טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
היינו למידין צניעות מחתול, וגזל מנמלה – נמלת הקציר
"אמר רבי יוחנן: אילמלא לא ניתנה תורה היינו למידין צניעות מחתול, וגזל מנמלה, ועריות מיונה. דרך ארץ מתרנגול - שמפייס ואחר כך בועל. ומאי מפייס לה? אמר רב יהודה אמר רב, הכי קאמר לה: זביננא ליך זיגא דמטו ליך עד כרעיך. לבתר הכי אמר לה: לישמטתיה לכרבלתיה דההוא תרנגולא, אי אית ליה ולא זביננא ליך" (עירובין ק ע"ב).
פירוש: וכעין זה אָמַר ר' יוֹחָנָן: אִילְמָלֵא [גם אם] לֹא נִיתְּנָה תּוֹרָה, בכל זאת הָיִינוּ לְמֵידִין צְנִיעוּת מֵחָתוּל שמכסה את צואתו, וְגָזֵל מִנְּמָלָה שאינה לוקחת חיטה מנמלה אחרת, וְעֲרָיוֹת מִיּוֹנָה שבני הזוג נאמנים זה לזה. ומעירים: דֶרֶךְ אֶרֶץ מִתַּרְנְגוֹל שֶׁמְּפַיֵּיס וְאַחַר כָּךְ בּוֹעֵל, וּמַאי [ובמה] מְפַיֵּיס אותה את התרנגולת? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב מתנועותיו לפני הבעילה נראה כאילו הָכִי קָאָמַר [כך אומר הוא] לָהּ לתרנגולת: זַבִּינְנָא לִיךְ זִיגָא דְּמָטוּ לִיךְ עַד כַּרְעִיךְ [אקנה לך מעיל שיגיע לך עד הרגלים], לְבָתַר הָכִי [לאחר הבעילה כך] אָמַר לָהּ: לִישַׁמַטְּתֵּיהּ לְכַרְבָּלְתֵּיהּ דְּהַהוּא תַּרְנְגוֹלָא אִי אִית לֵיהּ וְלֹא זַבִּינְנָא לִיךְ [תשמט כרבלתו של תרנגול זה אם יש לי כסף ולא אקנה לך] אלא שאין בידו כסף לשם כך (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: נמלת קציר שחורה שם באנגלית: Harvester Ant Black שם מדעי: Messor ebeninus
שם נרדף במקורות: שומשמני
נושא מרכזי: מאפייני הנמלה על פי המקרא וספרות חז"ל
לנושאים נוספים העוסקים בנמלת הקציר - הקש\י כאן.
הנמלים הם משפחה גדולה של חרקים השייכת לסדרת הדבוראים. משפחה זו מונה בעולם בין 12,000 ל – 14,000 מינים ובארץ כ – 160 מינים. השאלה האם כוונת המקורות להתייחס למין ספציפי או לכל הקבוצה כולה היא שאלה פתוחה אך התיאורים השונים במקורות (מקרא וספרות חז"ל) מאפשרים להגדיר קבוצה מצומצמת יותר והיא הסוג נמלת הקציר. סוג זה מונה בארץ כ – 15 מינים והוא הבולט ביותר בנוף הארץ ומשך את תשומת לבם של הקדמונים(1). נמלים אלו נעות בשיירות ארוכות לאורך שבילים ומובילות זרעים שאותם הן אוגרות בקן מתחת לפני הקרקע. הקינים עשויים להיות גדולים מאד ולהגיע לעומק של 3 מ' ואף יותר. הקינים בנויים מחדרים המחוברים בעזרת מערכת מסועפת של מחילות. בתוך המושבה קיימת חלוקת תפקידים ברורה בין הפרטים המאורגנים ב"מעמדות" (קסטות) השונות זו מזו במבנה ובגודל. ארגון חיי מושבת הנמלים מתבצע בעזרת תקשורת כימית עדינה והדדית בין הפועלות ובין המלכה.
