כניסה הרשמה

פורטל הדף היומי > להרחיב > זאב מצוי - מנהגו של עולם... (בבא בתרא טו ע"ב)

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו

מנהגו של עולם זאבים הורגים עזים - זאב מצוי

מקנהו של איוב פרצו גדרו של עולם מנהגו של עולם זאבים הורגים העזים מקנהו של איוב עזים הורגים את הזאבים (בבא בתרא ט"ו ע"ב)

שם עברי: זאב מצוי או זאב אפור שם באנגלית: Wolf שם מדעי: Canis lupus

הזאב היה טורף נפוץ בכל ארץ ישראל וגם היום (לאחר תקופה שהיה נדיר יחסית) מספר הפרטים בארץ גבוה עד כדי גרימת נזקים לעדרי בקר וצאן. בניגוד לאירופה שם הם כמעט הוכחדו הרי שבארץ הם מוגנים ומספרם מגיע לכמה מאות פרטים. (1) כתוצאה מכך בארץ ישראל חיים מספר הפרטים הגבוה ביותר לכל קמ"ר. כבעל חיים נפוץ בנוף של ארץ ישראל בתקופת המקרא הוא מוזכר כמשל לטורף בפסוקים שונים כמו: "בנימין זאב יטרף בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל" (בראשית, מ"ט כ"ז). במשנה ובגמרא הוא מוזכר פעמים רבות כבעל חיים המסכן את הצאן. גם סוגייתנו מדגישה את הסכנה שבזאבים שבאופן טבעי ("מנהגו של עולם") הורגים עיזים. כלב הבית בויית מהזאב ולמעשה הוא נחשב כתת מין שלו. לכן לא מפתיע לגלות אצל כלבים תכונות הקיימות אצל הזאבים.

צילמה בחי בר: Koala Girl פורום טבע פראי וחיות בר - פורטל תפוז

הרחבה

ביולוגיה

לזאב על כל תת מיניו הרבים תפוצה עולמית רחבה. הוא נפוץ בכל הצי הכדור הצפוני ודרומה. באמריקה עד מקסיקו, ובעולם הישן עד קדמת-הודו ודרום-ערב. הוא נמצא גם בחצי האי ערב ובסיני. תת המין הנפוץ באזורנו משתרע מישראל עד הודו. בני המין הושמדו בגלל הנזק שהם גורמים במקומות רבים, במיוחד בצפון אירופה, במערבה ובמרכזה, וכן בארצות-הברית. רוב הזאבים הנמצאים היום בארץ מרוכזים ברמת הגולן.

הזאבים הם אחד ממיני הסוג כלב (Canis) השייך למשפחת הכלביים. במשפחה זו נמצאים תנים, שועלים, קויוט וכלבי הבר. כלב הבית (Canis familiaris) והזאב נמצאים בסוג משותף. הזאב דומה במבנהו לכלב הזאב עם כמה הבדלים קטנים: הוא שונה בלסתותיו הארוכות יותר, ברגליו הארוכות ובכפותיו הרחבות ומותאם טוב יותר לריצה ארוכת טווח.

בארץ ניתן להבחין בארבע אוכלוסיות נפרדות השונות זו מזו בגודל הפרט הממוצע ובצבעו. ככל שהאוכלוסייה צפונית יותר גודל הפרט גדול יותר וגוונו כהה יותר. באיזורים צחיחים בערבה ובדרום הנגב המשקל הממוצע של הזכרים (הגדולים יותר מהנקבות) הוא כ – 18 ק"ג ואילו בצפון הארץ המשקל הממוצע הוא כ – 24 ק"ג. מעניין לציין שמשקל זאבי אלסקה מגיע עד כ – 70 ק"ג. (2) בגולן חיה אוכלוסייה המאופיינת בממדי הגוף הדומים לזאבי אירופה ובפרווה כהה וארוכה. הגוון הכהה מאפשר לקלוט חום והפרווה הארוכה מבודדת טוב יותר בתנאי האקלים הקרים יותר של הגולן.

הזאבים כמו יתר הכלביים ניזונים גם מהצומח ולכן הם זקוקים לא רק לניבים ושיני שסע אלא גם לשיניים המסוגלות לטחון. זו הסיבה שבגללה לכלביים בכלל יש מספר שיניים גדול יותר מאשר לחתוליים דבר המכתיב מבנה לסת מאורך יותר. לכלביים יש כתוצאה מכך חרטום מאורך בניגוד לחתוליים בעלי מבנה הפנים השטוח יחסית.

