הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

כלל הלכתי: הלכה כרב באיסורים

עירובין  פג ע"ב

לזה בשלשול ולזה בזריקה מאי? - אמר רב: שניהן אסורין, ושמואל אמר: נותנין אותו לזה שבשלשול, שלזה תשמישו בנחת ולזה תשמישו בקשה. וכל דבר שתשמישו לזה בנחת ולזה בקשה - נותנים אותו לזה שתשמישו בנחת.
תנן: אנשי חצר ואנשי מרפסת ששכחו ולא עירבו, כל שגבוה עשרה טפחים - למרפסת, פחות מכאן - לחצר. קא סלקא דעתך, מאי מרפסת -.... 
 
1.
רמב"ם הלכות עירובין פרק ג הלכה טז:

היה הכותל שבין שתי החצירות נמוך מחצר העליונה וגבוה מחצר התחתונה שנמצאו בני העליונה משתמשין בעביו על ידי שלשול ובני התחתונה משתמשין בעביו ע"י זריקה שניהן אסורין בו עד שיערבו שתיהן עירוב אחד, אבל אם לא עירבו אין מכניסין מעובי כותל זה לבתים ואין מוציאין מהבתים לעביו.

2.
מגיד משנה הלכות עירובין פרק ג הלכה טז:

[טז] היה כותל וכו'. זה מחלוקת רב ושמואל בפרק כיצד משתתפין (דף פ"ג:) דרב אמר שניהם אסורין בו ושמואל אמר נותנין אותו לזה שבשלשול וקיי"ל כרב באיסורי. וכתב רבינו אין מכניסין מעובי כותל זה לבתים בדוקא לפי שמן החצרות שניהם מותרין אפילו בלא עירב אחד ומבואר בהלכות פרק חלון והוא כלל לכל שיד שניהם שוה בו וכמו שכתבתי למעלה:

הרמב"ם פסק כרב במחלוקתו על שמואל – בסוגייתנו. וזה על פי הכלל שהלכה כרב באיסורים [נגד שמואל].

3.
ולכאורה קשה, שהרי הכלל הוא שבעירוב פוסקים כמיקל, ודעת שמואל מקילה יותר, ולכן צריך היה לפסוק כמותו!

4.
אלא שיש לומר, שכאן מדובר על דין מחיצות ובזה לא נאמר הכלל שהלכה כמיקל בעירוב [ראה לעיל, עירובין דף פא עמוד ב], ואמנם שם זה נאמר על הכלל ש"הלכה כדברי רבי יהודה בעירוב" ["בעירובין"], אולם משמע מהריטב"א [להלן, עירובין דף פט עמוד א] שגם ביחס לכלל שהלכה כמיקל בעירוב שהוא תקף רק בערוב ולא בדיני מחיצה.