אורח החיים הפעלתני וההרמוני של מושבות הנמלים הפך אותן לסמל של חריצות וצדק בעיני אבותינו. בספר משלי (פרק ו' ו-ח) אנו מוצאים פסוקים המתייחסים לתכונות אלו: "לך אל הנמלה עצל ראה דרכיה וחכם. אשר אין לה קצין שטר ומשל. תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה". הפסוקים מתארים את חריצותה של הנמלה, את הארגון הפנימי במושבה ואת ניצול הזמן בעונה המתאימה לקראת העתיד הקשה. הנמלים מנצלות את עונת הקיץ והקציר לאגור בעיקר זרעים לקראת החורף שבו הפעילות מחוץ לקן קשה ומלאי המזון בשדות דל. כך גם אנו מוצאים בפסוק: "הנמלים עם לא עז ויכינו בקיץ לחמם" (משלי, לה כ"ה). חריצותן באה לידי ביטוי לא רק באיסוף הזרעים אלא גם בפעולות נוספות בחיי המושבה כמו סילוק פסולת, הגנה על הקן, הגנה על הצאצאים ושטיחת זרעים רטובים לייבוש.
הניהול המאורגן של המושבה, המושתת על חלוקה צודקת של המשאבים, גרם להיותן סמל לצדק ויושר. "אמר רבי יוחנן: אילמלא לא ניתנה תורה היינו למידין צניעות מחתול וגזל מנמלה וכו'". מפרש רש"י: "וגזל מנמלה - דכתיב תכין בקיץ לחמה ואין אחת גוזלת מאכל חברתה". הימנעות הנמלים מגזל באה לידי ביטוי באופן בולט בהתנהגותן מחוץ לקן. העובדה שנמלים רבות נעות, הלוך ושוב, במסלול משותף, כאשר חלקן השב לקן נושא גרגירים ואילו הנמלים ההולכות לשדה אינן נושאות דבר, מבלי שיתפתחו מאבקים על הגרגירים, בלטה לעין האדם וסימלה הימנעות מגזל. לעיתים ניתן לצפות בכמה נמלים המתאמצות להוביל לקן פריט מזון גדול במיוחד תוך שיתוף פעולה ומבלי שפרט אחד ינסה להשתלט עליו ולסלק את האחרים. ה"ערוך" (ערך "צנע") מסיק את ההימנעות מגזל מהתנהגות שונה: "... שמכינה לחמה בקיץ ואין נכנסין לחור שאינו שלהן לגזול וכו'".
התנהגות איסוף המזון על ידי הנמלים בולטת מאד לעין האדם ולעובדה זו מתייחס המהרש"א (חידושי אגדות, חולין, סג ע"א). בגמרא אנו מוצאים: "רבי יוחנן, כי הוה חזי שלך, אמר: משפטיך תהום רבה, כי הוה חזי נמלה, אמר: צדקתך כהררי אל". כותב שם המהרש"א: "אמר משפטיך וגו'. עיין פרש"י ועוד יש לומר דהכי קאמר: צדקתך לנמלה שאתה נותן לה דעת להכין מזונותיה בקיץ הוא במדת טובך כהררי אל נגלית ומפורסם כמו שכתוב לך אל נמלה עצל תכין וגו' ומשפטיך שאתה עושה בדגים הוא במקום סתר בתהום רבה וק"ל". רש"י במקום פירש "... לישנא אחרינא לנמלה הוא אומר צדקתך כהררי אל שמזונותיה מזומנין לה בלא טורח וכו'". פירושו מעיב במעט על דברי השבח שלהם זכתה הנמלה בסוגייתנו משום שאם "מזונותיה מזומנין" אין רבותא בכך שהיא אינה גוזלת. בצד היחס החיובי של המקורות אל הנמלה כמודל לחיקוי אין לשכוח שקיימות הלכות המעידות על הנזקים שגרמו הנמלים לאדם (ראו להלן).
