הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
רבי ורבי חייא; "סתם משנה"
עירובין צא ע"ב-צב ע"א
אמר מר: ובמבוי אסור. לימא מסייע ליה לרבי זירא אמר רב, דאמר רבי זירא אמר רב: מבוי שלא נשתתפו בו - אין מטלטלין אלא בארבע אמות! - אימא ולמבוי אסור. - היינו רישא! - משנה יתירה איצטריכא ליה, מהו דתימא: כי פליגי רבנן עליה דרבי שמעון - הני מילי היכא דעירבו, אבל היכא דלא עירבו - מודו ליה, קא משמע לן. אמר ליה רבינא לרב אשי:
מי אמר רבי יוחנן הכי? והא אמר רבי יוחנן: הלכה כסתם משנה. ותנן: כותל שבין שתי חצירות, גבוה עשרה ורוחב ארבעה - מערבין שנים ואין מערבין אחד. היו בראשו פירות - אלו עולין מכאן ואוכלים, ואלו עולין מכאן ואוכלים, ובלבד שלא יורידו למטה! - מאי למטה - למטה לבתים.
והא תני רבי חייא: ובלבד שלא יהא זה עומד במקומו ואוכל, וזה עומד במקומו ואוכל! –
אמר ליה: וכי רבי לא שנאה, רבי חייא מנין לו?
1.
בסוגייתנו רבי יוחנן אמר למעשה שתי הלכות:
1.1
הלכה 1: הלכה כרבי שמעון במשנתנו.
1.2
הלכה 2. רבי שמעון שמתיר לטלטל מחצר לחצר מדבר אפילו כשדיירי כל חצר עירבו לעצמם.
2.
רבינא מקשה לרב אשי כלפי רבי יוחנן: כיצד רבי יוחנן פוסק בסוגייתנו [כשתי האפשרויות שציינו], והרי רבי יוחנן עצמו קבע כלל גדול שבכל הש"ס הלכה היא כ"סתם משנה", ובנושא של סוגייתנו יש "סתם משנה" – לעיל, מסכת עירובין דף עו עמוד ב - שממנה משמע שאסור לטלטל מחצר לחצר.
3.
על הקושיה עונה רב אשי שבאותה משנה [שהיא "סתם משנה"] יש לפרש באופן שונה, שמדובר על טלטול מהכותל לתוך הבית ולא לחצר, וממילא לא סותר לדברי רבי יוחנן בסוגייתנו שפסק כרבי שמעון.
על המשך הדו-שיח בין רבינא לרב אשי נסביר בהמשך.
4.
נעיין רק במו"מ הראשון.
5.
תוספות מסכת עירובין דף צב עמוד א:
והא אמר רבי יוחנן הלכה כסתם משנה - וקשה דסתם ואח"כ מחלוקת הוא
ואמר בהחולץ (יבמות דף מב:) דאין הלכה כסתם
תוס' מקשה על קושית רבינא: נכון שיש סתם משנה, אבל הרי בסוגייתנו מדובר על מחלוקת תנאים, ורבי יוחנן פסק כרבי שמעון, כי הכלל הוא שאם יש "סתם משנה" ואחר כך "מחלוקת" הכלל הוא שאין ההלכה כ"סתם משנה" [שמתאימה לדעת חכמים במשנתנו], וממילא רשאי רבי יוחנן לפסוק כרבי שמעון, ומדוע רבינא הקשה שהיה לרבי יוחנן לפסוק כאותה "סתם משנה".
5.1
הכלל שבמקרה של "סתם ואחר כך מחלוקת" – "אין הלכה כסתם" יש אומרים שהכוונה היא, שבהכרח אין ההלכה כ"סתם" אלא כאותו תנא שחולק על ה"סתם" – כרבי שמעון בסוגייתנו, ויש אומרים שכוונת הכלל לומר רק שאין הכרח שהלכה כסתם.
6.
המשך דברי תוס':
ואף על גב דלכל הפחות חשיב סתם כרבים כלפי היחיד הכא אין נפקא מינה דבלאו הכי פליגי רבנן עליה
תוס' מרחיב את קושייתו: בדרך כלל כשמדובר על "מחלוקת" במשנה הכוונה היא למחלוקת בין שני תנאים [שני חכמים כשכל אחד מהם מוגדר כ"יחיד"], וממילא, המשמעות של "אין הלכה כסתם" היא, שהלכה תוכל להיות [גם אם לא בהכרח] כאותו תנא יחיד [במשנה השניה שעליה נאמר "ואחר כך מחלוקת"] שחולק על ה"סתם" - במשנה שמובאת ראשונה. אבל בסוגייתנו הרי "חכמים" הם שחולקים על רבי שמעון וממילא יוצא שהקושיה על רבי יוחנן היא כפולה: הרי ה"סתם" הוא כדעת "חכמים" ואין הגיון לפסוק דווקא כדעת יחיד – כרבי שמעון, והשאלה השניה, מדוע לפסוק דווקא כרבי שמעון - יחיד נגד חכמים - רבים. [למעשה זו השאלה ששאלנו בדף הקודם]
7.
