הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"סתם משנה" בחלק מהמשנה - בסיפא
עירובין עה ע"א
משנה. שתי חצירות זו לפנים מזו, עירבה הפנימית ולא עירבה החיצונה - הפנימית מותרת והחיצונה אסורה. החיצונה ולא הפנימית - שתיהן אסורות. עירבה זו לעצמה וזו לעצמה - זו מותרת בפני עצמה, וזו מותרת בפני עצמה. רבי עקיבא אוסר החיצונה, שדריסת הרגל אוסרתה. וחכמים אומרים: אין דריסת הרגל אוסרתה. שכח אחד מן החיצונה ולא עירב - הפנימית מותרת והחיצונה אסורה. מן הפנימית ולא עירב - שתיהן אסורות. נתנו עירובן במקום אחד, ושכח אחד בין מן הפנימית בין מן החיצונה ולא עירב - שתיהן אסורות. ואם היו של יחידים - אינן צריכין לערב.
לפי מסקנת הגמרא [ראה "מתיבתא", הערה לב]
משנה.
1.
שתי חצירות זו לפנים מזו, עירבה הפנימית ולא עירבה החיצונה - הפנימית מותרת והחיצונה אסורה. החיצונה ולא הפנימית - שתיהן אסורות.
עד כאן דעת תנא קמא.
2.
עירבה זו לעצמה וזו לעצמה - זו מותרת בפני עצמה, וזו מותרת בפני עצמה.
דעת תנא קמא
3.
רבי עקיבא אוסר החיצונה, שדריסת הרגל אוסרתה.
דעת רבי עקיבא
4.
וחכמים אומרים: אין דריסת הרגל אוסרתה.
דעת חכמים
5.
שכח אחד מן החיצונה ולא עירב - הפנימית מותרת והחיצונה אסורה. מן הפנימית ולא עירב - שתיהן אסורות. נתנו עירובן במקום אחד, ושכח אחד בין מן הפנימית בין מן החיצונה ולא עירב - שתיהן אסורות. ואם היו של יחידים - אינן צריכין לערב.
דעת תנא קמא [ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קצה, ועמוד קצז].
6.
אפשרות ב: [ראה "מתיבתא", הערה כח]
משנה. שתי חצירות זו לפנים מזו, עירבה הפנימית ולא עירבה החיצונה - הפנימית מותרת והחיצונה אסורה..
עד כאן לכל הדעות
7.
החיצונה ולא הפנימית - שתיהן אסורות
עירבה זו לעצמה וזו לעצמה - זו מותרת בפני עצמה, וזו מותרת בפני עצמה.
רבי עקיבא אוסר החיצונה, שדריסת הרגל אוסרתה.
עד כאן שיטת רבי עקיבא – והגמרא מסבירה את שיטתו על ידי תוספת מילים של "חסורי מחסרא והכי תני".
8.
וחכמים אומרים: אין דריסת הרגל אוסרתה.
שכח אחד מן החיצונה ולא עירב - הפנימית מותרת והחיצונה אסורה. מן הפנימית ולא עירב - שתיהן אסורות. נתנו עירובן במקום אחד, ושכח אחד בין מן הפנימית בין מן החיצונה ולא עירב - שתיהן אסורות. ואם היו של יחידים - אינן צריכין לערב.
9.
אפשרויות החלוקה עומדות בבסיס הדיון בגמרא עצמה ובפסיקת הראשונים בסוגייתנו.
10.
מסקנת הגמרא – [כמבואר גם ב"מתיבתא", הערה כ] היא כאפשרות הראשונה.
11.
פסיקת ההלכה מושתתת על כמה עקרונות יסודיים בפסיקת הלכה במשניות:
מבוסס על "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קצח:
12.
הרמב"ם והרמב"ן פסקו כתנא קמא שרגל האסורה במקומה אוסרת, ורגל המותרת במקומה אינה אוסרת.
12.1
הנימוק לפסק זה: כך משמע מפשט הסוגיה, וגם מפני שמתאים לסיפא של המשנה - וכפי הסברו של שמואל במשנה.
12.2
נימוק נוסף: הסיפא הסתומה היא כדעת תנא קמא ולכן כך הלכה.
12.3
וראה ב"ילקוט ביאורים", שם, בהערה עז, שמרחיב:
כיון שמבנה המשנה הוא:
תנא קמא
רבי עקיבא
חכמים
"סתם משנה" – הסיפא
12.4
יוצא אפוא שמדובר ב"מחלוקת" – שלושת הדעות הראשונות, "ואחר כך סתם" - הסיפא - והכלל הוא שבמקרה כזה הלכה כסתם, כלומר, כסיפא, כלומר, כתנא קמא!
12.5
אמנם, ראה שם שמביא את דעת המאירי [במסכת יבמות דף מב עמוד ב] שסובר שאם המחלוקת וה"סתם" הם באותה משנה הרי שלא תקף הכלל הנ"ל!
12.5.1
הערה: לפי הנ"ל יש משמעות עצומה לחלוקת המשניות למשניות בודדות!
13.
הריטב"א בשם הגאונים פסקו כחכמים שאפילו רגל האסורה במקומה אינה אוסרת.
13.1
ולא מקבלים את ההסבר בסעיף 1 כי הרישא איננה דעת תנא קמא אלא דעת רבי עקיבא. ויוצא שמבנה המשנה איננו מבנה של "מחלוקת ואחר כך סתם", ולכן הלכה כחכמים [כי הכלל הוא שהלכה כחכמים נגד רבי עקיבא].
14.
הרי"ף לא הכריע והרמב"ן טוען שהרי"ף פסק כתנא קמא.
15.
רא"ש מסכת עירובין פרק ו סימן כא:
גמ'*** אמר ר' אבין אמר רבי ינאי שלש מחלוקת בדבר. ר' עקיבא סבר אפילו רגל המותרת במקומה אוסרת שלא במקומה. ורבנן סברי אפי' רגל האסורה במקומה אינה אוסרת שלא במקומה ותנא דקתני חיצונה ולא הפנימית שתיהן אסורות סבר דרגל המותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה. ורגל האסורה במקומה אוסרת שלא במקומה. וקי"ל כדברי המכריע. וכן מוכחא סוגיא דכולה פירקין. וכן פסק הראב"ד ז"ל והר"ז הלוי ז"ל:
גם הרא"ש פוסק כדעת תנא קמא על פי הכלל שהלכה כמכריע, ופירושו, שהלכה כאותה דעה שמקבלת דין אחד מדעה אחת במחלוקת ודין נוסף מהדעה החולקת – ראה, שם, בהערה עח.
