הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

מחלוקת אמוראים על מחלוקת תנאים

עירובין  סט ע"א

והתנן: מי שנתן רשותו והוציא, בין בשוגג בין במזיד - אוסר, דברי רבי מאיר! - אמר רב יוסף: אימא אינו אוסר. אביי אמר: לא קשיא; כאן - שהחזיקו בני מבוי במבוי, כאן - שלא החזיקו בני מבוי במבוי. והתניא: עד שלא נתן רשותו, הוציא בין בשוגג בין במזיד - יכול לבטל, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: בשוגג - יכול לבטל, במזיד - אינו יכול לבטל. מי שנתן רשותו והוציא, בין בשוגג בין במזיד - אוסר, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: במזיד - אוסר, בשוגג - אינו אוסר. במה דברים אמורים - בשלא החזיקו בני מבוי במבוי, אבל החזיקו בני מבוי במבוי - בין בשוגג ובין במזיד אינו אוסר.
אמר מר רבי יהודה אומר בלשון אחרת: מהרו ועשו צורכיכם במבוי עד שלא תחשך ויאסר עליכם. אלמא: נכרי הוא. והא אנן עד שלא יוציא תנן: - אימא עד שלא יוציא היום. ואיבעית אימא: לא קשיא; כאן - במומר לחלל שבתות בצנעא, כאן - במומר לחלל שבתות בפרהסיא. כמאן אזלא הא דתניא: מומר וגילוי פנים - הרי זה אינו מבטל רשות. גילוי פנים מומר הוי? - אלא: מומר בגילוי פנים אינו יכול לבטל רשות, כמאן - כרבי יהודה. ההוא דנפק בחומרתא דמדושא, כיון דחזייה לרבי יהודה נשיאה כסייה. אמר: כגון זה מבטל רשות לרבי יהודה. 

1.
רמב"ם הלכות עירובין פרק ב הלכה טז:

ישראל שהוא מחלל שבת ע בפרהסיא או שהוא עובד עבודה זרה הרי הוא כגוי לכל דבריו, ואין מערבין עמו ואינו מבטל רשות אלא שוכרין ממנו כגוי,
אבל אם היה מן המינים שאין עובדין עבודה זרה ואין מחללין שבת כגון פ צדוקין וביתוסין וכל הכופרים בתורה שבעל פה,
כללו של דבר כל מי שאינו מודה במצות עירוב, אין מערבין עמו לפי שאינו מודה בעירוב, ואין שוכרין ממנו לפי שאינו כגוי, אבל מבטל הוא רשותו לישראל הכשר וזו היא תקנתו, וכן אם היה ישראל אחד כשר וזה הצדוקי בחצר הרי זה אוסר עליו עד שיבטל לו רשותו.

2.
הגהות מיימוניות הלכות עירובין פרק ב הלכה טז:

[פ] כר"ג וכר"מ אליבא דרבנן
אבל מהר"ם כתב דנראה הילכתא דצדוקי כעובד כוכבים ומזלות כיון דת"ק ס"ל הכי ועוד דר"י פליג עליה דר"מ ואמר דאפילו לר"ג צדוקי כעובד כוכבים ומזלות
ור"מ ור"י הלכה כר"י
ואין בזו הלכה כדברי המיקל בעירוב דאי כעובד כוכבים ומזלות הוא שוכרין ממנו ואינו מבטל ואם אינו כעובד כוכבים ומזלות מבטל רשותו ואין שוכרין ממנו, ע"כ:

3.
לגבי ההלכה הספציפית ברמב"ם שפוסק שצדוקי אינו כגוי מובאות כאן שתי שיטות כמי לפסוק. מצד אחד – וכך פוסק הרמב"ם לעיל – הלכה כרבן גמליאל במשנה וכרבנן לפי הסבר של רבי מאיר. ואילו שיטה אחרת היא, שפוסקים כתנא קמא לעומת רבנן וכרבי יהודה בדעת רבן גמליאל.

4.
נראה שיש כאן שתי שיטות עקרונית של שיטת פסיקה:

כאשר יש מחלוקת בין חכמים כיצד לפסוק במחלוקת של קודמים להם [בדרך כלל מדובר במחלוקת אמוראים כמי לפסוק במחלוקת תנאים. בסוגייתנו מדובר שהמחלוקת היא בין תנאים עצמם כיצד לפסוק במחלוקת של תנאים קדומים להם]
לפי השיטה הראשונה – שזוהי כאן דעת הרמב"ם – ההכרעה היא כמחלוקת הבסיסית, ולכן הלכה כחכמים.
אבל לפי השיטה השניה ההכרעה היא כמחלוקת המאוחרת יותר והיא בין רבי יהודה ורבי מאיר אליבא דרבן גמליאל והלכה היא – ככלל – כרבי יהודה נגד רבי מאיר!