הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

הלכה כמיקל בעירוב - גם נגד רבים?; "לימא כתנאי"

עירובין  פז ע"א-ע"ב

תניא אידך: אמת המים העוברת בין החלונות, פחות משלשה - משלשל דלי וממלא, שלשה - אין משלשל דלי וממלא. רבן שמעון בן גמליאל אומר: פחות מארבעה - משלשל דלי וממלא. ארבעה - אין משלשל דלי וממלא. במאי עסקינן? אילימא באמת המים גופה, ואלא הא דכי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: אין כרמלית פחותה מארבעה - לימא כתנאי אמרה לשמעתיה - אלא באגפיה, ולהחליף - והא כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: מקום שאין בו ארבעה על ארבעה - מותר לבני רשות היחיד ולבני רשות הרבים לכתף עליו, ובלבד שלא יחליפו! –
התם רשויות דאורייתא,
הכא רשויות דרבנן.
והא רבי יוחנן ברשויות דרבנן נמי אמר, (דתניא) +מסורת הש"ס: [דתנן]:+ כותל שבין שתי חצירות גבוה עשרה טפחים ורוחב ארבעה - מערבין שנים ואין מערבין אחד. היו בראשו פירות - אלו עולין מכאן ואוכלין, ואלו עולין מכאן ואוכלין. נפרץ הכותל, עד עשר אמות - מערבין שנים, ואם רצו מערבין אחד, מפני שהוא כפתח. יותר מכאן - מערבין אחד ואין מערבין שנים.
והוינן בה: אין בו ארבעה מאי? - אמר רב: אויר שתי רשויות שולטת בו, ולא יזיז בו מלא נימא.
ורבי יוחנן אמר: אלו מעלין מכאן ואוכלין, ואלו מעלין מכאן ואוכלין.
ואזדא רבי יוחנן לטעמיה, דכי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: מקום שאין בו ארבעה על ארבעה - מותר לבני רשות הרבים ולבני רשות היחיד לכתף עליו, ובלבד שלא יחליפו! –
ההיא זעירי אמרה. - ולזעירי קשיא הא! - זעירי מוקים לה באמת המים גופה.
ורב דימי תנאי היא. –
ותיהוי כי חורי כרמלית! - אביי בר אבין ורב חנינא בר אבין דאמרי תרוייהו: אין חורין לכרמלית. רב אשי אמר: אפילו תימא יש חורין לכרמלית - הני מילי בסמוכה, הכא - במופלגת. רבינא אמר: כגון דעביד לה ניפקי אפומה. ואזדו רבנן לטעמייהו, ורבן שמעון בן גמליאל לטעמיה. 

1.
בתחילת הסוגיה הגמרא שאלה:

"ואלא הא דכי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: אין כרמלית פחותה מארבעה - לימא כתנאי אמרה לשמעתיה"

יש כאן שאלה מעניינת [ניסוח כזה מופיע בש"ס פעמים בודדות]: האם יש לומר שדינו של רבי יוחנן שנוי במחלוקת תנאים. הרי פעמים רבות מופיע הביטוי "לימא כתנאי" - שמחלוקת אמוראים תלויה במחלוקת תנאים, גם כאן לכאורה מדובר בשאלה דומה, אלא שכאן השאלה מוזכרת תוך דיון במחלוקת התנאים.

2.
אלא כנראה, שנקודת המוצא היא, שדינו של רבי יוחנן מוסכמת לדעת הכל, ולכן אם נאמר שדינו של רבי יוחנן היא רק כדעת תנא אחד יהיה קשה על הסבר המחלוקת בין התנאים, ולכן הגמרא משנה את האוקימתא במחלוקת התנאים.

