הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"הלכה כרב באיסורים"

עירובין  צ ע"א-ע"ב

איתמר; ספינה, רב אמר: מותר לטלטל בכולה, ושמואל אמר: אין מטלטלין בה אלא בארבע. רב אמר: מותר לטלטל בכולה,
דהא איכא מחיצתא. ושמואל אמר: אין מטלטלין בה אלא בארבע אמות - מחיצות להבריח מים עשויות.
אמר ליה רב חייא בר יוסף לשמואל: הילכתא כוותך או הילכתא כרב? - אמר ליה: הילכתא כרב.
אמר רב גידל אמר רב חייא בר יוסף: ומודה רב שאם כפאה על פיה - שאין מטלטלין בה אלא בארבע אמות. כפאה למאי? אילימא לדור תחתיה - מאי שנא מגג יחידי? אלא שכפאה לזופתה.
רב אשי מתני לה אספינה, ורב אחא בריה דרבא מתני לה אאכסדרא. דאיתמר, אכסדרה בבקעה, רב אמר: מותר לטלטל בכולה, ושמואל אמר: אין מטלטלין בה אלא בארבע. רב אמר: מותר לטלטל בכולה, אמרינן: פי תקרה יורד וסותם. ושמואל אמר: אין מטלטלין בה אלא בארבע, לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם. 

1.
רב חייא שואל את שמואל האם הלכה כמותו או הלכה כרב. ענה לו שמואל שהלכה כרב. יתכן שכאן מוכח בפשטות ששמואל חזר בו מסברתו ופוסק כרב.

2.
חידושי הרשב"א מסכת עירובין דף צ עמוד א:

וקיי"ל כרב, חדא דקיי"ל כרב [ב]איסורי,
ועוד דאפי' שמואל הדר ביה ואמר לרב חייא בר יוסף הלכתא כותיה דרב, והלכך מטלטלין בכולה ואפי' לדור תחתיה, אבל הפכה לזפתה אין מטלטלין על גבה אלא בד' אמות,

הוא מסביר שבדרך כלל ההלכה היא כרב נגד שמואל ולכן פוסקים בסוגייתנו כרב, וגם מפני ששמואל חזר בו [כך הוא מסביר את לשון הגמרא "אמר ליה הלכתא כרב"]

3.
וקצת קשה, אם אמנם שמואל חזר בו, מדוע צריך את הנימוק הכללי של הלכה כרב באיסורים [נגד שמואל]!

4.
ויש אומרים ששמואל לא חזר בו, ובכל אופן הוא פוסק כרב. ומה שהוא עצמו אמר הכוונה היא שכך שמע מרבותיו [ראה ב"מתיבתא", הערה ב]!

5.
ולולא דבריהם ניתן אולי לפרש את הסוגיה כך: שמואל ענה לרב חייא שנקבע כבר הלכה כרב באיסורים! זאת אומרת שסוגייתנו היא המקור לעיקרון שהלכה כרב באיסורים נגד שמואל. כנראה שהחלטה וקביעה זו התרחשה כבר בבית המדרש של רב ושמואל ובתקופת חייהם!
זאת אומרת שבסוגייתנו לא מדובר כלל בדין נקודתי וספציפי, אלא בארוע הסטורי הלכתי.

6.
האמורא ששאל את שמואל:
תולדותיו של רב חייא בר יוסף:

אמורא בבלי בדור השני. תלמידם של רב (שבת ז' ע"א) ושל שמואל (חולין מ"ה ע"ב).
כשעלה לארץ ישראל היה לתלמידו של רבי יוחנן (גיטין דף לט ע"א), ומסר מתורתו של רב לר' יוחנן ור"ל (חולין נ"ד ע"א). עוד קיבל מר' אושעיא (ע"ז דף נ"א ע"ב). האומרים משמו: ר' אלעאי (ב"מ קי"ז ע"א) ור' חייא בר אבא (ירו', כלאים פ"ד ה"ד). בהיותו בבבל היה הריש בעיר סיכרא, והתקין שם תקנות (ב"מ דף פ"ג ע"א).
בא"י ישב יחד עם ר' יוחנן בדין (ירו', ב"מ פ"ד ה"ב). סחר במלח (שם).

לפי הנ"ל אולי ניתן לומר שחכם זה גם בהיותו בבבל השתתף עם רב ושמואל [בנפרד] בבית דינם בהכרעת ההלכות – ולא רק כשישב עם רבי יוחנן בארץ ישראל.

6.1
אבל נראה שמפשט הסוגיה לא משמע כך, שהרי בהמשך הסוגיה הגמרא מביאה חכם אחר שאומר שהדין ודברים בין רב חייא ושמואל היה בנידון אחר! ומשמע מכך שמדובר שהדיון אם שמואל חזר בו או לא חזר בו נסוב לגבי אחד משני הדינים הספציפיים שמוזכרים בסוגייתנו.

7.
ראה מה שכתבתי על הכלל שהלכה כרב באיסורים במסכת בכורות דף מט: [חשוב לציין שהביטוי "הלכתא כרב באיסורים" מופיע בש"ס רק בסוגייתנו ובמקום נוסף במסכת נדה [נדה דף כד עמוד ב]