רבי טרפון
עירובין מה ע"א
"משנה. מי שישב בדרך ועמד וראה הרי הוא סמוך לעיר - הואיל ולא היתה כוונתו לכך - לא יכנס, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: יכנס. אמר רבי יהודה: מעשה היה ונכנס רבי טרפון בלא מתכוין.
גמרא. תניא, אמר רבי יהודה: מעשה ברבי טרפון שהיה מהלך בדרך וחשכה לו, ולן חוץ לעיר. לשחרית מצאוהו רועי בקר, אמרו לו: רבי, הרי העיר לפניך, הכנס! נכנס וישב בבית המדרש, ודרש כל היום כולו. (אמרו לו) [אמר לי' רבי עקיבא]: משם ראייה? שמא בלבו היתה, או בית המדרש מובלע בתוך תחומו היה".
הניחא שלא סבר רבי יהודה שבית המדרש מובלע בתוך תחומו היה. לא בד' אמותיו – כי אי אפשר שלא יבחין בתחילת רדת החשיכה בבית המדרש הקרוב אליו כל כך. ולא תוך אלפים של עיר יציאתו – כי אילו כך היה, היה סב על עקבותיו ושב לשבות בה. אבל למה לא סבר רבי יהודה שמא רבי טרפון בלבו היתה?
שתי תשובות בדבר:
א. לא איש כרבי טרפון יהא בלבו להעמיד שביתתו על הספק – שמא העיר קרובה, שכן סובר הוא בכל מקום שאין אמירה נחשבת לאמירה אלא בודאות גמורה, כמובא בקישור זה. ורבי יהודה בשיטת רבי טרפון נתכוין, כי גם הוא סבר כמותו דאסמכתא לא קניא (מסכת בבא בתרא דף קסח ע"א; ודף קעג ע"ב).
ב. ידע רבי יהודה שלא איש כרבי טרפון יהא בלבו להעמיד שביתתו מתוך תקוה ששפר מזלו והינו סמוך לעיר, שכן היה מלומד בכך שגורלו רגיל ומימר בו.
במסכת כלה רבתי פרק ב הלכה יד: "מעשה ברבי טרפון שהיה אוכל קציעות מפרדס שלו, מצאו אריסו והיה מכהו מכה גדולה, ולא היה אומר כלום, כיון שראה שנפשו יוצאה, אמר אוי לך רבי טרפון".
במסכת נדרים דף סב ע"א: "רבי טרפון אשכחיה ההוא גברא בזמן שהוקפלו המקצועות דקאכיל {כי דינם הפקר}, אחתיה בשקא ושקליה ואמטייה למשדיה בנהרא, אמר לו: אוי לו לטרפון שזה הורגו!".
במשנה במסכת ברכות דף י ע"ב: "אמר רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך והטתי לקרות כדברי בית שמאי, וסכנתי בעצמי מפני הלסטים".
במשנה במסכת בכורות דף כח ע"ב: "מעשה בפרה שניטלה האם שלה והאכילה רבי טרפון לכלבים; ובא מעשה לפני חכמים ביבנה והתירוה... אמר רבי טרפון: הלכה חמורך טרפון!".
במסכת בבא מציעא דף פה ע"א: "איקלע רבי לאתריה דרבי טרפון, אמר להו: יש לו בן לאותו צדיק שהיה מקפח את בניו? אמרו לו: בן אין לו".
ירושלמי מסכתות פאה פרק א ה"א; וקידושין פרק א ה"ז: "אמו של רבי טרפון ירדה לטייל לתוך חצירה בשבת ונפסק קורדייקין שלה והלך רבי טרפון והניח שתי ידיו תחת פרסותיה והיתה מהלכת עליהן עד שהגיעה למיטתה".
וגם במלחמתה של תורה היה רבי עקיבא מנצחו, במסכת קידושין דף סו ע"ב: "כל טהרות שנעשו על גבה היה רבי טרפון מטהר ורבי עקיבא מטמא... התחיל רבי עקיבא לדון... אמר ליה רבי טרפון: עקיבא, כל הפורש ממך כפורש מן החיים!".
ובמסכת זבחים דף יג ע"א: "אמר רבי טרפון: אקפח את בניי, אם לא שמעתי להבחין הפרש בין קבלה לזריקה, ואין לי לפרש. אמר רבי עקיבא, אני אפרש... אמר לו רבי טרפון: העבודה! את הטית ימין ושמאל, אני שמעתי ואין לי לפרש, אתה דורש ומסכים לשמועה; בלשון הזה אמר לו: עקיבא, כל הפורש ממך כפורש מחייו!".
ושמו מעיד עליו, טרפון, כדברי רבי [ירמיה בן] אלעזר: (מסכתות עירובין דף יח ע"ב; וסנהדרין דף קח ע"ב) "מאי דכתיב והנה עלה זית טרף בפיה - אמרה יונה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, יהיו מזונותי מרורין כזית ומסורין בידך, ואל יהיו מתוקין כדבש ותלוין ביד בשר ודם". פירוש 'טרף בפיה' – ככתוב (איוב יח, ד) טֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ – שמעידה היונה על עצמה שמזונותיה קשים ומרים.
