפילה בבית הכנסת ולא דווקא לתפילה בציבור, וכמו אצל יעקב אבינו ע"ה שהיה ענין בתפילה דווקא במקום זה שהוא מקום המקדש וכעין זה בבית הכנסת מקדש מעט, ורש"י מוסיף לומר שלן שם לאחר התפילה כי בך יצא שיתפלל שני תפילות במקום זה ערבית ושחרית ומכאן שטירחתו היא לא גדולה כי הרי לאחריו מטריחנן לחזור מיל (ולמעשה זה שני מילין – הליכה וחזרה) וכאן למעשה יש לו ארבע מילין לשני תפילות, עוד נראה לדקדק דכל זה בהולך בדרך אבל ביושב בביתו הדין חלוק וצ"ע.