הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"וכן תנא..." דברי אמורא קודמים לדברי תנא

פסחים לה ע"א

גמרא. תנא: כוסמין מין חיטין, שיבולת שועל ושיפון - מין שעורין. כוסמין - גולבא, שיפון - דישרא, שיבולת שועל - שבילי תעלא. הני - אין, אורז ודוחן - לא.
מנהני מילי?
אמר רבי שמעון בן לקיש, וכן תנא דבי רבי ישמעאל, וכן תנא דבי רבי אליעזר בן יעקב: אמר קרא +דברים טז+ לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חימוץ - אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה, יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סירחון. מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי, דאמר: אורז מין דגן הוא, וחייבין על חימוצו כרת. דתניא: רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן, מפני שקרוב להחמיץ. איבעיא להו: שקרוב להחמיץ - דקדים ומחמיץ, או דילמא קרוב להחמיץ הוי, חמץ גמור - לא הוי.

1.

מדוע הגמרא מקדימה את דברי רבי שמעון בן לקיש לתנא דבי רבי ישמעאל ולתנא דבי רבי אליעזר בן יעקב?

2.
ואם כבר רבי ישמעאל אמרה בשביל מה צריך להודיענו שגם ריש לקיש אומר זאת? [למען האמת ניתן לשאול באופן זהה גם כשמוזכר הביטוי "תניא נמי הכי"].

3.
אלא יש לומר, ששניהם אמרו בנפרד, ואולי ריש לקיש לא הכיר את דברי "דבי רבי ישמעאל", ורק עורך התלמוד שיבצם יחדיו.
הביטוי של "אמר רב... וכן תנא דבי..." נמצא בש"ס כ – 30 פעמים [רוב הפעמים מדובר ב"תנא דבי רבי ישמעאל"].

3.1
בסוגייתנו דברי ריש לקיש ודברי "תנא דבי רבי ישמעאל" זהים!

ונראה לומר: ריש לקיש עצמו [ולא ה"סתמא דגמרא" או "עורך הגמרא"] הוא זה שאומר שדבריו הם בשמם של בתי המדרש של רבי ישמעאל ושל בית המדרש של רבי אליעזר בן יעקב. כלומר, שדרשת הפסוק איננה מכח סברא עצמית שלו - של ריש לקיש [ואז אולי מדובר על אסמכתא בעלמא], אלא מכח מסורת תנאים, ואז אולי מדובר בדרשה דאורייתא.