הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הלכה כרבי יוחנן; הלכה כמיקל בעירוב
עירובין סב ע"ב
משנה. הדר עם הנכרי בחצר, או עם מי שאינו מודה בעירוב - הרי זה אוסר עליו. רבי אליעזר בן יעקב אומר: לעולם אינו אוסר עד שיהו שני ישראלים אוסרין זה על זה. אמר רבן גמליאל: מעשה בצדוקי אחד שהיה דר עמנו במבוי בירושלים, ואמר לנו אבא: מהרו והוציאו את הכלים למבוי עד שלא יוציא ויאסר עליכם. רבי יהודה אומר בלשון אחר: מהרו ועשו צרכיכם במבוי, עד שלא יוציא ויאסר עליכם
...
אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי אליעזר בן יעקב.
ורב הונא אמר: מנהג כרבי אליעזר בן יעקב.
ורבי יוחנן אמר: נהגו העם כרבי אליעזר בן יעקב.
אמר ליה אביי לרב יוסף: קיימא לן, משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי, ואמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי אליעזר בן יעקב. מהו לאורויי במקום רבו? –
1.
הגמרא מתייחסת לתנא רבי אליעזר בן יעקב.
2.
תוספות מסכת עירובין דף סב עמוד ב: עיין בהמשך:
ורבי יוחנן אמר נהגו העם כר' אליעזר בן יעקב - במסכת תענית בפ' שלשה פרקים (דף כו:) מפרש דהלכה דרשינן בפרקא ומנהגא בפרקא לא דרשינן אבל אורויי מורינן ומ"ד נהגו אורויי נמי לא מורינן אבל אי עבדי לא מחינן בידייהו
ואף על גב דבכל דוכתא קיימא לן כר' יוחנן לגבי שמואל
בהא קי"ל כשמואל דאמר הלכה אפילו בפירקא דריש לה דקי"ל הלכה כדברי המיקל בעירוב כדפסיק ריב"ל לעיל וקי"ל כוותיה לגבי ר"י
ואפי' כביעתא בכותחא חשבי ליה אביי ורב יוסף להא דראב"י
ורבא נמי מודה לאביי גבי עובדא דהמן בר ריסתק אי לא משום דביטלת תורת עירוב מאותו מבוי...
3.
רמב"ם הלכות עירובין פרק ב הלכה ט:
ישראל הדר עם הנכרי או עם גר תושב בחצר אינו ו אוסר עליו שדירת הגוי אינה דירה אלא כבהמה הוא ז חשוב, ואם היו שני ישראלים או יתר וגוי שכן עמהן הרי זה אוסר עליהם, ודבר זה גזירה כדי שלא ישכינו גוי עמהן שלא ילמדו ממעשיו, ולמה לא גזרו בישראל אחד וגוי אחד, מפני שאינו דבר מצוי, שהרי יפחד שמא יתיחד עמו ויהרגנו וכבר אסרו להתיחד עם הגוי.
4.
הגהות מיימוניות הלכות עירובין פרק ב הלכה ט: דבריו "זהים" לדברי התוס' בסוגייתנו ונסבירם כאן בפירוט:
[ו] א"ר יהודה אמר שמואל הלכה כר"א בן יעקב
ואף על גב דשמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן ור' יוחנן אמר נהגו כר"א בן יעקב דמשמע דאורויי לא מורינן בה הלכה כשמואל
בגמרא היו 3 דעות כיצד לפסוק וכולם סביב שיטת רבי אליעזר בן יעקב. הדעות הן של שמואל; רב הונא ורבי יוחנן. בשלב זה אומר ה"ההגהות מימוניות" שהלכה היתה צריכה להיות כרבי יוחנן. ויש להסביר: מוכח מכאן שכללי הפסיקה בין האמוראים [למשל, בין שמואל ורבי יוחנן] תקפים גם כאשר אותם אמוראים חלוקים כמי וכיצד לפסוק ולא רק כשהם חלוקים בדינים עצמאיים שלהם
4.1
ולפי זה צריך לפסוק כפי שרבי יוחנן פוסק בסוגייתו, כי הכלל הוא שהלכה כרבי יוחנן נגד שמואל.
4.2
וקשה מאד הרי רבי יוחנן חולק גם על רב הונא, ויוצא שהוא חולק גם על שמואל וגם על רב הונא [ובאמת, כל אחד משלושתם חולק על שני האמוראים האחרים]. אלא יש לומר, שהכלל הוא שהלכה כרבי יוחנן תקפה גם כאשר הוא חולק גם על שמואל וגם על רב הונא, שהרי הרבה נוקטים להלכה שהלכה כרבי יוחנן נגד שמואל ו"רב" יחד, ורב הונא היה בעיקר תלמידו של רב, ולכן ברור שהלכה כרבי יוחנן גם נגד שמואל ורב הונא יחד!
5.
למרות כל הנ"ל הוא פוסק דווקא כשמואל והוא מנמק:
כיון דאביי ורבא סבירא להו כוותיה בסמוך
הוא טוען שמהמשך הסוגיה משמע שאביי ורבא סוברים כשמואל. זאת אומרת, שאביי ורבא פוסקים כמו שפסק שמואל כרבי אליעזר בן יעקב. למעשה יש כאן שימוש בכלל של "הלכה כבתראי" - כאביי ורבא שהיו מאוחרים יותר, והם פסקו כשמואל. ויש לדקדק: הם לא פסקו במפורש כשמואל, אלא, מדבריהם משמע שהם הולכים בשיטת שמואל, וזה מתאים לכלל שהלכה כמי ש"סוגיה כוותיה" [כשה"סוגיה כוותיה" נאמרה על ידי אמורא ולאו דווקא על ידי "סתמא דגמרא"], או על פי הכלל של "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה".
6.
המשך דבריו:
וריב"ל דהילכתא כותיה לגבי ר' יוחנן אמר הלכה כדברי המיקל בעירוב
הוא מוסיף נימוק: פסיקת שמואל היא יותר "קולא", והכלל הוא, שפוסקים בעירוב לקולא. ויש לדקדק. הכלל הנ"ל נקבע על ידי ריב"ל [=רבי יהושע בן לוי], והכלל הוא, שהלכה כריב"ל נגד רבי יוחנן, וממילא נוקטים בכלל של "הלכה כדברי המיקל בעירוב" גם אם תוצאת הכלל היא בניגוד לדין נקודתי-ספציפי של רבי יוחנן ומתאים לדינו של שמואל.
6.1
נראה, שלפי הדברים הנ"ל יוצא, שהכלל של "הלכה כמיקל בעירוב" איננו של "עורך הש"ס" כי כאן אמרנו שתקף רק בגלל שהלכה כריב"ל נגד רבי יוחנן. וממילא אם באמת היתה דעה בברייתא שלא כריב"ל יתכן שלא תהיה הלכה כריב"ל כי יש אומרים שכללו של ריב"ל תקף רק לגבי מחלוקת במשנה.
7.
בכל זאת חשוב להוסיף: מדוע בכלל ההלכה היא כרבי אליעזר בן יעקב במשנה [ושלושת האמוראים דנו בדעתו] הרי רבי מאיר ורבי יהודה חיו אחריו ובפשטות גם אצל התנאים "הלכה כבתראי" ["הלכה כבתראי" – תנאים].
ואולי לכן הגמרא ממשיכה שיש כלל שהלכה כרבי אליעזר בן יעקב שמשנתו "קב ונקי".
