הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "הלכה כמיקל בעירוב"
עירובין סא ע"ב
גמרא. אמר רב יהודה אמר שמואל: שבת בעיר חריבה - לרבנן מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה. הניח את עירובו בעיר חריבה - אין לו ממקום עירובו אלא אלפים אמה. רבי אלעזר אומר: אחד שבת ואחד הניח - מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה....
1.
רמב"ם הלכות עירובין פרק ו הלכה ד:
לפיכך אם הניח עירובו ברחוק אלפים אמה מביתו שבמדינה הפסיד את כל המדינה כולה, ונמצא מהלך מביתו עד עירובו אלפים אמה ומעירובו אלפים ואינו מהלך מביתו במדינה לרוח מערב אפילו אמה אחת. המניח עירובו ברשות היחיד אפילו היתה מדינה גדולה א כנינוה ואפילו עיר חריבה או מערה הראויה לדיורין מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח.
2.
הגהות מיימוניות הלכות עירובין פרק ו הלכה ד:
[א] לשון מהר"ם בפסקי רבינו משה פסק כר"א ולבי מהסס שהרי בסמוך מקשה לר"א כמה קושיות אף על גב דמשני לה אנן אשנויי ניקו ונסמוך
ושמא הרב היה סובר בכ"מ אפילו בכה"ג הלכה כדברי המיקל בעירוב וכן לעיל פסק כרב הונא בריה דרב נתן בהר המתלקט עשרה אף על גב דלכאורה היה נראה כלישנא קמא דסתמא דתלמודא קאמר ליה
ולי היה נראה לעיל לפסוק כלישנא קמא והכא כשמואל דאמר אין לו ממקום עירובו אלא אלפים אמה, ע"כ:
3.
מגיד משנה הלכות עירובין פרק ו הלכה ד:
[ד] המניח עירובו ברה"י וכו'. מחלוקת ר"ע וחכמים שם (דף ס"א) וקי"ל כרבנן דאמרי הנותן את עירובו בעיר גדולה מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה
ונחלקו אמוראים בנותן עירובו בעיר חריבה ובמערה שאין בה דיורין אבל ראויה לדירה אם נחשבות מן המדה אם לאו ופסק רבינו כרבי אליעזר ויש מי שפסק כן
ויש מי שפסק כשמואל דאמר כל שאין בהן דיורין אין לו ממקום עירובו אלא אלפים אמה ולזה הסכים הרשב"א ז"ל
ובשאינו ראוי לדירה דברי הכל אין לו ממקום עירובו אלא אלפים ובין שיהיה המקום ההוא גדול או קטן נחשב הוא מן המדה ובפרק שביעי אבאר בזה:
4.
מחלוקת אם פוסקים בסוגייתנו כשמואל או כרבי אלעזר. אבל ה"מגיד משנה" לא מנמק את שתי הדעות.
5.
ראה ב"מתיבתא", הערה יא:
מי שפוסק כרבי אלעזר זה לפי הכלל ש"הלכה כדברי המיקל בעירוב".
6.
הרשב"א מביא את דברי הראב"ד שפוסק כשמואל.
6.1
נימוק א: שמואל היה רבו של רבי אלעזר ואין הלכה כתלמיד בפני רבו.
6.2
נימוק ב: מהמשנה שאומרת שחכמים מודים לרבי עקיבא בעיר חרבה משמע כשמואל, והאוקמיתא של רבי אלעזר דחוקה.
וראה גם ב"ילקוט ביאורים", עמוד רמג, ובהערה יג.
6.3
אבל קצת קשה: מה יגידו הראב"ד והרשב"א על הטעם שיש לפסוק כרבי אלעזר בגלל הנימוק שהלכה כמיקל בעירוב!
6.4
וכנראה יש לומר, שהם סוברים, שהכלל הנ"ל תקף רק כאשר אינו סותר לכללים אחרים!
7.
בהמשך בגמרא:
מר יהודה אשכחינהו לבני מברכתא דקא מותבי עירובייהו בבי כנישתא דבי אגובר. אמר להו: גוו ביה טפי, כי היכי דלישתרי לכו טפי. אמר ליה רבא: פלגאה! בעירובין לית דחש להא דרבי עקיבא. הדרן עלך כיצד מעברין.
רבא מדגיש שיש לפסוק במשנתנו כחכמים ולא כרבי עקיבא, והוא עצמו מנמק זאת כך שמדובר בעירובין. רש"י מוסיף: "דקיימא לן הלכה כדברי המיקל בעירוב".
8.
ויש לשאול כמה שאלות:
8.1
מדוע רבא מנמק שהלכה כחכמים נגד רבי עקיבא בזה, שהם מיקלים יותר במשנתנו, הרי בין כך הלכה צריכה להיות כחכמים נגד רבי עקיבא שהרי הלכה כרבים נגד יחיד. על כך עונה הריטב"א, שאם מסתבר טעמו של רבי עקיבא אזי הלכה תהיה כמותו.
8.2
ולא ברור מדבריו האם בכל מקרה אחר גם תהיה הלכה כיחיד נגד "חכמים" אם מסתבר טעמו, או שהלכה כיחיד נגד רבים אם מסתבר טעמו תקף דווקא לגבי רבי עקיבא.
8.3
וראה ב"ילקוט ביאורים", עמוד רסד, ובהערות כא-כב, שמביא שבמשנתנו מדובר ב"תנא קמא" ולא מפורש "חכמים", ובמקרה כזה כן היתה יכולה להיות הלכה כרבי עקיבא נגד תנא קמא, כי הכלל הוא, שהלכה כרבי עקיבא מחברו. ויש אומרים שהכלל הוא שהלכה כרבי עקיבא אפילו מחבריו! [יוצא שהאמור בסעיף 8.2 תקף דווקא לגבי התנא רבי עקיבא].
9.
מדוע רבא עצמו לא אמר במפורש "הלכה כמיקל..." כמובא ברש"י. אולי בגלל שתוס' מוסיף שמדובר בדין תחומין שהם מדרבנן. וראה ב"מתיבתא", הערה טו, שיש בדברי רבא שני נימוקים:
9.1
מהנימוק, שבספק בדין דרבנן הולכים לקולא, וההנחה היא שמחלוקת תנאים יוצרת "ספק". ולכן פוסקים כחכמים שמיקלים.
9.2
"הלכה כמיקל בעירוב" – כנראה גם לגבי דינים שהם דאורייתא, כגון תחומין שלשיטת רבי עקיבא היא מדאורייתא.
9.3
ויש אומרים שהלכה כמיקל בעירוב רק בעירוב חצרות, ואילו כאן מדובר בעירוב תחומין ולכן תוס' הוסיף את הנימוק שלו.