הנמלה מוזכרת בש"ס פעמים רבות כאשר ברוב האזכורים ההקשר הוא בדומה לנאמר בסוגיה במכות (יג ע"א): "כמה יאכל מן הטבל ויהא חייב? רבי שמעון אומר כל שהוא. וחכמים אומרים כזית. אמר להן רבי שמעון: אי אתם מודים לי באוכל נמלה כל שהוא שהוא חייב? אמרו לו מפני שהיא כברייתה וכו'". הנמלה משמשת כדוגמה לבעל חיים שלמרות גודלו הקטן מכזית הוא אסור באכילה משום "שרץ השורץ על הארץ" (רש"י שם על פי הסוגיה בדף טז ע"ב) בגלל היותו "ברייה" כלומר אורגניזם (יצור חי) בעל זהות שלימה ומוגדרת. ובלשון רש"י (חולין, סג ע"א): "צדקתך כהררי אל - דאפילו נמלה אית ליה חיותא כגדולה". גם במשל של אביי בסוגיה ביבמות (קיח ע"ב) משמשת הנמלה כסמל לבעל חיים קטן: "דשומשמנא גברא, כורסיה בי חרתא רמו לה"(2). פירש רש"י: "דשומשמנא גברא - גוץ כנמלה". בכתובות ( עה ע"א) כתב: "דשומשמנא גברא - משל הדיוט הוא מי שבעלה קטן כנמלה".
שיירות הנמלים הבולטות לעין עשויות היו להוות סימן לכך שהקרקע באזור זה יבשה. לפי התוספתא כל מעיינות הארץ יבשו בזמן כיבושה ("בשעת פולמוס") ולכן אינם נחשבים מים חיים ופסולים להזאת אפר הפרה. כראיה הובא מעין השילוח: "... וכן היה ר' יהודה אומר: יורדת הצלמון אסורה מפני שכזבה בשעת פולמוס. אמרו לו: כל מימי בראשית כזבו בשעת פולמוס. שילוח היה נמלה מהלכת בו וכו'" (פרה (צוקרמאנדל) פ"ט הל"ב). מינים רבים של נמלת הקציר מפרישים פרומונים (חומרים כימיים דמויי הורמונים) על מנת לסמן לחברי המושבה את המסלולים למקורות המזון. נתיבים אלו נקראים "שבילי ריח" ולאורכם מתרוצצות הנמלים הלוך וחזור. בניית שבילי הריח בעזרת הפרומונים אפשרית אך ורק על פני קרקע יבשה לחלוטין ולכן נוכחות הנמלים היוותה ראיה להתייבשותו של השילוח.
כאמור, השיירות האינסופיות של הנמלים אוספות זרעים אל הקן ולא בכדי דנה המשנה בגורל התבואה שבחורי הנמלים משום שכמותה עלולה להגיע לעשרות ק"ג: "חורי הנמלים שבתוך הקמה הרי הן של בעל הבית. שלאחר הקוצרים, העליונים לעניים והתחתונים של בעל הבית. רבי מאיר אומר הכל לעניים שספק לקט לקט" (פאה פ"ד מי"א). מפרש הרמב"ם בפירוש המשניות: "חורי הנמלים. הם חורי הנמלים שהם עושין בארץ לאגור שם הזרע כשיהיו בקמה, הם בחזקת בעל הבית, כי אין לעניים בקמה כלום, וכשימצאו מאחרי הקוצרים שהרי יש שם זכות לעניים במה שנפל, אמר שהזרע העליון והוא הלבן לעניים, לפי שנאמר שהם מן הזרע החדש, והזרע התחתון והוא השחור לבעל הבית, לפי שנאמר שהוא קדמון ומזרע השנה שעברה הוא, ורבי מאיר אומר כי אפשר להיות השחור ההוא מזה החדש, כי אי אפשר שלא יהיה בזרע טוב ורע, ואחרי שהדבר ספק נאמר ספק לקט לקט, והלכה כרבי מאיר".