3.
הערה: בסוגייתנו הגמרא משנה את ההסבר במחלוקת התנאים כדי שדברי רבי יוחנן לא יהיו "לימא כתנאי". נראה, שמוכח מכאן שמשמעות שאלת "לימא כתנאי" היא, שהשאלה היא על כך שהאמורא היה אמור לפסוק במחלוקת התנאים ולא לומר "סתם" הלכה כאחת מהדעות במחלוקת התנאים! ולא כפי שיש מסבירים ששאלת "לימא כתנאי" היא שאלת בירור בלבד [ולא "קושיה"].

4.
הדיון הבא:
רמב"ם הלכות שבת פרק טו הלכה כ:

לא ימלא אדם מים מן הים והוא בתוך הספינה אלא אם כן עשה מקום ארבעה על ארבעה יוצא מן הספינה על הים, במה דברים אמורים בשהיה תוך עשרה אבל אם היה למעלה מעשרה מן הים מוציא זיז כל שהוא וממלא, שהרי דרך מקום פטור ממלא ואינו צריך לזיז זה אלא משום הכר. +/השגת הראב"ד/ לא ימלא מן הספינה וכו' מוציא זיז כל שהוא וממלא. א"א זהו כרב חסדא ורבה דאמרי (שבת ק) מיא ארעא סמיכתא היא.+

5.
מגיד משנה הלכות שבת פרק טו הלכה כ:

... ומתוך דברים אלו אתה למד שלא אסרו להחליף דרך מקום פטור כמבואר פרק י"ד בבבא המתחלת היה עומד במקום פטור אלא מרה"י לרה"י שהם רשויות של תורה אבל מרה"י לכרמלית דרך מ"פ מותר לכתחלה כמבואר בסוגיא זו לדעת ר' הונא וכן הורו מגדולי המורים וזה דעת רבינו.

ה"מגיד משנה" מסביר, שדעת הרמב"ם היא, שמותר לכתחילה להעביר מרשות יחיד לכרמלית דרך מקום פטור [=להחליף ברשויות דרבנן] על סמך סוגיה אחרת אולם בסוגייתנו מתאים לדעת רב דימי.

6.
בסוגייתנו יש מחלוקת בזה בין זעירי לרב דימי, ויש פוסקים [כמו הרמב"ם לעיל] כרב דימי כיון ששיטתו היא לקולא [והכלל הוא, ש"הלכה כמיקל בעירוב"]. וראה על כך ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד פג ושם, בהערות.

7.
ואמנם דעת רב ושמואל בסוגיות קודמות היא להחמיר ולאסור החלפת רשויות דרבנן [כלומר, שאסור להעביר מכרמלית לרשות יחיד דרך מקום פטור], בכל זאת מכיון שבסוגייתנו רב דימי אמר זאת בשם רבי יוחנן ולהקל - הלכה כמותו.

7.1
לא ברור מיהו המסביר [שם, ב"ילקוט ביאורים"], והאם יש משקל גם לכך שפוסקים כרבי יוחנן גם נגד רב ושמואל יחדיו.

7.2
ואם הנימוק היחידי הוא שדעת רב דימי בשם רבי יוחנן היא המיקלה הרי שנמצאנו למדים, שהכלל ש"הלכה כמיקל בעירוב" תקף גם כשמדובר בדעת יחיד [בסוגייתנו – רב דימי בשם רבי יוחנן] נגד רבים [בסוגייתנו – רב ושמואל].

7.3
ומובא, שם, שדעת "בעל המאור" להחמיר בגלל תרוצו של רבינא בהמשך הסוגיה שמסביר, שרב דימי לא בהכרח חולק על זעירי. ובמחלוקות אמוראים הכלל הוא שהלכה כרבינא בגלל הכלל ש"הלכה כבתראי".

8.
אגב, בסוגייתנו מוסבר, שזעירי אמר את דינו בשם עצמו ולא בשם רבי יוחנן – רבו, ואילו רב דימי כן אמר בשם רבי יוחנן. מכאן יוצא לכאורה שלא תמיד דברי אמורא "מסתמא" הם בשם רבו [קשור למשמעות הביטוי "אמר רב... אמר רב..."].