הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

מדוע אמוראים פסקו כדעת יחיד במשנה

עירובין  צא ע"א

רבי שמעון אומר אחד גגין וכו'. אמר רב: הלכה כרבי שמעון, והוא שלא עירבו. אבל עירבו - לא, דגזרינן דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחצר. ושמואל אמר: בין עירבו בין שלא עירבו. וכן אמר רבי יוחנן: מי לחשך בין עירבו ובין שלא עירבו?
מתקיף לה רב חסדא: לשמואל ולרבי יוחנן, יאמרו: שני כלים בחצר אחת, זה מותר וזה אסור! - רבי שמעון לטעמיה דלא גזר. דתנן, אמר רבי שמעון: למה הדבר דומה - לשלש חצירות הפתוחות זו לזו ופתוחות לרשות הרבים, ועירבו שתי החיצונות עם האמצעית. היא מותרת עמהן והן מותרות עמה, ושתי החיצונות אסורין זו עם זו. ולא גזר דילמא אתי לאפוקי מאני דהא חצר להא חצר - הכי נמי לא גזרינן דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחצר.

1
רמב"ם הלכות עירובין פרק ג הלכה יח:

כל גגות העיר אף על פי שזה גבוה וזה נמוך עם כל החצרות ועם כל הקרפיפות שהוקפו שלא לשם דירה שאין בכל אחד מהן יתר על בית סאתים עם עובי הכתלים שבין החצרות עם המבואות שיש להן לחי או קורה כולן רשות אחת הן ומטלטלין בכולן בלא עירוב כלים ששבתו בתוכן, אבל לא כלים ששבתו בתוך הבית אלא אם כן עירבו.

2.
מגיד משנה הלכות עירובין פרק ג הלכה יח:

[יח] כל גגות העיר וכו'. (דף פ"ט) ריש פרק כל גגות העיר רשות אחד וכו' ר"ש אומר אחד גגות ואחד חצרות ואחד קרפיפות לכלים ששבתו בתוכן ולא לכלים ששבתו בתוך הבית ומפורש בגמרא (דף צ"א:) בברייתא שהמבוי ג"כ רשות אחת עם אלו הרשויות ושם נחלקו אם אמרה ר"ש אפילו בשעירבו החצרות לעצמן דאיכא מאן דסבר דגזר בשעירבו שמא יבוא להוציא כלי הבית ושמואל ור' יוחנן סברי אפילו בשעירבו וקי"ל כותייהו ושם (עירובין דף צ"א) נפסקה הלכה כר"ש:

הרמב"ם פסק כפי שרב פסק בסוגייתנו במחלוקת שבמשנה, שהלכה כרבי שמעון. ובהסבר דברי רבי שמעון נפסק כשמואל וכרבי יוחנן נגד "רב". מתוך הסוגיה משמע לכאורה שגם שמואל ורבי יוחנן פסקו גם הם כרבי שמעון.

[ראה בהסבר הסוגיה גם ב"ילקוט ביאורים", עמוד קמ ובהערות]

3.
ונשאלת השאלה, אמנם יש לאמוראים רשות לפסוק במחלוקת תנאים, אולם מדוע באמת הם פסקו כרבי שמעון נגד "חכמים" במשנה?

4.
ראוי להוסיף הערה מעניינת: כיצד נהגו במחלוקת במשנה עד רב ושמואל, כיצד נהג "רבי" עצמו, האם "רבי" לא פסק כחכמים – כרבים נגד יחיד? [וזו שאלה ש"מתאימה" לעוד סוגיות רבות מאד בש"ס].

5.
מתוך המובא ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קלז, יתכן שרבי יהודה [שמובא בדף מח עמוד ב] מסכים לדעת רבי שמעון והכלל הוא, שבמסכת עירובין הלכה היא כרבי יהודה. ואולי על זה מבוססים דברי רב ושמואל שפסקו כרבי שמעון.

5.1
כמו כן אולי תלוי בהמשך הסוגיה [ראה בדף הבא – עירובין דף צב], שיתכן שיש "סתם משנה" שסוברת כרבי שמעון במשנתנו ולכן כך הלכה [וממילא יענה גם על השאלה שמובאת בהמשך]

6.
אבל עדיין קשה באופן עקרוני: האם "רבי" עצמו לא פסק כ"חכמים" במשנה?

7.
ואולי יש לומר: נכון, "רבי" עצמו כן פסק כחכמים [ראה גם בהמשך הסוגיה בדף הבא לגבי "סתם משנה"], אלא שכנראה בבית דינו קבעו את הכלל ה"חזק" יותר שהלכה כרבי יהודה בעירובין!

8.
תוספת: אין בהסבר הנ"ל "פתרון" לשאלות דומות בש"ס שבהם אמוראים פוסקים כדעת יחיד! בדרך כלל התשובה הבסיסית לשאלות אלה היא, שכאשר "מסתבר טעמו" – סברת היחיד נראית יותר - רשאי האמורא לפסוק כמותו. אבל גם אז עדיין נשאלת השאלה: וכי "רבי" לא ידע שסברת היחיד יותר מסתברת! ואולי זהו בסיס העניין: "רבי" עצמו נתן סמכויות לדורות הבאים להכריע כדעת יחיד נגד רבים לפי מה שיחליטו האמוראים דעתו של מי מסתברת יותר.