מיישב תוס':
ותירץ הרר"א כהן דעיקר קושיא לר"י אינה אלא דלא גזר
ובזה הדבר הוי מחלוקת ואח"כ סתם מחלוקת בשלש חצירות במי שהוציאוהו (לעיל עירובין דף מה:) וסתם בפרק חלון (לעיל עירובין דף עו:) אבל הכא לא פליגי בגזירה.
עונה תוס' שקושית הגמרא היא לא כפי שהסברנו אלא היא מתמקדת רק בנקודה אחת שנלמדת מהמשנה הקודמת שהיא "סתם" שלא עומדת במוקד המחלוקת כאן בסוגייתנו, ולכן מקשה הגמרא כיצד פסק רבי יוחנן כרבי שמעון והרי פסק כסתם משנה – ראה בפרשנים.
8.
חידושי הריטב"א מסכת עירובין דף צב עמוד א:
ומי אמר ר' יוחנן הכי.
... וא"ת ומאי קושיא דהא לא אמר רבי יוחנן הלכה כסתם משנה בכגון זו דהא סתם ואח"כ מחלוקת היא ואין הלכה כסתם, וי"ל דבדין הוא דמצי לשנויי הכין אלא דניחא לן כדשנינן דמאי למטה (דבתים) [לבתים] ודקארי לה לא דק בהא ומקשי מדאמר ר' יוחנן מילתא פסיקתא הלכה כסתם משנה,
ויש שהיו מתרצים שזו מחלוקת ואח"כ סתם הוא לפי שכבר נחלקו בפרק מי שהוציאוהו (עירובין דף מ"ה ב') במשנת שלש חצירות,
ולא נהירא לי חדא שאין הגזרות דומות זו לזו כדכתיבנא לעיל, ועוד דהא אפליגו נמי התם אף בשלא עירבו דליכא גזירה ואין עיקר מחלוקתם אלא בדין גג וחצר וקרפף אם הם שלש רשויות או רשות אחת.
הוא שואל את שאלת תוס' ומיישב בשני אופנים [ולא כתוס']:
9.
תרוץ 1: כנראה שרבי יוחנן עצמו לא מקבל את הכלל ש"סתם ואחר כך מחלוקת – אין הלכה כסתם" [כך נראה לכאורה מדבריו - מהביטוי "מילתא פסיקתא"], והוא – רבי יוחנן – קבע בפסקנות רק את הכלל "הלכה כסתם משנה", ולכן מקשה רבינא: מדוע רבי יוחנן פסק בסוגייתנו כרבי שמעון.
10.
תרוץ 2: יש משנה בדף מה עמוד ב שמשמע ממנה שיש מחלוקת תנאים בעניין זה וממילא יוצא שיש מצב של "מחלוקת ואחר כך סתם" [והאמת שיש כאן מצב מיוחד של "מחלוקת ואחר כך סתם ואחר כך מחלוקת"]. ובמקרה של "מחלוקת ואחר כך סתם" הכלל הוא שהלכה כסתם, ולכן מקשה רבינא על רבי יוחנן מכח ה"סתם משנה" שבדף עו עמוד ב.
11.
על כל העניין של "סתם משנה" בסוגייתנו ראה גם ב"שוטנשטיין", הערה 1, וב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמודים קמב-קמג.
12.
לקט כמה עקונות מהחומר הנ"ל:
12.1
אין הלכה כ"סתם" בברייתא – כי אלה לא דברי "רבי".
12.2
הכלל שבמחלוקת ואחר כך סתם – הלכה כסתם – דעת רוב הראשונים [ראה הערה ז], אבל זו דעתו של רבי יוחנן ולא בהכרח של שמואל, ולכן בסוגייתנו מקשים דווקא על רבי יוחנן.
12.3
לכאורה ב"סתם משנה" יש מחלוקת אמוראים אם הלכה כסתם משנה אבל לגבי "מחלוקת ואחר כך סתם - הלכה כסתם" אין בזה מחלוקת. ויש אומרים שאף בכלל האחרון יש מחלוקת אמוראים. השאלה היא האם דין "הלכה סתם משנה" הוא מדין "הלכה כרבים" – כמשתמע מתוס' הנ"ל בסוגייתנו.
13.
