מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן

קנאת סופרים תרבה חכמה

רב הונא קובע שבעל מלאכה יכול למנוע מבעל מלאכה דומה לו, לפתוח עסק מתחרה באותו מבוי, בטיעון: "פסקת לחיותי"- אתה פוגע ומאבד את פרנסתי. אך אם מדובר בהוראת תורה, אומר רב יוסף שרב הונא מודה שלא ניתן לעכב, מפני ש"קנאת סופרים תרבה חכמה". תחרות בין בתי ספר היא חיובית, היא מעלה את רמת המורים, והתלמידים הם הנשכרים מכך.

הרמב"ם נימק אחרת את דינו של רב יוסף: "מלמד תינוקות שבא חבירו ופתח בית ללמד תינוקות בצדו כדי שיבואו תינוקות אחרים לו, או כדי שיבואו מתינוקות של זה אצל זה, אינו יכול למחות בידו, שנאמר: 'ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר' " (ישעיהו מב, כד) (רמב"ם הל' תלמוד תורה ב, ז). לא המימד התחרותי בין המורים, אלא הרצון להגדיל את מספר לומדי התורה באיכות ובכמות.

שאלות אילו, מעשיות גם כיום. בתביעה שנידונה לפני למעלה מארבעים שנה בבית הדין הרבני בתל אביב (פסקי דין רבניים, ו עמ' 96-90), טען מורה המלמד נערים לקראת בר מצוה, כנגד מורה אחר שמשיג את גבולו ומשכנע נערים אחרים בני אותה שכונה ללמוד אצלו. בפסק הדין נאמר ש"אין זו השגת גבול, וקיפוח פרנסה, על סמך תקנת עזרא, כי התחרות היא לברכה ולתועלת, וקנאת סופרים תרבה חכמה", מה גם שילדי השכונה הולכים ללמוד אצל המורה המתחרה שגר במקום אחר.

הרב יגאל אריאל ("תחרות מסחרית בעיר ובכפר", תחומין, יא עמ' 203), פסק שאם קבוצת מורים או הורים שעליהם לא חל כלל דין הסגת גבול, או אפילו גורם חיצוני, רוצה להקים חדר וכיו"ב במקום שיש בי"ס משותף, יש להשתמש באמצעי שכנוע על מנת להוכיח שהפרישה לא תביא טובה, אלא תחליש ותזיק לשני הצדדים, ואילו בהבנה ובכוחות משותפים ניתן להשיג יותר ולרומם את הצבור כולו. אך אי אפשר לכפות ולמנוע בעדם, לא מצד הדין ולא באמצעות תקנה של מיעוט תורה, אלא שהיתר זה הוא באשר ללימוד תורה ממש, ולא מוסדות חינוך אחרים.