דיוק וחידוש ברש"י
מסכת עירובין דף קג
עמוד א
רש"י ד"ה יבלת. ורוא''ה והוא מום לתמיד שדוחה את השבת כדכתיב (ויקרא כב) או חרוץ או יבלת יבלת דקרא קרינן יבלת שאין שם דבר אלא כמו חיגרת דומיא דשבור ולא כתיב שבר ועורת נמי לא כתיב עיורון אבל יבלת דמתני' הוא שם דבר של המום:
רש"י האריך להסביר כאן חילוק בין יבלת המוזכרת במשנה ליבלת המוזכרת בתורה בין שאר המומים וחילק דבתורה הוא שם כולל לבהמה שיש לה יבלת וכמו עוורת שנקראת ע"ש העיוורון, וכאן במשנה הוא שם הדבר עצמו של מום זה.
(על אף שברש"י על התורה כתב לגבי עורת לשון זה - עורת - שם דבר של מום עיוורון בלשון נקבה, שלא יהא בו מום של עיוורת: ומדבריו כאן משמע שעורת אינה שם הדבר עצמו אלא הכינוי של הבהמה שיש לה מום עיוורון וכך גם משמע מתחילת דברי רש"י כאן יבלת שאין שם דבר כמו וכו' והוא להיפך ממה שכתב עה"ת)
וכן ברש"י עה"ת כתב גבי יבלת ורוא"ה בלע"ז כמו שכתב כאן, וא"כ מדוע רש"י מחלק בין לשון המשנה ללשון התורה,
ואפשר ליישב דמאחר שכאן בגמרא באוקימתא אחת מעמידים ביבלת יבשה, ממילא חייב להיות שהיבלת של המשנה איננה שם כולל כיבלת של התורה שמדברת בכל סוג יבלת, וע"כ נצרך רש"י לדקדק ולומר שאף שלשון המשנה היא בלשון התורה וא"כ הייתי יכול לומר שכמו שבתורה יבלת כולל כל סוג כך גם במשנה והיינו יכולים לדחות האוקימתא הנ"ל לכך אמר שיבלת של המשנה היא המום עצמו ולא כינוי כולל לבעל מום שיש לו יבלת, אבל בתורה זה שם כולל לנושא מום זה.
