הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"מנא הני מילי"
פסחים לג ע"א-ע"ב
אמר מר: במה דברים אמורים - במפריש תרומה והחמיצה, אבל הפריש חמץ תרומה - דברי הכל אינה קדושה. מנא הני מילי? - אמר רב נחמן בר יצחק: אמר קרא +דברים יח+ תתן לו - ולא לאורו. מתיב רב הונא בריה דרב יהושע: אין תורמין מן הטמאה לטהורה, ואם תרם בשוגג - תרומתו תרומה. ואמאי? לימא לו ולא לאורו! - לא קשיא, התם - היתה לו שעת הכושר, הכא - לא היתה לו שעת הכושר. ודלא היתה לו שעת הכושר היכי דמי - כגון דאחמיץ במחובר, אבל אחמיץ בתלוש - הכי נמי דקדשה? - אמר ליה: אין +דניאל ד+ בגזרת עירין פתגמא ובמאמר קדישין שאלתא וכן מורין בבי מדרשא כוותי. כי אתא רב הונא בריה דרב יהושע
אמר: אמר קרא +דברים יח+ ראשית - ששיריה ניכרין לישראל, יצתה זו שאין שיריה ניכרין.
1.
הגמרא שואלת מנין למדנו דין זה שאי אפשר להפריש תרומה מחמץ גם לפי השיטה שחמץ בפסח מותר בהנאה, שהרי לפי הסוברים [וכך ההלכה] שחמץ בפסח אסור בהנאה ברור שאי אפשר להפריש ממנו תרומה.
2.
וכך משמע בתוס':
תוספות מסכת פסחים דף לג עמוד א:
תתן לו ולא לאורו - אור"י דלא איצטריך למידרש מלו אלא לר' יוסי הגלילי דאית ליה חמץ מותר בהנאה דלהנך תנאי דאסרי חמץ בהנאה נפקא לן מונתן לכהן את הקודש דבר הראוי להיות קודש או מתתן לחודיה שאין ליתן אלא מידי דשרי בהנאה לכל הפחות דשייכא ביה נתינה ולכך משמע ליה למידרש מתתן לו דבר הראוי לאכילה ולא דבר שאין ראוי אלא לאורו והיינו תרומה טמאה דלא חזיא אלא לאורו דאיסור הנאה מתתן נפקא
ואם תאמר ובעל הגמרא דבעי מנהני מילי והא הנך תנאי דהך ברייתא דהפריש חמץ תרומה ד"ה אינה קדושה כיון דסבירא להו דאסור בהנאה דבר פשוט הוא דאינו קדוש ומאי קבעי ליה
תוס' מקשה מדוע הגמרא שואלת "מנא הני מילי", הרי כל השאלה היא רק לשיטת רבי יוסי הגלילי, והרי פשטות הגמרא במהלך הסוגיה שלא סוברת כמותו.
2.1
משאלת תוס' משמע בבירור שבכל הש"ס ה"סתמא דגמרא" שואלת את השאלה "מנא הני מילי", כאשר נקודת המוצא היא, שברור לגמרא שמדובר בדין שנפסק להלכה. לא ברור למי תוס' מתכוון באומרו "בעל הגמרא", לתלמידי החכמים בזמן הדיון בבית המדרש, או שכוונתו ל"עורך הגמרא". אם מדובר ב"עורך הגמרא" יותר ברור שהביטוי מעיד שהדין המדובר נפסק להלכה, ולכן מתקיימת קושיית תוס'.
3.
המשך דברי תוס':
יש לומר דפשיטא ליה לגמרא דלא איצטריך למיתני בברייתא ד"ה אלא לרבי יוסי הגלילי דמשום דהנך דאסירי בהנאה לא איצטריך למיתני ולהכי בעי מנהני מילי לרבי יוסי הגלילי
תוס' עונה: ברור מאליו שכל השאלה היא רק לשיטת רבי יוסי הגלילי.
וקצת קשה, שהרי למעשה הוא מקבל את הקושיה.
3.1
ואולי הוא טוען שיש כאן חריג [ודבריו בהמשך - בקטע הבא – מוסבים גם על תרוץ זה].
3.2
ואולי ניתן לומר: באמת בדרך כלל הביטוי "מנא הני מילי" שנאמר על ידי "סתמא דגמרא" מלמד שמדובר בדין שנפסק להלכה חוץ ממקום שברור שלא נפסק כמותו – כבסוגייתנו. ונוסיף: ובמקרה כזה הביטוי "מנא הני מילי" נאמר על ידי חכמי בית המדרש תוך כדי דיון [בשיטת רבי יוסי הגלילי] ולא נאמר על ידי עורך הגמרא.
4.
ותוס' מביא תרוץ נוסף [שנראה קשור מאד לתרוץ הראשון]:
אי נמי רב נחמן גופיה דמפרש לו ולא לאורו קאמר מה"מ לפי שהיה פשוט לו דאליבא דכ"ע קתני הכי וכה"ג איכא בכמה דוכתי.
הוא מסביר שרב נחמן עצמו שאל את ה"מנא הני מילי". כלומר, שאת הביטוי הזה לא אמרה ה"סתמא דגמרא" [או "עורך הגמרא"] אלא רב נחמן עצמו הוא זה ששאל זאת כשאלת פתיחה לעיקר מטרתו להביא את הפסוק המיוחד שיתאים לכלל השיטות. [ראה ב"ילקוט ביאורים", עמוד רטו].
5.
כנראה שכוונת תוס' לומר שאין כאן הכרעת דין של ה"סתמא דגמרא" או של "עורך הגמרא" אלא באמת דיון פנימי של רב נחמן.
6.
תוספת הסבר: אולי בהסבר השני כוונת תוס' לומר, שלכאורה צריך להכריע כרבי יוסי הגלילי [ולא בגלל הביטוי "מנא הני מילי"] לפי הכלל שהלכה כמי שהסוגיה "מדשקיל וטרי אליביה" – כלומר, הלכה כאותה שיטה שדנים אודותיה – ובסוגייתנו זהו רבי יוסי הגלילי. וכוונת תוס' לומר, שמכיון שרב נחמן הוא זה שדן בדברי רבי יוסי הגלילי לכן לא תקף כאן הכלל שהלכה כמי ש"שקיל וטרי אליביה".
7.
ועדיין קשה: אם משמעות הביטוי "מנא הני מילי" משתנה בהתאם לנתונים שונים: אם "עורך הגמרא" כתבו – כך הלכה, ואם אמורא כתבו – אין זו בהכרח הלכה, מדוע אם כן כולם משתמשים באותו ביטוי!
