מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
אי איכא קלבד"מ בחיוב מיתה וקרבן
פסחים כט ע"א
דתניא ר' נחוניא בן הקנה היה עושה את יוהכ"פ כשבת לתשלומין מה שבת מתחייב בנפשו ופטור מן התשלומין וכו'.
ויעוי' בתוס' בד"ה ר' נחוניא וכו' דהקשה ריב"א אמאי פטורים הכא מקרבן מעילה משום דקלבד"מ הא אמר בהמצניע (צג:) המוציא אוכלים בכלי שגג באוכלים והזיד בכלי, חייב על האוכלים חטאת ועל הכלי סקילה, אלמא קלבד"מ לא פטר מקרבן, ותירץ כיון דפטר מקרן וחומש ע"כ פטר נמי מקרבן וכו', עכ"ל תוס' יעו"ש. וא"כ מבואר להדיא דס"ל דבקרבן ליכא קלב"מ. וכן יעוי' בתוס' בפ"ג דכתובות (ל:) בד"ה זר שאכל וכו' שכ' דבמקום "כפרה" לא אמרי' קלב"מ יעו"ש.
והנה יעו"ש בגמ' בשבת (צג:) שכ' ת"ר המוציא אוכלים כשיעור וכו' ואם היה כלי צריך לו [ופירש"י להשתמש בו תשמיש אחר וכו'] חייב אף על הכלי, ש"מ אוכל וכו', א"ר ששת הכא ב"ע כגון ששגג על האוכלין והזיד על הכלי, מתקיף לה ר"א והא אף על הכלי קתני וכו', ופירש"י והא וכו', משמע שני חיובין שוין, עכ"ל. והיינו דא"א לומר דחייב גם מיתה וגם קרבן, דמל' הגמ' דחייב "אף על הכלי" משמע דתרי החיובים שוים ולא מיתה וקרבן. וא"כ מדוייק בגמ' וברש"י דבלי טענה זו אכן יכלו לחייבו הני תרי חיובים "מיתה וקרבן" ולא אמרי' בזה ד"קם ליה בדרבה מיניה" ומדמתחייב ע"ז מיתה תו לא מתחייב ע"ז אף "קרבן", דס"ל דב"קרבן" לא אמרי' לזה, וה"ט י"ל מדקאתי לכפר עליו א"כ לא נפטר מזה בעונש "מיתה".
אולם נר' דמהגמ' שם לא מוכח כלל מידי, דיעו"ש בתוד"ה ששגג וכו' דהביא לרשב"ם דלא ניח"ל לפ' דמש"כ חייב היינו "סקילה", דבכל דוכתי [במס' שבת] איירי בחיוב "חטאת", אלא דאיירי דלא התרו בו וע"כ חייב רק "חטאת" וכו', וע"ז כ' תוס' דאין נר' לר"י לא פירש"י ולא פי' רשב"ם, דכשהזיד באחד מהם אינו חייב חטאת על השני ששגג בו, דלא "שב מידיעתו" הוא, כיון "שהזיד" באחד מהן, ונר' דהשתא דמוקי בהזיד בכלי איירי הכל לענין סקילה וה"פ דברייתא המוציא וכו', ופריך והא אף על הכלי קתני משמע דחייב שתים ולא א', עכ"ד תוס' ע"ש.
וא"כ י"ל דזה גופא מק' הגמ' דא"א לומר דחייב רק "סקילה" ולא "חטאת", דמדכ' דחייב "אף" וכו' ע"כ דחייב ב' עונשים ולא א', והא גופא קשיא איך אפשר לחייב לשתיהם הא איכא גם בכה"ג קלב"מ וא"כ לא יתחייב אף "קרבן" ע"ז. וא"כ ליכא כלל הכרח בגמ' דחייב סקילה וחטאת על מעשה א' ולא אמרי' בזה קלב"מ, ודו"ק. אולם מרש"י דפי' דקו' הגמ' רק דמשמע דחיובין שוין, מדוייק דס"ל דאכן חייב שתים. וה"ט מדליכא בכה"ג קלב"מ. וה"נ מדוייק בתוס', וברשב"א, ובריטב"א, וברמב"ן, בשבת שם דס"ל הכי, דמדהשיגו על רש"י [בדס"ל דחייב אף "חטאת"] רק מחמת דאינו "שב מידיעתו" וא"כ ע"כ דפטור מחטאת ולא השיגו עליו אף מדאמרי' בזה קלב"מ, ע"כ דג"כ ס"ל כרש"י דבקרבן ליכא קלב"מ, ודו"ק.
אולם נר' דאף מרש"י ותוס' והרשב"א ודעימיה ליכא להוכיח דס"ל הכי, דיעוי' בחי' הר"ן בשבת שם שכ' בזה"ל, וליכא למיפטריה על האוכלין מדינא דקלב"מ, דההוא דינא הוא בענין אחד כגון אם הדליק גדיש בשבת, אבל הכא דהוי שני גופין כלי ואוכלין לא, כן נר' לי, עכ"ל יעו"ש. וא"כ י"ל דה"נ ס"ל לרו"ת דה"ט דחייב גם "חטאת" ולית ביה משום קלב"מ מדהוי "שני גופין", אך בעלמא אפשר דס"ל דאמרי' קלב"מ גם בקרבן, ודו"ק. וא"כ מרו"ת ודעימיה ליכא למידק מידי. וכן מהגמ' הנ"ל ליכא למידק מידי, וכש"נ בס"ד.
אמנם בר"ן שם מבואר להדיא דס"ל דאמרי' קלב"מ גם בקרבן חטאת ואע"פ דהוי "כפרה" ורק הכא לא אמרי' לזה מדהוי ב' גופין, ומאידך בתוס' הכא בפסחים ובפ"ג דכתובות שם מבואר להדיא דס"ל איפכא דלא אמרי' לזה גבי קרבן וחייב ע"ז שתים.
