הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הלכה כרבי יוחנן נגד רב ושמואל
עירובין עד ע"א
גופא, אמר רב: אין מבוי ניתר בלחי וקורה
עד שיהו בתים וחצירות פתוחין לתוכו. ושמואל אמר: אפילו בית אחד וחצר אחת. ורבי יוחנן אמר: אפילו חורבה.
אמר ליה אביי לרב יוסף: אמר רבי יוחנן אפילו בשביל של כרמים? - אמר ליה: לא אמר רבי יוחנן אלא בחורבה, דחזי לדירה. אבל שביל של כרמים דלא חזי לדירה - לא. אמר רב הונא בר חיננא: ואזדא רבי יוחנן לטעמיה, דתנן (אמר רבי שמעון) +מסורת הש"ס: [רבי שמעון אומר]+ אחד גגות ואחד קרפיפות ואחד חצירות - רשות אחת הן לכלים ששבתו לתוכן, ולא לכלים ששבתו בתוך הבית. ואמר רב: הלכה כרבי שמעון, והוא שלא עירבו, אבל עירבו - גזרינן דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחצר. ושמואל אמר בין עירבו ובין לא עירבו. וכן אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי שמעון, בין עירבו ובין לא עירבו. אלמא: לא גזרינן דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחצר. הכא נמי: לא גזרינן דילמא אתי לאפוקי מאני דחצר לחורבה.
יתיב רב ברונא וקאמר להא שמעתא, אמר ליה רבי אלעזר בר בי רב: אמר שמואל הכי? - אמר ליה: אין. - אמר ליה: אחוי לי אושפיזיה, אחוי ליה. אתא לקמיה דשמואל, אמר ליה: אמר מר הכי? - אמר ליה: אין. - והא מר הוא דאמר: אין לנו בעירובין אלא כלשון משנתינו, שהמבוי לחצירות כחצר לבתים! אישתיק. קבלה מיניה או לא קבלה מיניה? תא שמע: דההוא מבואה דהוה דייר ביה איבות בר איהי, עבד ליה לחייא ושרא ליה שמואל,
אתא רב ענן שדיה. אמר: מבואה דדיירנא ביה ואתינא משמיה דמר שמואל. ניתי רב ענן בר רב נישדייה מן? שמע מינה: לא קיבלה מיניה. - לעולם אימא לך: קיבלה מיניה והכא - חזנא הוא דהוה אכיל נהמא בביתיה, ואתי ביית בבי כנישתא. ואיבות בר איהי סבר: מקום פיתא גרים. ושמואל לטעמיה, דאמר: מקום לינה גרים.
1.
רמב"ם הלכות שבת פרק יז הלכה ח:
חצר שארכה יתר על רחבה הרי היא כמבוי וניתרת בלחי או קורה, ומבוי שאין בתים וחצירות פתוחות לתוכו כגון שלא היה בו אלא בית ז אחד או חצר אחת וכן מבוי שאין בארכו ארבע אמות אינו ניתר אלא בשני לחיים או בפס ארבעה (ומשהו).
2.
מגיד משנה הלכות שבת פרק יז הלכה ח:
ומבוי שאין בתים וחצרות וכו'. נראה שרבינו ז"ל מפרש בתים וחצרות או חצרות ולפי דבריו ז"ל י"ל דשמואל דאמר בפ' הדר (שם ע"ד) אפילו בית אחד וחצר אחת או חצר קאמר ולא ק"ל כותיה. אבל צ"ע ממ"ש פ"ה מהל' עירובין ועוד שבפירוש מוכח בשבת (ק"ל קל"א) פ' ר"א דמילה שרב בתים וחצרות קא בעי כמו שנזכר שם בסוגיא שאכתוב פ"ה מהלכות עירובין. ולפיכך נ"ל שביאור לשונו שכתב כאן כך הוא כגון שלא היה בו אלא בית אחד אף על פי שיש בו כמה חצרות או שלא היה בו אלא חצר אחת אף על פי שיש בו כמה בתים ויהיה דעת רבינו שהבתים צריך שיהו פתוחין למבוי. אבל רש"י ז"ל פי' בתים וחצרות שני בתים לכל חצר ושתי חצרות לכל מבוי. ולזה הסכים הרשב"א ז"ל. עוד כתב כל פתח ופתח מאלו צריך שיהא ברחבו ד' טפחים או יותר וכן מוכיח פ"ק בסוגיא במשך מבוי גבי פלוגתא דאביי ורב יוסף. עוד כתב צריך שיהיו דיורין אוכלין בכל בית ובית מהם שמקום הפת גורם ולא מקום לינה היה הבית האחד לאב והבית השני לבן אף על פי שהבן מקבל פרס משלחן אביו ואוכל בביתו של עצמו הרי הן נדונין כשנים וכן הרב ותלמיד המקבל פרס משלחן רבו ע"כ דבריו. הוציאם מסוגיא דפ' הדר (עירובין ע"ב ע"ג) כפי דעתו ז"ל:
מדבריו משמע שהרמב"ם פסק כשיטת רב בסוגיה. והרשב"א סובר שהרמב"ם פסק כשמואל. תלוי בפרשנות דברי הרמב"ם. ורבנו חננאל פסק כרבי יוחנן.
