הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור הביטוי: "רישא רבי... וסיפא רבי..."

עירובין  לד ע"ב

משנה. נתנו בראש הקנה או בראש הקונדס, בזמן שהוא תלוש ונעוץ - אפילו גבוה מאה אמה הרי זה עירוב.
גמרא. רמי ליה רב אדא בר מתנא לרבא: תלוש ונעוץ - אין, לא תלוש ונעוץ - לא. מני - רבנן היא, דאמרי: כל דבר שהוא משום שבות - גזרו עליו בין השמשות. והא אמרת רישא רבי, רישא רבי וסיפא רבנן? –
אמר ליה: כבר רמי ליה רמי בר חמא לרב חסדא, ושני ליה: רישא רבי וסיפא רבנן.
רבינא אמר: כולה רבי היא, וסיפא - גזירה שמא יקטום. 

1.
לפי שיטת רבינא גם הרישא גם הסיפא הם לשיטת "רבי" ולא לשיטת "רבנן". ה"רישא" - הכוונה היא למשנה שהובאה בגמרא לעיל בדף לב עמוד ב.

2.
אמנם באמת בספר המשניות [לדוגמא להלן במהדורת "זכר חנוך"] שתי המשניות [ז מדף לב עמוד ב, וזו בסוגייתנו – דף לד עמוד ב] הן משנה אחת. ולא זו בלבד אלא גם המשנה הבאה המובאת בדף לד עמוד ב נכללת באותה משנה בדפוסי המשנה:

2.1
משנה מסכת עירובין פרק ג משנה ג

[ג] נתנו באילן למעלה מעשרה טפחים אין ערובו ערוב למטה מעשרה טפחים ערובו ערוב נתנו בבור אפילו עמוק מאה אמה ערובו ערוב
נתנו בראש הקנה או בראש הקונדס בזמן שהוא תלוש ונעוץ אפילו גבוה ק' אמה הרי זה ערוב
נתנו במגדל ואבד המפתח הרי זה עירוב רבי אליעזר אומר אם אינו יודע שהמפתח במקומו אינו ערוב:

3.
רמב"ם הלכות עירובין פרק ו הלכה י:

השמשות במקום מצוה אלא מלאכה, נתנו בראש הקנה או הקונדס הצומחין מן הארץ אינו עירוב גזירה שמא יתלוש, ואם היו תלושין ונעוצין הרי זה עירוב. +

הרמב"ם פוסק בפשטות כהסבר של רבינא, שהמשניות הן בשיטת "רבי". ובמשנה השניה - זו המשנה בסוגייתנו - משמע ממנה שבאמת יש גזירה שמא יתלוש, ולכן אין לעשות עירוב על ידי נתינת דבר צומח שאינו תלוש.

4.
הערה עקרונית :
לפי דעת רבא ורב חסדא הרישא היא דעת "רבי" וה"סיפא" היא דעת רבנן – בהנחה שההסבר של הרישא בנוי על שיטתו העקרונית של רבי [שכל דבר שהוא משום שבות-דרבנן לא גזרו עליו בין השמשות] שחולק על השיטה העקרונית של רבנן [שכל איסור של שבות-דרבנן כן גזרו עליו כבר מבין השמשות].

5.
ולפי דעת רבינא הכל הוא לפי דעת "רבי". יוצא אפוא שלפי רבינא פשוט שהלכה כרבי וגם בגלל ש"רבי" עצמו סתם את כל המשנה [כלומר, את שתי המשניות שבגמרא – בדף לב ובסוגייתנו בדף לד עמוד ב] – כדעתו. ופשוט שהלכה כרבינא נגד רבא ורב חסדא.

6.
אבל על רבא ורב חסדא יש לשאול כיצד יתכן שרבי עצמו יסתום משנה אחת כדעתו שלו ומשנה אחרת [או רישא וסיפא באותה משנה] כרבנן שחולקים עליו, וכמי תהיה הלכה במקרה כזה?

7.
ואולי כוונת "רבי" היא ללמדנו שאין כאן כלל הכרעה! כי אם הוא היה מזכיר את שמו היינו מכריעים או לפי הכלל שהלכה כרבי גם מחבריו, או שהיינו מכריעים שהלכה כרבים נגד יחיד [לפי השיטות החלוקות בין הפוסקים].

8.
או שנאמר שהלכה תהיה כ"סתם משנה" האחרונה [דומה לעיקרון שיש אומרים שפוסקים ומכריעים בש"ס כ"לישנא בתרא"].

9.
כדאי לציין שהביטוי "רישא רבי וסיפא רבנן" מופע יחידאי בש"ס.

9.1
אבל הביטוי הנפוץ של "רישא רבי... וסיפא רבי..." [שמכיל שמות של חכמים שונים ולאו דווקא של "רבי"] מוזכר כ-15 פעמים בש"ס. ולא תמיד זה מוזכר למסקנת הסוגיה – כמו שכאן מובא כמסקנה לשיטת רבא ורב חסדא.