הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
כללי פסיקה: הלכה כרבי יהודה בעירובין; הלכה כמיקל בעירוב
עירובין לג ע"ב
מאי רבי יהודה? דתניא, רבי יהודה אומר: נעץ קורה ברשות הרבים והניח עירובו עליה, גבוה עשרה ורחבה ארבעה - עירובו עירוב, ואם לאו - אין עירובו עירוב. - אדרבה, הוא ועירובו במקום אחד! - אלא הכי קאמר: גבוה עשרה - צריך שיהא בראשה ארבעה, אין גבוהה עשרה - אין צריך שיהא בראשה ארבעה. כמאן? - דלא כרבי יוסי ברבי יהודה: דתניא, רבי יוסי ברבי יהודה אומר: נעץ קנה ברשות הרבים והניח בראשו טרסקל, וזרק ונח על גביו - חייב. - אפילו תימא רבי יוסי ברבי יהודה, התם - הדרן מחיצתא, הכא - לא הדרן מחיצתא. רבי ירמיה אמר: שאני כלכלה הואיל ויכול לנטותה ולהביאה לתוך עשרה. יתיב רב פפא וקא אמר להא שמעתא. איתיביה רב בר שבא לרב פפא: כיצד הוא עושה? מוליכו בראשון ומחשיך עליו, ונוטלו ובא לו. בשני מחשיך עליו ואוכלו ובא לו.
1.
בדברי הרא"ש על סוגייתנו מובאים כמה עקרונות פסיקתיים, וגם יש ביניהם לכאורה לא מעט "התנגשויות" בין כמה כללים:
2.
רא"ש מסכת עירובין פרק ג סימן ד:
[עירובין דף לג ע"ב] תניא רבי יהודה אומר נתנו על גבי קורה גבוה עשרה טפחים ורחב ארבעה עירובו עירוב. ואם לאו אין עירובו עירוב. דסבר דכל למעלה מעשרה בעינן שיהא העירוב מונח על גבי מקום ד'.
כתב ר"מ ז"ל לא ידענא הלכתא כמאן. דהא רבנן פליגי עליה בתוספתא (פ"ב) דקתני נתנו על גבי קורה שגבוה עשרה טפחים עירובו עירוב. ור' יהודה אומר אם היתה רחבה ארבעה עירובו עירוב.
בתוספתא מובא שחכמים נחלקו על רבי יהודה [בסוגייתנו מובאים רק דברי רבי יהודה מאותה תוספתא]
2.1
המשך דברי הראש:
וקי"ל כ"מ שאמר ר' יהודה בעירובין הלכה כמותו אפילו אי רבים פליגי עליה. דעיקר ההיא מילתא דפסיק כר' יהודה איתמר לקמן בפרק חלון (עיקובין דף פא א) ובפרק כל גגות (עירובין דף צה א) והתם רבים פליגי עליה
כנראה שהוא מזכיר את מהר"מ מרוטנברג שמתלבט כמי להכריע. ויש להביו מדוע יש התלבטות. כנראה שבגלל שמצד אחד הלכה כחכמים נגד יחיד - רבי יהודה, ומצד שני הלכה כרבי יהודה בעירובין - אפילו נגד רבים:
3.
המשך דברי הראש:
וליכא למימר דוקא במתני' אבל בברייתא לא. דמי קאמר במשנתינו בכ"מ קאמר.
וכהאי גוונא פריך פרק בתרא דכתובות דף קט א) גבי כל מקום שאמר ר' רואה אני את דברי אדמון וכו'.
הכלל הנ"ל נכון גם לגבי דברים שנאמרו בברייתא ולא רק במשנה. הסבר לדבריו: לגבי משניות ניתן לומר שזו היתה קביעתו של רבי יהודה הנשיא עורך המשנה, ואילו לגבי ברייתא יותר בעייתי לומר שמדובר בהכרעה של "עורך הברייתא". ובאמת יש כללים שנאמר בהם במפורש שהם תקפים רק במשנה, כגון "הלכה כדברי רשב"ג במשנתנו".
4.
