מחיצות שאין מגיעות לתקרה
עירובין עט ע"א
"נתמעט התבן מעשרה טפחים שניהן אסורין. הא עשרה - שרי, ואף על גב דמידליא תקרה טובא. שמע מינה: מחיצות שאין מגיעות לתקרה - שמן מחיצות!...".
למסקנה הגמרא מתרצת את דברי האומר שמחיצות שאין מגיעות לתקרה אין שמן מחיצות.
ולכאורה קשה, הרי אותן מחיצות בהיותן מחוץ לבית יש להן דין של מחיצות לדעת הכל, ולמה נגרע כוחן בהיותן בתוך הבית? אדרבה, מצינו שיש בתקרה כח לחזק את המחיצות דוקא, כגון מכח לבוד כאשר המחיצה מגיעה לתוך ג' טפחים מהתקרה, או בדין "פי תקרה יורד וסותם", וגם כשאינו ממש בפי התקרה – "ביתא כמאן דמליא דמי".
היה מקום לומר שאותו תבן נחשב למחיצה בהיותו בחוץ, אך נחשב לאוכל בהיותו בבית כי דרך להכניס אליו מטלטלין ואוכל. אלא שדין מחיצות שאין מגיעות לתקרה קיים בכל מסיפס, שהוא מחיצה גרועה – חלולה או של עראי, ויש סוברים שבכל מחיצה. ודוחק לטעון שכל מחיצה שאינה מגעת לתקרה נחשבת בבית לחפץ.
אלא שביאר בהגהות רבינו פרץ לספר מצוות קטן מצוה רפב הגהה ה: "שהגג מחבר אות' כיון שאין המחיצות מגיעות לגג". כלומר, שמצד אחד אמנם המחיצה מחלקת, אבל מצד שני התקרה דוקא מחברת בין שני צידי המחיצה. לכן אין בכח מחיצה גרועה כזו להפריד כאשר כח החיבור של התקרה מתנגד לה.
