גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תתס"ז, מדור "עלי הדף"
מסכת עירובין
דף צו ע"א
"מיכל בת כושי היתה מנחת תפילין" - ולמה אין בכך משום "לא יהיה כלי גבר על אשה"?
מיכל בת כושי היתה מנחת תפילין ולא מיחו בה חכמים, ואשתו של יונה היתה עולה לרגל ולא מיחו בה חכמים (צו ע"א). הנידון בסוגיית הגמרא הוא, אם אשה חייבת מעיקר הדין במצות תפילין, משום שלילה ושבת זמן תפילין והרי זו מצות עשה שאין הזמן גרמא, וא"כ מעיקר הדין היו חייבות לולא חשש של גוף נקי, ולכן לא מיחו החכמים במיכל בת שאול שהניחה תפילין.
אבל רבנו החיד"א בספרו 'ברכי יוסף' (שיורי ברכה יו"ד סי' קפב סק"ב) העיר, דלכאורה ישנו לאו בהלבשת תפילין לנשים, והוא ממה שנאמר (דברים כב, ה): "לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה כי תועבת ה' אלקיך כל עשה אלה", וכדאיתא בהדיא ב'תרגום יונתן' (שם): "לא יהיה גוליין דציצית ותפילין דהינון תקוני גבר על איתא", ואם כן היאך הותר למיכל בת שאול להניח תפילין. וכתב ליישב: "ונראה, דתרגום זה אתי כפסיקתא (רבתי פסקא כב) דמייתו התוספות (ד"ה מיכל בת שאול)... דמיכל בת שאול מיחו בה חכמים שלא תניח תפילין, ע"ש". ואמנם איתא בירושלמי (ברכות פ"ב ה"ג): "מיכל בת כושי היתה לובשת תפילין ואשתו של יונה היתה עולה לרגלים ולא מיחו בידיה חכמים, ר' חזקיה בשם ר' אבהו אשתו של יונה הושבה מיכל בת כושי מיחו בידיה חכמים". ולאור דברי החיד"א, ביאור דעת אלו הסוברים שחכמים כן מיחו בידה הוא משום איסור 'לא יהיה כלי גבר על אשה'.
גם השפת אמת (ר"ה לג, א תוד"ה הא) העיר בזה, וכתב שדעת הברייתא הסוברת שלא מיחו בה חכמים היא, שמצות תפילין היא מצות עשה שאין הזמ"ג, כי גם לילה ושבת זמן תפילין, ומאחר שכן הוא, אין בה משום 'כלי גבר', כי גם נשים חייבות בה. ולפי זה דעת ה'תרגום יונתן' היא, שמצות תפילין היא מצות עשה שהזמ"ג - כי לילה או שבת לאו זמן תפילין, ושפיר נחשב תפילין ל'כלי גבר'.
ובאמת עיקר הערה זו מצינו כבר ב'לבוש' (או"ח סי' יז ס"ב) כלפי מצות ציצית, ומדבריו נראה שמיכל בת שאול היתה לובשת גם ציצית (וכבר העיר בזה בס' 'נחלת צבי', הובא ב'אליהו זוטא' שם סק"ג), וכתב: "אע"ג דבשאר מצוות עשה שהזמ"ג, כגון סוכה ולולב, נהגו שעושין ומברכין, מה שנהגו נהגו, ומה שלא נהגו לא ינהגו, ובציצית לא אשכחן דנהגו, רק אחת מני אלף כגון מיכל בת שאול וכיו"ב... דציצית שאני משאר מצוות עשה שהזמ"ג, דהואיל וקיי"ל דחובת גברא הוא, אם כן לא חייבה התורה בציצית אלא שמלת גבר... כיון דלא חייבה התורה אלא שמלת איש, האיך תתחייב האשה עצמה בדבר שיש בו נדנוד עבירה, דהיינו 'שמלת גבר', ומיכל שאני, שהיתה בת מלך ואשת מלך, ועיקר מצוה דשמלת גבר לא אסרה תורה אלא כשמלבשת אותה כדי שלא יכירו אותה הכל כדי שתזנה, מה שאין שייך כן בבת מלך ואשת מלך שהכל מכירין אותה".
