הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"קיימא לן"

פסחים ב ע"א

והא קיימא לן דעד צאת הכוכבים יממא הוא!

1.
הגמרא מקשה "והא קיימא לן", כלומר, והרי מקובל עלינו הדין שיום מוגדר עד צאת הכוכבים.

2.
תוספות מסכת פסחים דף ב עמוד א:

והא קיימא לן עד צאת הכוכבים יממא הוא - אומר ר"י דפשיטא ליה לגמרא דעד צאת הכוכבים יממא משום דמסקינן בספ"ב דמגילה דף כ:) דמעלות השחר יום הוא דכתיב ואנחנו עושים במלאכה מעלות השחר עד צאת הכוכבים ואומר והיה לנו הלילה משמר והיום מלאכה ומהתם נמי מוכח דעד צאת הכוכבים יום הוא...

מעיר תוס' "דפשיטא ליה לגמרא..." מה כוונתו? מדברי תוס' משמע שעניין זה נפסק כבר במסכת מגילה, וכנראה הכלל שבמסכת מגילה "נולד" לפני הדיון בסוגייתנו. הדין במסכת מגילה נלמד מפסוקים ולכן נקרא "פשיטא ליה לגמרא".

3.
ונראה יותר לדייק שכוונת תוס' היא, שלגמרא בסוגייתנו פשוט הדבר מכיון שכך "מסקינן" - זו מסקנת הסוגיה שם במסכת מגילה.
בכל אופן נובע מהדיון לעיל שסדר הסוגיות בש"ס לא מתאים ממש לסדר המשניות במסכתות שבידינו.

4.
ואולי ניתן לומר, אמנם התוס' מזכיר את הסוגיה במסכת מגילה, אבל באמת מה שנלמד מהפסוק "ואנחנו עושים במלאכה מעלות השחר עד צאת הכוכבים" בצירוף הפסוק, שם: "והיה לנו הלילה משמר והיום מלאכה", אבל הלימוד הזה מהפסוקים היה ידוע עוד לפני שנלמדה שם הסוגיה, כי מדובר בפרשנות פסוקים. וכנראה שפרשנות זו לפסוקים היתה עתיקה וידועה במסורת לחכמי הגמרא, ולמידע הזה סוגייתנו קובעת "והא קיימא לן"

5.
ראה גם "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמ' ח.