הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור הביטוי: "סימנים"

עירובין  נד ע"א

אמר רב חסדא: אין תורה נקנית אלא בסימנין שנאמר שימה בפיהם, אל תקרי שימה אלא סימנה. שמעה רב תחליפא ממערבא, אזל אמרה קמיה דרבי אבהו, אמר: אתון מהתם מתניתו לה, אנן מהכא מתנינן לה: +ירמיהו ל"א+ הציבי לך צינים שימי לך וגו', עשו ציונים לתורה. ומאי משמע דהאי ציון לישנא דסימנא הוא - דכתיב +יחזקאל ל"ט+ וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון.

1.
רש"י מסכת עירובין דף נד עמוד ב:

סימנין - סימני השמועות זו אחר זו, וסימני חכמים כדרך שיש בהש"ס, ותשים גירסא דסמניה בפיהם

מדברי רב חסדא למדנו שהתורה נקנית בסימנים. מרש"י משמע שמפרש זאת על התלמוד שבידינו, ועל הסימנים בהרבה סוגיות שמסמנים את סדר הבאת המימרות בסוגיה [לפי שם חכם ולפי נושא הסוגיה].

2.
ואולי אפשר לפרש את דברי רב חסדא שכוונתו לתת סימנים לנושאי הסוגיות ולמהלכן [מבנה הסוגיה]: הנושא --- ; המהלך: הסבר; קושיה מברייתא; תרוץ של רבא וכד'

3.
על הסברו של רש"י קצת קשה: הרי לפי רב חסדא משמע שצריך לעשות סימנים בכל סוגיה – כדי לזכרה, ואם ההסבר הוא כרש"י הרי בש"ס אין סימנים על כל סוגיה.

4.
והנה, בסוגייתנו מובא "סימן" כזה שעליו מדבר רש"י:

(סימן: ענקים לחייו לוחות חרות)
אמר רבי (אליעזר) +מסורת הש"ס: [אלעזר]+ מאי דכתיב +משלי א'+ וענקים לגרגרתיך - אם משים אדם עצמו כענק זה שרף על הצואר, ונראה ואינו נראה - תלמודו מתקיים בידו. ואם לאו - אין תלמודו מתקיים בידו.

ואמר ר"א: מאי דכתיב +שיר השירים ה'+ לחיו כערוגת הבשם - אם משים אדם עצמו כערוגה זו שהכל דשין בה, וכבושם זה שהכל מתבשמין בה - תלמודו מתקיים, ואם לאו - אין תלמודו מתקיים.

ואמר רבי (אליעזר) +מסורת הש"ס: [אלעזר]+ מאי דכתיב +שמות ל"א+ לחת אבן, אם אדם משים עצמו את לחייו כאבן זו, שאינה נמחית - תלמודו מתקיים בידו, ואם לאו - אין תלמודו מתקיים בידו.
ואמר רבי (אליעזר) +מסורת הש"ס: [אלעזר]+ מאי דכתיב +שמות ל"ב+ חרות על הלחת - אלמלי לא נשתברו לוחות הראשונות לא נשתכחה תורה מישראל. רב אחא בר יעקב אמר: אין כל אומה ולשון שולטת בהן, שנאמר חרות אל תיקרי חרות אלא חירות.
 

המילים אחרי הביטוי "סימן" הם סימן לכל אחד מארבעת הפסוקים/עניינים שמובאים בהמשך הסוגיה, וכולם בשם רבי אלעזר.

4.1
ובכן, מה המיוחד בזה?

4.2
ולכן נראה להסביר:
בספר "למנצח לדוד" של רבי דוד פארדו [נולד לפני כ 300 שנה באיטליה ונקבר בירושלים. מחותן של החיד"א] מסביר את כל הסימנים בש"ס כרצף משמעותי של המילים בסימן. בסוגייתנו הוא מסביר שמדובר על ברית בין הבתרים עם אברהם אבינו, והקשר לחרות משעבוד המלכויות.

4.3
לפי זה נראה לומר שזו כוונת סוגייתנו: התורה נקנית בסימנים, כלומר, בצירוף של הרמזים והסודות שבתוך סוגיות הגמרא.

5.
וגם השל"ה הקדוש מדגיש שיש חשיבות ללמוד את הסימנים שבגמרא.