הזאבים טורפים מגוון של בעלי חיים בגדלים שונים החל ממכרסמים ועד צבאים ובנוסף הם ניזונים גם מהצומח. הזאבים מסוגלים לבלוע נתחי בשר גדולים שהם מקיאים אחר כך אל הפה, לועסים, ובולעים שוב. ייתכן והתנהגות זו התפתחה כאמצעי להגן על הטרף מפני גזילתו על ידי מינים אחרים גדולים יותר. המרדף והציד של בעלי חיים מתבצע במשותף על ידי הלהקה באופן מתואם. קיים ויכוח בין החוקרים לגבי היתרון בחיים הלהקתיים. בעבר סברו שהדבר מגדיל את יעילות הציד אולם היום סוברים שהיתרון העיקרי הוא בהצלחת הרבייה.

בלהקות הזאבים קיימת היררכיה בין הפרטים הנקבעת בעזרת קרבות טקסיים. קרבות אלה מסתיימים בדרך כלל ללא פציעה. לזכרים הבוגרים יש מעצור מלתקוף נקבות או גורים שבלהקה. הרבייה מתבצעת רק על ידי הזכר והנקבה השליטים ושאר הפרטים בלהקה רק מסייעים בהאכלה והגנה.

לזאבים כושר מפותח מאוד לתקשורת הדדית. הדבר נעשה באמצעות קול, תנוחות גוף, הבעות פנים ותנועות זנב ואוזניים. מבחינה זו ומבחינת הארגון החברתי הם נמנים עם בעלי-החיים המפותחים ביותר.

כאשר התחיל האדם בתקופה קדומה לביית בעלי פרסות התפתחה תחרות בינו ובין הזאב. מחד גיסא האדם השמיד בעלי-חיים שהיו מזונו הטבעי של הזאב ומאידך גיסא טיפח עדרים של חיות-בית, שהיו טרף קל יותר לזאבים מאשר חיות-הבר. ("מנהגו של עולם - זאבים הורגים עזים", בבא בתרא ט"ו ע"ב.) על רקע זה הזאב קיבל תדמית שלילית ומאיימת אף על האדם למרות שלא ידוע על אף מקרה של טריפת אדם על-ידי זאב. רק זאבים שגודלו על-ידי בני-אדם וראו אותם כבני מינם התקיפו כחלק מקרב טקסי על מעמד בלהקה. זאב שגודל על ידי האדם אינו פוחד ממנו ולכן הוא מסוכן.

ב- 15-10 השנים האחרונות יש עלייה במספר הזאבים בעיקר בגולן וכדי למנוע חיכוך בינם לבין חקלאי הגולן, הנעזרים בהרעלות הפוגעות גם במינים מועילים (כמו נשרים האוכלים פגרים מורעלים), הם נמצאים במעקב בעזרת משדרי רדיו העשוי לגלות אמצעים להגביל את תפוצתם לאיזורים מרוחקים.

הזאב בתלמוד

אופיו התוקפני של הזאב הפך אותו למועד לגרום נזק. "הזאב והארי והדב והנמר והברדלס והנחש הרי אלו מועדין" (בבא קמא, ט"ו ע"ב). רמת הסכנה לעדר כה גדולה והיא נחשבת אונס, כלומר אירוע שאין לרועה אפשרות להתגונן מפניו. הגמרא מחלקת בין התקפה על ידי להקה לבין התקפה של זאב בודד שניתן להבריח אותו. המשנה המובאת בגמרא (בבא מציעא צ"ג ע"ב) אומרת: "זאב אחד אינו אונס שני זאבים אונס". לדעת רבי יהודה (שם) גם זאב אחד אונס בשעת "משלחת זאבים". רש"י במקום מפרש: "בשעת משלחת זאבים - שחיה רעה משולחת בגזירת המלך קופצת היא על אדם אחד". ייתכן לפרש שמשלחת זאבים היא עונה שבה זאבים מתלהקים בגלל מחסור במזון משום שללהקה יש סיכוי טוב יותר להתגבר על בעלי חיים גדול. בתקופה זו בגלל הרעב גם זאב אחד יכול לתקוף ללא חשש מהאדם. קיימות דוגמאות רבות לכך שבעלי חיים מתנהגים באופן נועז ותוקפני כאשר הם רעבים. הסבר אפשרי נוסף: הזאבים מצפון לנו מתקבצים ללהקות גדולות משום שהם טורפים באזורים אלו בעלי פרסות-בר גדולים ואילו בארץ אין להם צורך בלהקות גדולות בגלל התמחות בטרף קטן יותר. כאשר מגיעה משלחת זאבים היא כפי הנראה של זאבי הצפון הגדולים בהרבה מזאבי הארץ ואז גם זאב אחד עלול להיות מסוכן.