המשך דברי הראש:
ואיכא נמי למימר דלמא הלכה כרבנן דקי"ל הלכה כדברי המיקל בעירוב ואפילו יחיד לגבי רבים כדאמר בפרק מי שהוציאוהו (עירובין דף מו א) כ"ש רבים לגבי יחיד.
יש סברא לומר שהלכה דווקא כחכמים, מפני שיש כלל שהלכה כדברי המיקל בעירובין, ובסוגייתנו חכמים [בתוספתא] הם המקילים - שמכשירים את הנחת העירוב על גבי קורה גבוהה אפילו אם אין ברחבה 4 טפחים.
5.
המשך דברי הראש:
ונראה לי דהלכה כרבנן דההיא פיסקא דהלכה כדברי המיקל בעירוב ריב"ל אמרה לקמן פרק מי שהוציאוהו (שם) ופליג אשמואל דאמר כל מקום שאמר ר"י בעירובין הלכה כמותו.
ולקמן נמי פרק מי שהוציאוהו (עירובין דף מט ב) גבי שלש חצרות הפתוחות זו לזו ס"ל לשמואל כר' יהודה דאמר שלשתן אסורות ולית הלכתא כוותיה דקי"ל הלכה כדברי המיקל בעירוב.
והלכה כריב"ל לגבי שמואל
דהא קי"ל רב ושמואל הלכה כרב באיסורי.
ורב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן.
ור' יוחנן וריב"ל הלכה כריב"ל כמו שפסק ר"ת ז"ל מההיא דמגילה בפ' בני העיר (מגילה דף כז א) בפלוגתא דבית הכנסת אם מותר לעשות בית המדרש
וכ"ש דהלכתא כוותיה לגבי שמואל.
הוא מסביר מדוע יש לפסוק כחכמים. והוא מוכיח זאת על ידי שימוש בשרשרת של כללי פסיקה:
5.1
רבי יהושע בן לוי הוא זה שקבע את הכלל שהלכה כחכמים בנושאי עירוב.
5.2
ריב"ל עצמו חולק על שמואל שסובר שהלכה כרבי יהודה בעירובין. זאת אומרת ששני הכללים [הכלל של ריב"ל: "הלכה כדברי המיקל בעירוב", והכלל של שמואל: "כל מקום שאמר רבי יהודה בעירובין הלכה כמותו"] למעשה סותרים זה את זה [לא בכל מקרה].
5.3
צריך לבנות כלל שהלכה כריב"ל נגד שמואל מפני שרשרת הכללים הבאים:
5.4
הלכה כרב באיסורים נגד שמואל [באופן כללי - ולא שייך דווקא בסוגיות שנידונו כאן].
5.5
הלכה כרבי יוחנן נגד רב [הוא לא מזכיר שהלכה כרבי יוחנן גם נגד שמואל כעיקרון, ובלי הקל וחומר, ואפילו שיש דעה שהלכה כרבי יוחנן גם נגד רב ושמואל יחד].
5.6
ריב"ל ורבי יוחנן – הלכה כריב"ל - שהיה רבו של רבי יוחנן.
5.7.
מסקנה – על סמך כל הנ"ל וקל וחומר – שהלכה כריב"ל נגד שמואל. וממילא אין הלכה כמי שפוסק [שמואל] כעיקרון דווקא כרבי יהודה בעירובין, וממילא הלכה כחכמים בתוספתא.
6
המשך דברי הראש:
ועוד הואיל וסתם לן תנא דמתני' (לקמן עירובין דף לד ב) כרבנן ולא הביא דברי ר"י במתני' כלל.
הוכחה נוספת שהלכה כחכמים, מפני שכך נראה מפשט "סתם משנה" [בדף הבא].
7.
וראה עוד ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד רח-רט, שהרמב"ם לא הזכיר את דינו של רבי יהודה, ומשמע מכך, שפסק כחכמים.
8.
ונראה שיש להוסיף: מי קבע את כל אחד מהכללים שהזכרנו. אם ישנו כלל שנקבע מאוחר יותר על ידי "עורך הגמרא" / סבוראים / היה צריך לומר, שכלל זה צריך לגבור על שאר הכללים, ומהדיון בדברי הרא"ש משמע לכאורה שאין עדיפות כזאת!