ובפשיטות, תירוצו של ה'לבוש' כלפי ציצית עולה יפה גם לגבי תפילין, אמנם, ביסוד דבריו כבר הקשה ה'אליה זוטא' (שם) אחרי שהאריך בכללות דבריו: "גם קשה מסימן קפ"ב ביו"ד, דאפילו באחד מן הבגדים אסורה לשנות אף שניכרת בשאר בגדים", והיינו, שדבריו דאיסור לא תלבש הוא רק כאשר 'מלבשת אותה כדי שלא יכירו אותה' צריכים עיון ממה שנפסק בשו"ע (שם ס"ה ברמ"א): "ואפילו באחד מן הבגדים אסור, אע"פ שניכרים בשאר בגדיהם שהוא איש או אשה", מבואר, שגם במלבוש אחד בלבד - ומכירים אותה שהיא אשה - יש איסור בדבר, וזהו שלא כדברי הלבוש האמורים.
אמנם, האלי' זוטא יישב את הענין, וז"ל: "גם יתבאר שם (יו"ד סי' קפב) דדוקא בלובשת משום עידוי וקישוט שייך איסור דלובשת שמלת גבר, עיין שם", והיינו, כי יסוד איסור "לא יהיה כלי גבר על אשה", הוא, בלובשת לשם עידוי וקישוט, ובלבישת ציצית, וכן תפילין לשם מצוה, אין כאן לבישה לשם קישוט, ולא נכלל בכלל האיסור כלל.
ויצויין, שמקור דבריו הוא מדברי הטו"ז (שם סק"ד) על לשון השו"ע (שם ס"ה): "לא תעדה אשה עדי האיש", וכתב הט"ז: "משמע דרך עידוי וקישוט אסור, אבל אם עושה כן מפני החמה או צנה או גשמים אין איסור, כן נראה לי פשוט... ובאורח חיים סי' תרצ"ו הביא רמ"א, דאפילו מפני שמחת פורים המנהג להתיר בזה, ואע"ג דיש אוסרים, ומו"ח ז"ל כתב שיש לאסור את זה... והשומע לאסור תבוא עליו ברכה, כי יש הרבה מכשולות ח"ו מזה כשהולכין ביחד בלי היכר איש או אשה", הרי שרק בלבישה דרך קישוט אסור, וגם בשמחת פורים יש להתיר - כי אין הכוונה לקישוט, ורק משום מכשולות שיוצאים מכך מחמירין בזה.
גם המהר"ם שיק בתשובותיו (יו"ד סי' קעב וקע"ג) האריך ביסוד דברי הט"ז, והוכיח ממה שמיכל בת שאול הניחה תפילין, ולא חששה משום איסור "לא יהיה כלי גבר על אשה", ועל כרחך משום שלא לבשתה את התפילין לשם נוי וקישוט, וכפי שכתב הא"ז.
וכלפי יסודו של הא"ז הביא המלבי"ם בספרו 'ארצות החיים' (סי' יז המאיר לארץ סקט"ו), שהתרגום יונתן שמחשיב לבישת ציצית ותפילין סובר שגם לבישה שלא לשם קישוט נכללת באיסור זה, ולשיטתו כתב בספר שופטים (ה, כו) אצל יעל שתקעה יתד ברקתו של סיסרא ולא הרגתו בכלי זיין, שעשתה כן בכדי שלא תעבור על "לא יהיה כלי גבר על אשה", וכה תרגם התרגום על הפסוק (שם): "ידה ליתד תשלחנה וימינה להלמות עמלים": "טבתא יעל אתת חבר שלמאה דקימת מה דכתיב בספר אוריתא דמשה לא יהוי תקון זין דגבר על אתתא ולא יתקן גבר בתקוני אתתא אלהן ידהא לסכתא אושיטת וימינא לארזפתא", הרי שגם לבישת כלי זיין לאשה נכללת בכלל איסור זה, והגם שאין הכונה להתקשט בלבישה זו (ראה עוד בענין זה בשו"ת מהר"ם שיק שם; שו"ת תורה לשמה סי' ריד; שו"ת מי יהודה סי' ה).