באופן רגיל הזאבים לא תקפו בני אדם ולכן לאחר שהגמרא מספרת על טריפה של תינוקות בעבר הירדן: "גזרו תענית על שאכלו זאבים שני תינוקות בעבר הירדן" (תענית י"ט ע"א) מופיעה הסתייגות: "רבי יוסי אומר לא על שאכלו אלא על שנראו". שכיחותו הרבה של הזאב איפשרה להשתמש בו כסימן לעלות השחר: "משיכיר בין זאב לכלב" (ברכות ט' ע"ב).

על אופן הציד של הזאב בהשוואה לאריה ניתן ללמוד מהמדרש: "לעתיד לבוא מתקבצות ובאות כל החיות אצל הנחש ואומרים לו ארי דורס ואוכל זאב טורף ואוכל אתה מה הנאה יש לך" (תענית ח' ע"א). השימוש בפעלים שונים מבקש הסבר. רש"י במקום מפרש: "ארי דורס ואוכל - מיד, ואינו מתירא: טורף ואוכל - שמוליך לחוריו ואוכל שם, שמפחד מן הבריות, ולכולן יש להם הנאה". ייתכן ויש כאן גם הבדל בדרך הרג הטרף. המונח דריסה מתייחס (כמו למשל בעופות דורסים) לפעולה שבה הטורף מנחית מכה על הטרף ושובר את מפרקתו או מנתק כלי דם מרכזי. טריפה מתייחסת יותר להמתה על ידי נשיכה וקריעת הבשר.

(1) טיפול הרשויות בזאבים סובל מ"פיצול אישיות". מצד אחד מעוניינים לשמור על מין זה שהוכחד לחלוטין במרחב סביבנו אך החקלאים לוחצים לצמצם את מספרם. מדין "אין גוזרים גזירה על הציבור וכו'" מקבלים החקלאים היתרים להרוג מספר מסויים של זאבים ובמיוחד כאלה שחודרים לשטחיהם וזאת על מנת שלא לאלץ אותם (את החקלאים) לבצע הרעלות הפוגעות גם במינים אחרים.
(2) ההבדלים בגודל הזאבים ובצבע פרוותם בהשוואה בין צפון הארץ ובין דרומה מתאימים לשני כללים מפורסמים: כלל ברגמן וכלל גלוגר. על פי כלל ברגמן מינים הנפוצים מאיזורי הקוטב ועד קו המשווה יהיו בעלי גודל גוף ההולך וקטן עם המעבר דרומה. ההשערה היא שבצפון הקר יש יתרון לפרטים גדולים משום ששטח פני הגוף שלהם קטן יחסית לנפח וכך הם מאבדים פחות חום. בניגוד לכך בדרום החם יותר יש יתרון לפרטים קטנים משום ששטח פני הגוף גדול יחסית לנפח. זו אגב הסיבה מדוע יש צורך להשגיח על תינוקות מפני איבוד חום בימים קרים יותר מאשר על ילדים גדולים. כלל גלוגר טוען שבעלי חיים בצפון יהיו כהים יותר. משערים שצבע כהה מסייע לקלוט קרינת שמש וכן הוא מאפשר הסוואה טובה יותר בסביבה כהה. הצפון עשיר יותר בצמחייה מאשר האיזורים הצחיחים ולכן הגוון שלו כהה יותר.

רשימת מקורות:

אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 7 (עמ' 182)
מנחם דור, החי בימי המשנה המקרא והתלמוד (עמ' 66)
ויקיפדיה – הערך: זאב מצוי.

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

לראש העמוד שליחה לחבר הדפסה הוספה למועדפים