המשך סוגייתנו:
והא תני רבי חייא: ובלבד שלא יהא זה עומד במקומו ואוכל, וזה עומד במקומו ואוכל! –
אמר ליה: וכי רבי לא שנאה, רבי חייא מנין לו?
שוב מקשה רבינא, הרי יש ברייתא [של רבי חייא] שמשמע ממנה שאף לחצר אסור להוריד מהכותל, ולכן נשארת הקושיה על רבי יוחנן.
14.
עונה רב אשי: הפירוש של הברייתא [כאילו] לא נכון! ולכן יש לפרשה כפירושו של רב אשי ואין קושיה על רבי יוחנן, כי ה"סתם משנה" לא סותרת את דברי רבי שמעון במשנתנו.
15.
ה"נקודה" המעניינת היא, שפירושו של רב אשי במשנה כן "לגיטימי", ואילו דברי הברייתא על המשנה "לא לגיטימי" – מדוע?
16.
אומר הריטב"א:
וכי רבי לא שנאה רבי חייא מנין לו. פירוש דכל כה"ג אילו סבר לה רבי לא סגיא דלא מפרש לה במתני', ואף על גב דאיכא מילי טובא דמאי דלא פריש במתני' פריש בברייתא.
חידושי הרשב"א מסכת עירובין דף צב עמוד א:
כי רבי לא שנאה ר' חייא מנין ליה. ואף על גב דהא דר"ח פירושא דמתני' היא וזמנין סגיאין דמאי דלא פי' במתני' פריש ברייתא אפ"ה אי איתא דאית ליה לרבי הכי הו"ל לפרושי כי הא במתני':
נראה ששניהם מתכוונים לאותו רעיון:
אמנם פעמים רבות ברייתא מפרשת משנה אולם כאן כנראה ידוע לגמרא ש"רבי" לא קיבל את פירוש רבי חייא בברייתא! [אמנם פשט דבריהם לא כל כך ברורים: אם רבי היה מסכים לפירוש של רבי חייא היה מפרש זאת במשנה]
16.1
ואולי כוונתם לדברי התוס' [ראה בקטע שמצורף להלן] שדברי רבי חייא צריכים להיות רמוזים במשנה, וזו כוונת רב אשי כאן בסוגיה: שדברי הברייתא לא רמוזים במשנה, ולכן אין פירוש הברייתא פירוש מחייב למשנה!
17.
ומפאת חשיבות הנושא בכללו ראה מה שכתבנו על:
מסכת נדה דף סב עמוד ב:
והתני רבי חייא: דם הנדה ודאי - מעביר עליו ז' סמנין ומבטלו! אמר ליה: רבי לא שנה, רבי חייא מנא ליה?
17.1
רש"י מסכת נדה דף סב עמוד ב:
אמר לו זו אינה משנה - ומשובשת היא הואיל ורבי לא שנאה במשנתינו שסידר את המשנה.
ר' חייא - תלמידו מנין לו.
המילים "אמר לו זו אינה משנה" לא מופיעות בגמרא. והן באות במקום המילים "רבי לא שנה רבי חייא מנא ליה"
מפשט דברי הגמרא ומפירוש רש"י משמע שברייתא של רבי חייא - שהיה תלמידו של "רבי" - היא משובשת ולכן "רבי" לא שיבצה במשנה – וממילא אין הלכה כאותה ברייתא.
מרש"י גם משמע שמדובר דווקא בברייתות של רבי חייא ולא שכל ברייתא שמובאת בגמרא - ובודאי לא כל ברייתא שמובאת על ידי אמורא מסויים – בהכרח שהיא משובשת.
18.
תוספות מסכת נדה דף סב עמוד ב:
רבי חייא מנא ליה - וא"ת אם כן לעולם לא ניתיב תיובתא מברייתא דמתני בי ר' חייא ובי רבי אושעיא
גם תוס' מבין שמדובר דווקא בברייתות של רבי חייא ורבי אושעיא, ולכן הוא שואל, שמסוגייתנו יוצא שאף פעם אין להקשות מברייתות כאלה על אמורא כלשהו.
18.1
עונה תוס':
וי"ל דבכולהו איכא למימר כדאמר אילפא בתענית דף כא.) ובכתובות דף סט:) כל דאמר מילתא דבי ר' חייא ור' אושעיא ולא פשיטנא ליה ממתני' כו' והך הוה פשיטא ליה לר"ל דלא רמיזא במתניתין
רק ברייתות של רבי חייא שאין להם רמז במשנה – אין להסתמך עליהם. ראה בריטב"א, ביצה דף ו עמוד ב, שכל הברייתות רמוזות במשנה, ואילו אמוראים כן אומרים דברים משל עצמם [מובא ב"מתיבתא", "משנת ראשונים"].
