הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הכרעה במחלוקות תנאים: רבי מאיר; רבי יהודה; רבי שמעון ורבי יוסי
עירובין פו ע"א
משנה. המניח ביתו והלך לשבות בעיר אחרת, אחד נכרי ואחד ישראל - הרי זה אוסר, דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר: אינו אוסר.
רבי יוסף אומר: נכרי - אוסר, ישראל - אינו אוסר, שאין דרך ישראל לבא בשבת.
רבי שמעון אומר: אפילו הניח ביתו והלך לשבות אצל בתו באותה העיר - אינו אוסר, שכבר הסיע מלבו.
גמרא. אמר רב: הלכה כרבי שמעון. ודוקא בתו, אבל בנו - לא. דאמרי אינשי: נבח בך כלבא - עול, נבח בך גורייתא - פוק.
1.
רמב"ם הלכות עירובין פרק ד הלכה יג:
אחד מבני חצר שהניח ביתו והלך ושבת בחצר אחרת אפילו היתה סמוכה לחצירו, אם הסיע מלבו ואין דעתו לחזור לביתו בשבת הרי זה אינו ד אוסר עליהן, במה דברים אמורים בישראל אבל גוי אפילו הלך לשבות בעיר אחרת אוסר עליהן עד שישכרו ממנו מקומו שהרי אפשר שיבוא בשבת.
2.
מגיד משנה הלכות עירובין פרק ד הלכה יג:
[יג] אחד מבני חצר שהניח ביתו וכו'. משנה בפ' כיצד משתתפין (עירובין דף פ"ו) המניח את ביתו והלך לשבות בעיר אחרת אחד נכרי ואחד ישראל הרי זה אוסר דברי ר"מ ר' יהודה אומר אינו אוסר ר' יוסי אומר נכרי אוסר ישראל אינו אוסר שאין דרך ישראל לבא בשבת ר"ש אומר אפילו הניח את ביתו והלך לשבות אצל בתו באותה העיר אינו אוסר שכבר הסיח. ובגמרא אמר רב הלכה כר"ש דוקא בתו אבל בנו לא כדאמרי אינשי נבח בך כלבא עול נבח בך גורייתא פוק ע"כ.
ולזה פוסק רבינו כר"ש בדין הישראל ולא חלק בין בנו לבתו לפי שלא אמרו אלא לדבר בהוה המצוי שדרך בני אדם לשבות אצל בתן מאצל בנן ולעולם אם הסיח לבו אפילו הלך לשבות אצל נכרי אינו אוסר ובשלא הסיח לבו אפילו אצל בתו הרי זה אוסר.
ויש מי שפירש שכל שהסיח דעתו אפילו נמלך וחזר באמצע שבת אינו אוסר. וכן נראה ששבת הואיל והותרה הותרה.
ובדין הנכרי פסק רבינו כר' יוסי וכר"י דאמר פ' מי שהוציאוהו (עירובין דף מ"ו:) דר' יוסי ור' יהודה הלכה כר' יוסי אפילו בעירובין וכ"ש דהוו להו ר"מ ורבי יוסי תרי לגבי רבי יהודה באיסור הנכרי והוי ליה רבי יהודה יחיד לגבייהו.
וממ"ש רבינו שהרי אפשר שיבא בשבת נראה דדוקא כשהוא במקום קרוב דהיינו מהלך יום אחד שיכול לבא בשבת הוא שאוסר אבל אם היה רחוק אינו אוסר וכן כתבו ז"ל. ויש פוסקין כר' יהודה ודברי רבינו עיקר:
3.
נסביר את דבריו על פי מבנה המחלוקות במשנה ובגמרא:
משנה. המניח ביתו והלך לשבות בעיר אחרת, אחד נכרי ואחד ישראל - הרי זה אוסר, דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר: אינו אוסר.
מחלוקת בין רבי מאיר ורבי יהודה. המחלוקת היא "לגמרי" כלומר גם לגבי יהודי וגם לגבי גוי
4.
רבי יוסף אומר: נכרי - אוסר, ישראל - אינו אוסר, שאין דרך ישראל לבא בשבת.
דעת רבי יוסי היא מעין "פשרה". כלומר הוא פוסק כרבי מאיר לגבי נכרי וכרבי יהודה לגבי יהודי.