3.
השיקולים לפסיקה כרבי יוחנן:
4.
הרי"ף: הלכה כרבי יוחנן כי שמואל חזר בו וסובר כמותו וממילא יש שני חכמים - שמואל ורבי יוחנן - נגד חכם אחד - רב, והלכה כרבי יוחנן ושמואל. ["מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קפט]
5.
ושם, בהערה טז מוסיף כמה נקודות חשובות:
5.1
גם במסכת שבת דף קמה עמוד א, פסק הרי"ף כרב ושמואל נגד רבי יוחנן.
5.2
במסכת בבא קמא דף קיח עמוד ב פסק הרי"ף כרבי יוחנן נגד רב ושמואל.
5.3
מסביר ה"הכנסת הגדולה" [כללי הגמרא, אות מב], ששם רב ושמואל חלוקים ביניהם, ולכן הלכה כרבי יוחנן נגד שניהם. אבל אם רב ושמואל מסכימים ביניהם וחולקים על רבי יוחנן אזי הלכה כמותם נגד רבי יוחנן.
6.
הרא"ש בסוגייתנו פוסק כרי"ף.
6.1
מעיר ה"קרבן נתנאל" שהרא"ש עצמו כבר פסק שהלכה כעיקרון היא כרבי יוחנן נגד רב ושמואל, אולם בסוגייתנו יש לפסוק כרב מנימוקים נוספים:
6.1.1
מלשון משנתנו משמע יותר כרב [כאילו הלכה כסתם משנה].
ב. רב נחמן פסק כרב במסכת עירובין דף יב.
6.1.2
לכאורה צריך לפסוק כרבי יוחנן מפני שהוא מיקל יותר, והכלל הוא שהלכה כדברי המיקל בעירוב. בכל זאת הלכה כרב, מפני שרב נחמן פסק כמותו, והכלל הוא שהלכה כבתראי. ובדברי רב נחמן נאמר לשון "נקיטינן" שמשמע מזה שהלכה זו היתה ברורה בידו.
7.
יש מי שפוסק כרבי יוחנן – לקולא ולא מתחשבים ברב נחמן.
8.
ויש להעיר:
ממהלך הסוגיה משמע שהגמרא מחפשת הסברים לרבי יוחנן ולשמואל.
9.
הערה נוספת: ה"סיפור" בגמרא לגבי שמואל אם חזר בו או לא חזר בו קצת תמוה. מדוע הגמרא עצמה לא מביאה זאת כבעיה ומספרת "סיפור".., ובעיקר שעדיין לא מוסכם אצל הראשונים האם שמואל חזר בו או לא.
9.1
וחשוב להוסיף: זו לא שאלה פשוטה אם שמואל חזר בו או לא, מפני שנובעת מכך שאלה, איזו מימרא של שמואל נאמרה על ידו לפני חברתה [מבחינה היסטורית], ואולי באמת זו היתה השאלה שעמדה בפני הגמרא ולאורה הכריעו אם חזר בו.
10.
ואולי יש לומר, שעצם הדיון המסופק בדינו של שמואל גורם לכך כאילו דעתו לא "נחשבת", ולכן הלכה צריכה להיות בפשטות כרבי יוחנן נגד רב.
11.
לאור כל השיטות לעיל נראה לומר: יתכן שהכלל שהלכה כרבי יוחנן נגד רב [או נגד שמואל ורב יחדיו – לפי אחת השיטות] נקבע בתקופה מאוחרת הרבה יותר מהכלל, למשל, שהלכה כדעת המיקל בעירוב שנקבע על ידי ריב"ל בדור המעבר בין התנאים לאמוראים. גם הכלל של "הלכה כרב באיסורים" נקבע מאוחר יותר. על פי שיטת הרב אברמסקי כלל זה נקבע על ידי "עורך הגמרא".
