הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

קסבר

פסחים יד ע"א

גמרא. מכדי, בשר שנטמא בוולד הטומאה מאי הוי - שני, כי שריף ליה בהדי בשר שנטמא באב הטומאה מאי הוי - שני, שני ושני הוא, מאי מוסיף לו טומאה על טומאתו איכא? - אמר רב יהודה: הכא בוולד וולד עסקינן, דהוי ליה שלישי, וקסבר: שלישי מותר לעשותו שני. - והא אין אוכל מטמא אוכל! דתניא: יכול יהא אוכל מטמא אוכל - תלמוד לומר +ויקרא יא+ וכי יתן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו טמא הוא - הוא - טמא, ואין עושה כיוצא בו טמא. הניחא לאביי דאמר: לא שנו אלא בחולין. אבל בתרומה וקדשים - עושה כיוצא בו. ולרב אדא בר אהבה משמיה דרבא נמי, דאמר: לא שנו אלא חולין ותרומה אבל בקדשים - עושה כיוצא בהן - שפיר. אלא לרבינא משמיה דרבא, דאמר: מקרא מלא דיבר הכתוב, לא שנא חולין לא שנא תרומה, לא שנא קדשים - אינו עושה כיוצא בו. מאי איכא למימר? - הכא במאי עסקינן - דאיכא משקין בהדי בשר, דקא מיטמא מחמת משקין. - אי הכי, האי עם הבשר שנטמא באב הטומאה? עם הבשר ומשקין מיבעי ליה! אלא: נהי דאין אוכל מטמא אוכל מדאורייתא, מדרבנן מיהו מטמא. .

1.
הגמרא דנה ברישא של המשנה בדברי רבי חנינא סגן הכהנים, ומסיקה מדבריו ש"שלישי מותר לעשותו שני".

2.
ושואלים הפרשנים [ראה "מתיבתא", הערה כג]: במבנה כזה שהגמרא מוציאה מסקנה ממשנה שאין עליה מחלוקת צריך היה לכתוב "קא משמע לן" ולא "קסבר", שמתאים כאשר יש מחלוקת בין החכמים.

3.
ויש מסבירים [שם, ב"מתיבתא"], שהסבר זה בדברי רבי חנינא סגן הכהנים, נכון באמת רק לפי רבי יוסי בהמשך, ולא לפי רבי מאיר, ולכן מתאים הניסוח של "קסבר".

4.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תקמח:

"קסבר, משמעותו הוא דאיהו לגרמיה קסבר כך ולית הלכתא כוותיה ...וכן יש לדייק עוד ממ"ש מרן בכ"מ ספ"א מהלכות תרומות בשם הסמ"ג שכתב לדעת הרמב"ם דמדמתרץ הנח לתרומה בזמן הזה דרבנן ואינו אומר קסבר משמע שסובר שכך הלכה
ע"כ מבואר שפיר דאי הוה אמר קסבר לית הלכתא הכי ..."

הביטוי "קסבר" מלמד, שאת הסברא לא אמר החכם עצמו אלא חכם אחר שמסבירו, או שהגמרא עצמה היא זו שמסבירה את דין החכם.
כמו כן משמע מדברי ה"יד מלאכי", שהלכה לא כאותה שיטה שעליה נאמר "קסבר...".

5.
לפי הדברים הנ"ל נראה לומר, שבסוגייתנו הביטוי "קסבר" לגבי רבי חנינא סגן הכהנים בא ללמדנו דווקא שכך הלכה, ולמרות שלא חלוקים עליו, בכל זאת היה אפשר לומר, שמכיון שלא אמר את דעתו אלא "רק" סיפר בעדותו מה היה נהוג, יכולנו לחשוב שאולי דעתו האישית אינה כאותו מנהג, ולכן משתמשת הגמרא במונח "קסבר" כדי ללמדנו שגם הוא פוסק כאותה עדות שהוא מעיד עליה - ש"מימיהם של כהנים לא נמנעו מלשרוף את הבשר שנטמא בוולד הטומאה עם הבשר שנטמא באב הטומאה אע"פ שמוסיפין טומאה על טומאתו"

6.
מדברי ה"יד מלאכי" ניתן ללמוד עיקרון חשוב נוסף. שהביטוי "הנח..." משמעותו לפסוק הלכה ש..., וחשוב להעיר שהביטוי "הנח" שונה לגמרי מהביטוי "הניחא למאן דאמר..." [שמובא בסוגייתנו], שאז תמיד הגמרא מביאה שתי שיטות אלא שלשיטה הראשונה העניין נוח, ברור, מתאים. אם נאמר כמו השיטה שסוברת שהלכה כ"הניחא..." הרי שדומה גם למשמעות הביטוי "הנח".

וביטוי זה של "הניחא..." מוזכר בסוגייתנו בקטע הבא אחרי הביטוי "קסבר".