אוצרות הדף היומי
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"
"רבנן לא צריכי נטירותא"
הוצאות השמירה בירושלים שלפני ארבע מאות שנה
בירושלים שלפני יותר מארבע מאות שנים התנהל ויכוח גדול בין תלמידי החכמים שבעיר לבעלי הבתים. ריבוי הגניבות בעיר שהובילו לעיתים למצב של פיקוח נפש, גרמו שתלמידי החכמים שבעיר ביקשו לכפות את בעלי הבתים להציב שמירה על הבתים שבעיר. אולם הם עצמם לא אבו להשתתף בשמירה ובהוצאותיה, על פי דברי הגמרא בסוגייתנו שתלמידי חכמים אינם צריכים שמירה. לעומתם טענו בעלי הבתים שהם אינם זקוקים לשמירה הזו, ותלמידי החכמים אינם יכולים לכפותם לשמור בעצמם או להעסיק שומרים, כשהם אינם זקוקים לשמירה. והשופט אשר בימים ההם – רבינו דוד בן זמרה, נדרש לשאלה זו ("שו"ת רדב"ז" חלק ב סימן תשנב).
בדבריו מבהיר הרדב"ז שבעצם השאלה מונח החילוק בין נידון הגמרא לנידון שלפניו, שכן הגמרא עוסקת באופן שהדרישה להצבת שמירה באה ממקור חיצוני – כגון שהמלך או שר העיר מצוה שיעמידו שומרים בכל שכונה ושכונה, או שבני השכונה והעיר עצמם יעמדו וישמרו על שכונתם, שאז כיון שתלמידי החכמים אינם צריכים שמירה – חובת בעלי הבתים לפרוע את דמי השמירה אף עבור תלמידי החכמים כיון שהם אינם צריכים שמירה ועל כן אינם צריכים להשתתף בעלותה. וכן במקום שבני העיר עצמם עומדים ושומרים עליה, הרי שתלמידי החכמים שבעיר אינם צריכים לצאת ולעמוד ולשמור – וכפי שמבואר בגמרא לענין חפירת בורות מים לתושבי העיר, בהם מחויבים תלמידי החכמים להשתתף, שאם מדובר בחפירת הבורות עצמם ולא בהשתתפות בעלויות כריית הבורות – מזה פטורים תלמידי החכמים כיון שאין דרכם לצאת ולחפור בעצמם משום כבוד התורה, והוא הדין שאינם צריכים לצאת ולשמור בעצמם מסיבה זו. כמו כן אף באופן שהמלך אינו כופה את בני העיר להציב עליה שמירה, אלא שהמצב מצריך זאת, הרי שוב, כיון שתלמידי החכמים אינם צריכים שמירה, אינם צריכים להשתתף בה בגופם או בממונם.
הרדב"ז מוסיף ומסביר שכדי לפטור את תלמידי החכמים מהשמירה, צריך שתהא כאן תביעה של בני העיר לשמירה, שבאופן שבני העיר רואים שהם זקוקים לשמירה, אזי יכולים הם לכפות זה את זה להשתתף בדמי השמירה או להצטרף לשומרי העיר. ובאופן זה תלמידי החכמים שאינם זקוקים לשמירה – פטורים מלהשתתף בה. או לחילופין אם יקרה שנדע שהעיר אכן זקוקה לשמירה, וכל טענת בעלי הבתים שאינם זקוקים לשמירה, היא רק כדי שתלמידי החכמים ייאלצו להשתתף עימהם בהוצאותיה, הרי באופן זה אפשר לכפות את בעלי הבתים לשאת לבדם בהוצאות השמירה, ובלבד שתלמידי החכמים אכן יאמרו שאינם זקוקים לה.
והנה בירושלים שבאותה עת היה המצב שונה לחלוטין מכמה סיבות, א. בעלי הבתים טענו שהם עניים ואינם זקוקים לשמירה (כי אין מה שיגנבו מהם). ולעומתם תלמידי החכמים הודו בפירוש שהם כן זקוקים לשמירה. ולכך כותב הרדב"ז, באופן זה לא יעלה על הדעת שיוכלו תלמידי החכמים לכפות את בעלי הבתים להעמיד שמירה על העיר – ושבעלי הבתים הם שישאו בהוצאותיה. ומה גם – מוסיף הרדב"ז ומעיר שיתכן שבזמננו כלל אין כאלו תלמידי חכמים שאינם זקוקים לשמירה, אך אינו רוצה להיכנס לנושא זה כדי "כי דברי יעציבו את קצת חכמים ולכן השתיקה טובה מהדבור"...
סיבות נוספות לחייב את כל בני ירושלים של אותה תקופה בהוצאות השמירה כתב הרדב"ז, א. תלמידי החכמים הם שגורמים לגנבים לבוא מאחר שבגדיהם מכובדים יותר מאלו של בעלי הבתים. והרי הם שיוצרים את הרושם שמתגוררים בעיר אנשים בעלי אמצעים שאליהם נמשכים הגנבים. ב. הצורך בשמירה הוא גם כדי למנוע סכנת נפשות. ולכך כל בני ירושלים יאלצו להשתתף בהוצאות השמירה, ועליהם לראות שלא להתרשל בזה כשיש כאן גם חשש של פיקוח נפש.
