הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור הביטוי: "הלכה כלשון אחרון"

עירובין  נח ע"א

הגיע להר מבליעו וחוזר למידתו. אמר רבא: לא שנו אלא בהר המתלקט עשרה מתוך ארבע, אבל בהר המתלקט עשרה מתוך חמש - מודדו מדידה יפה. רב הונא בריה דרב נתן מתני לקולא; אמר רבא: לא שנו אלא בהר המתלקט עשרה מתוך חמש, אבל בהר המתלקט עשרה מתוך ארבע - אומדו והולך לו.\

1.
רמב"ם הלכות שבת פרק כח הלכה טו:

הגיע להר אם היה הר מתלקט ממנו גבוה עשרה טפחים באורך חמש ד אמות מבליעו וחוזר למדתו,
ואם היה גבוה הרבה עד שיתלקט ממנו עשרה טפחים מתוך משך ארבע אמות אומדו והולך לו, ואם אינו יכול להבליעו כגון שהיה רחבו יתר מחמשים מקדדו מעט מעט, וזה הוא שאמרו מקדדין בהרים.

בפשטות הרמב"ם פסק כדעה שניה בגמרא בשם רבא, שנאמרה על ידי רב הונא בריה דרב נתן.

2.
הגהות מיימוניות הלכות שבת פרק כח הלכה טו:

[ד] כרב הונא בריה דרב נתן, למהר"ם היה נראה כלישנא קמא דאמר רבא לא שנו אלא במתלקט עשרה מתוך ארבע אבל במתלקט עשרה מתוך חמש מודדו מדידה יפה ועיין לקמן בהלכות עירובין בהלכתא ח' שבפ"ו ע"כ:

הוא מביא דעה שפוסקת להיפך – כדעה ראשונה בשם רבא.

3.
ויש לשאול: האם מכאן ניתן לומר שבדרך כלל הרמב"ם מכריע כדעה בתרא [="לישנא בתרא" / "לשון אחרון"], או אולי דווקא כאן הוא פוסק כדעה שניה משני נימוקים:

3.1
בדעת רב הונא נאמר במפורש "מתני לקולא", אולי כוונתו שרב הונא התלבט מה אמר רבא, והכריע לקולא לפי הכלל, שספק בעירוב – להקל.

3.2
אולי יש להבדיל בין לשונות שונים שמעידים על לשון אחרון: "איכא דאמרי"; "איבעית אימא" ; "לישנא אחרינא"; ועוד. ויתכן שבלשונות אלה באמת הרמב"ם יפסוק דווקא כלשון ראשון, ואילו כאן הוא הכריע כלשון אחרון בגלל שרב הונא עצמו מדגיש בלשון מיוחדת "מתני לקולא אמר רבא...".

4.
ויש עדיין לבדוק האם יש הבדל בין לשון [למשל] "איכא דאמרי", שיתכן שנאמר על ידי "עורך הש"ס" ובא להכריע, לבין הלשון בסוגייתנו שלא נראה שהובא על ידי "עורך הגמרא"