5.
נראה שעד כאן הלכה צריכה להיות כרבי יוסי מפני שני טעמים:
5.1
דעתו של רבי יוסי צריכה להיות מוגדרת כדעת "המכריע" – שהלכה כמותה
5.2
הכלל הוא שהלכה כרבי יוסי נגד רבי יהודה, וכן הלכה כמותו גם נגד רבי מאיר. אם רבי מאיר ורבי יהודה היו בדעת אחידה, הרי שיש מחלוקת ראשונים אם אומרים "הלכה כרבי יוסי" גם נגד רבים - רבי מאיר ורבי יהודה. [ויש מבדילים בין "רבים" שהם כמה חכמים ספציפיים כבסוגייתנו לבין "רבים" שהם "חכמים" או "סתם משנה", שאז אין הלכה כרבי יוסי]
5.3
אבל בסוגייתנו רבי מאיר ורבי יהודה אינם בדעה אחת אלא חלוקים לגמרי זה על זה, ורבי יוסי פוסק בדבר אחד ככל אחד מהם, וממילא לכל פסיקה שלו יש לו רוב: לגבי יהודי שאינו אוסר הוא מאמץ את שיטת רבי יהודה, וממילא ברור, שבמחלוקת בין רבי יוסי ורבי יהודה נגד רבי מאיר – ברור שהלכה כרבי יוסי ורבי יהודה וכן להיפך לגבי נכרי!
6.
המשך הגמרא:
רבי שמעון אומר: אפילו הניח ביתו והלך לשבות אצל בתו באותה העיר - אינו אוסר, שכבר הסיע מלבו.
רבי שמעון סובר כעיקרון כרבי יהודה שדירה שאין דרים בה אינה אוסרת, אלא שהוא חולק על רבי יהודה רק בזה שאפילו אם הלך באותה העיר אין לחוש שיחזור ולכן "אינה אוסרת".
7.
המשך הגמרא:
גמרא. אמר רב: הלכה כרבי שמעון. ודוקא בתו, אבל בנו - לא. דאמרי אינשי: נבח בך כלבא - עול, נבח בך גורייתא - פוק.
משמע מדברי המגיד משנה שרב [והרמב"ם בעקבותיו] פוסק אמנם כרבי שמעון, אלא שדברי רבי שמעון מבוססים על דברי רבי יהודה, ולכן אין ממש מחלוקת בין שניהם.
8.
ונראה להוסיף הסבר עקרוני וכללי יותר:
הכללים בהכרעה בין התנאים:
תלמוד בבלי מסכת עירובין דף מו עמוד ב:
רבי יעקב ורבי זריקא אמרו:
וכרבי יוסי מחבריו,
...
רבי מאיר ורבי יהודה - הלכה כרבי יהודה.
רבי יהודה ורבי יוסי - הלכה כרבי יוסי,
ואין צריך לומר רבי מאיר ורבי יוסי - הלכה כרבי יוסי.
השתא במקום רבי יהודה - ליתא, במקום רבי יוסי מיבעיא?
אמר רב אסי: אף אני לומד רבי יוסי ורבי שמעון - הלכה כרבי יוסי.
דאמר רבי אבא אמר רבי יוחנן: רבי יהודה ורבי שמעון הלכה כרבי יהודה.
השתא במקום רבי יהודה ליתא, במקום רבי יוסי מיבעיא?
9.
רא"ש מסכת עירובין פרק ח סימן ו: [לגבי סוגייתנו]
ואף על גב דקיימא לן ר' יהודה ור' יוסי הלכה כר' יוסי האי כללא הוא והיכא דאשכחן אמורא דפריט בהדיא הלכה כר' יהודה(ז) מקיימין כללא בשאר פלוגתייהו
כלומר, אמורא רשאי לפסוק באופן נקודתי שלא לפי כללי ההכרעה [כמובאים, למשל, בסעיף 8 לעיל]. ואמנם רב פסק בסוגייתנו כרבי שמעון למרות שעל פי כללי ההכרעה לעיל ההלכה צריכה להיות כרבי יהודה [אם באמת יש מחלוקת ביניהם - ולא כלעיל בסעיף 7], או כרבי יוסי [נגד רבי שמעון].