אגב אורחא נוכל ללמוד מדברי הרמב"ם שהקינים הם רב שנתיים ולכן ניתן למצוא בהם זרעים מעונות שונות. אכן כדברי המשנה ניתן להבחין בקיני הנמלים בין הזרעים החדשים והישנים על פי מיקומם במחסני הזרעים בקן. על פי חפירות שנעשו בקיני נמלת הקציר, מתברר כי בשכבה העליונה נאספים זרעים ופירות לא מקולפים (אפשר להניח שאכן מדובר בזרעים טריים יותר שטרם קולפו) ובשכבות התחתונות רק זרעים מקולפים המסודרים על פי המינים השונים(3).
איסוף הזרעים על ידי הנמלים עלול לגרום לנזק רב לחקלאי. אנו מוצאים במשנה בפאה (פ"ב מ"ז): "שדה שקצרוה גוים, קצרוה לסטים, קרסמוה נמלים שברתה הרוח או בהמה ... פטורה שחובת הפאה בקמה". המשנה משווה בין נזק הנמלים לסוגי נזק קשים אחרים. מעניין לציין שבתנאים מסוימים עשוי להיות איסוף הגרגירים על ידי הנמלים בעל ערך חיובי לחקלאי. בדרום אפריקה מנצלים את הנמלים על מנת לאסוף את זרעיו הזעירים של צמח הרויבוס (rooibos) המשמשים להכנת תה. הצמח מפזר את זרעיו למרחקים ולכן איסופם באופן ידני קשה ביותר. מסתבר שנמלים אוספות את הזרעים לקינן ואוגרות אותם יחד עם זרעים אחרים. מאחר והנמלים מאחסנות את הזרעים ממיני הצמחים השונים בנפרד ניתן להוציא בקלות את הזרעים הרצויים. מכל קן ניתן להוציא כ – 200 גרם זרעים שזו כמות משמעותית מאד.
"חורי נמלים" בשדה חיטה לפני הבשלתה. מתחת לתלוליות הכהות הנראות בעורף השדה חפורים קיני נמלים. במוקדים אלו מתרחשת התפתחות מוגברת של החיטה בגלל העשרה בתרכובות חנקן המופרשות על ידי הנמלים לאורך השנים ונביטה של צמחי בר שזרעיהם הובלו לקן. לאחר הקציר ניתן יהיה למצוא בקינים אלו גרגירי חיטה מעונות שונות. גרגירים אלו הם "שלאחר הקוצרים" ולדעת רבי מאיר בגלל הספק למי הם שייכים הכל לעניים. על הקשר בין הנמלים והתלוליות בשדה ראה מצגת שהוכנה על ידי פרופ' אבינועם דנין. כאן.
(1) האבחנה בין משפחות הנמלים קשה למדי אך קיימים כמה סימנים חשובים. הנמלה בתמונה היא נווטת השייכת לחד המתניות. הקבוצה ניכרת בכך שהחיבור בין החזה והבטן כולל פרק אחד בלבד (גבעול) שממנו בולט קשקש. לנמלת הקציר השייכת לדו-מתניות החיבור כולל שני פרקים.
(2) פירוש: דְשׁוּמְשְׁמָנָא גַּבְרָא, כּוּרְסֵיה בֵּי חָרָתָא רְמוּ לָהּ [זו שבעלה קטן כנמלה, שמים לה כיסא בין השָׂרוֹת], כלומר, היא מרוצה ומתגאה בזה שיש לה בעל כלשהו".
(3) מתוך ספרו של יעקב עופר "נלך אל הנמלה". תודה לאביחי בנימיני על מידע זה.
רשימת מקורות:
מנחם דור, החי בימי המקרא המשנה והתלמוד (עמ' 196).
אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 3 (עמ' 376-377).
לעיון נוסף:
"חכמת הנמלה" - מדרשי נמלים ומה ניתן ללמוד מהם. לקריאה לחץ כאן. מתוך אתר "מחלקי המים".
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
