טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
מערבין בפעפועין ובחלגלוגות – רגלת הגינה
"אמר רבי יהודה משמיה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: מערבין בפעפועין ובחלגלוגות. ובגודגדניות, אבל לא בחזיז, ולא בכפניות" (עירובין, כח ע"א).
פירוש: אָמַר ר' יְהוּדָה מִשְּׁמֵיהּ [משמו] של רַב שְׁמוּאֵל בַּר שֵׁילַת מִשְּׁמֵיהּ [משמו] של רַב: מְעָרְבִין בפירות זולים ולא חשובים כמו פַּעֲפוּעִין וּבַחֲלַגְלוֹגוֹת וּבַגּוּדְגְדָּנִיּוֹת, אֲבָל אין מערבין לֹא בֶּחָזִיז (שחת התבואה) וְלֹא בְּכַפְנִיּוֹת (תמרים רעים) (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: רגלת הגינה שם באנגלית: Common Purslane שם מדעי: Portulaca oleracea
שם נרדף במקורות: חלגלוגות, פרפחינה שמות בשפות אחרות: ערבית - רִגְ'לֶה, פַרְפָחִינָה
הנושא המרכזי: מהם חלגלוגות?
תקציר: החלגלוגות או בשמות הנרדפים, רגלה ופרפחינה הם הצמח הנקרא בימינו רגלה. המין רגלת הגינה הוא עשבוני חד שנתי קיצי, הגדל כצמח שרוע בבתי גידול מוצלים או כצמח זקוף בבתי גידול מוארים. רגלת הגינה נחשבת כאחד מ - 8 מיני הצמחים השכיחים ביותר בעולם. שם המין מציין את שכיחותו בגינות שם הוא נפוץ כעשב רע שקשה להפטר ממנו. רגלת הגינה מוכרת היטב לכל בעל גינה או אפילו למי שמגדל צמחים באדניות או עציצים כצמח משתלט בעזרת גבעוליו הארוכים. גבעולים אלו יחד עם העלים המזכירים בצורתם כף רגל העניקו לרגלה את שמה. הצמח נאכל כצמח סלט או משמש להכנת חמיצות ובארץ-ישראל שימש בעבר להאבסת תרנגולות. הוא תורבת באירופה ושימש ומשמש גם היום כירק מאכל בתנאי שלא רוסס על ידי רעלים. הרגלה מקובלת מאד על ערביי הארץ ועל עדות ישראל כירק בר המשמש למאכל וידועה כאחד מגידולי החקלאות בסוריה-רבתי בתקופה הממלוכית. ז. עמר מדייק מדברי הרמב"ם שלזני הרגלה היו שמות שונים. החלגלוגות היה שמו של הזן המתורבת שעליו רחבים ואילו זן הבר שעליו קטנים יותר נקרא פרפחינה או רגלה.
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
בשני התלמודים אנו מוצאים שפירוש השם חלגלוגות הוא פרפחינה. בתלמוד הבבלי (ראש השנה, כו ע"ב ובמגילה יח ע"א) מסופר: "לא הוו ידעי רבנן מאי חלוגלוגות. יומא חד שמעוה לאמתא דבי רבי דחזית לההוא גברא דקא מבדר פרפחיניה, אמרה ליה: עד מתי אתה מפזר חלוגלוגך" (1). את הזהות בין החלוגלוגות ופרפחיניה אנו מוצאים גם בירושלמי (עירובין, פ"ג דף כ טור ד /ה"א): "שמואל בר שילת בשם רב פעפועין וגדגדניות וחלוגלוגות מערבין בהן בעון קומוי אילין אינון אמר לון קקולי וחנדקוקי ופרפחיניה". חלגלוגות נקראים בלשון המשנה גם רגלה וכפי שאנו מוצאים במפרשי המשנה.
בשביעית (פ"ז מ"א) מצאנו: "כלל גדול אמרו בשביעית ... ואיזה זה עלה הלוף השוטה ועלה הדנדנה העולשין והכרישין והרגילה ונץ החלב וכו'". מפרש הר"ש: "רגילה - יש אומר דהן חלגלוגות". הרא"ש: "הרגילה - חלוגלוגות ובלעז פורפי"ר". רע"ב: "הרגילה - הם חלוגלוגות ובלע"ז בירדולגי"ש". באופן דומה, אך לא זהה, הם מפרשים גם במשנה בשביעית (פ"ט מ"א): ריבמ"ץ: "חלגלוגות - פרפחינון, לעז פורקקי". ר"ש: "חלגלוגות – פורפייר". בעוקצין (פ"ג מ"ב) במשנה: "החותך מן האדם ומן הבהמה ומן החיה ומן העופות ... רבי יהודה אומר חוץ מכרישי שדה והרגילה ונץ החלב וכו'". ר"ש: "והרגילה - עשב שקורין פורפ"א בלע"ז". רע"ב: "והרגילה - כך שמה בערבי, ובלע"ז פורקקל"ה".
בסוגיה בראש השנה (כו ע"ב) מפרש רש"י: "מאי חלוגלוגות - ששנינו בפרק קמא דיומא (יח, א): כל שבעת הימים לא היה אוכל השום והחלוגלוגות". "פרפחיני - ירק שקורין עורקקל"י (צ"ל פורקקל"י)". ד"ר משה קטן (2) מתרגם את שם זה לצמח רגלה. במגילה (יח ע"א) מפרש רש"י: "פרפחיני - פיקקל"י בלעז". בעירובין (כח ע"א): "פולפי"ר בלעז".
הרב קאהוט ב"ערוך השלם" (ערך "חלגלגות") סקר את הגירסאות השונות של לע"ז זה ומצא שההבדלים נובעים אך ורק מהשפה בה השתמש המפרש ולא כתוצאה מזיהוי שונה. לדעתו, רש"י עצמו פירש באופן לא עיקבי והשתמש בשפות שונות: "... ואם כן אין בפירוש רש"י סתירה כמו שחשב בעל "כתר כהונה" כי פעם פירש רש"י בלשון אשכנז ופעם בלשון איטלקי אגב גרריה אחר פירוש הערוך". בערוך (ערך "חלגלוגות") אנו מוצאים: "פי' בלשון ערבי אלפרפחין ובלעז פורקקלי". קדמו להצעתו של הרב קאהוט דברי תוי"ט (עוקצין, פ"ג מ"ב):
"והרגילה - כתב הר"ב כך שמה בערבי ובלע"ז פורקקל"ה. וכ"כ הערוך. ואע"פ שברפ"ז דשבועות לעזו הר"ב ברידולגי"ש. הרי כתב שם שהוא חלגלוגית. וכן כתבתי עוד בשם הרמב"ם בפ"ט משנה ה' ותנן ליה ברפ"ט דשביעית. וכתב עלה הר"ב בערבי רגילה. נראה מזה שהכל אחד שהרי גם כאן פירש בערבי כך שמה רגילה".
לסכום ניתן לומר שחלגלוגות, רגלה ופרפחינה הם מין או מינים של רגלה כפי שניתן לראות גם מהתרגומים הרבים של המפרשים ללע"ז אירופי ולערבית. בצרפתית נקרא הצמח Pourpier או Porcelane. בספרדית verdolaga (ברידולגי"ש) ועוד. בכורדית נקראת הרגלה "פרפחינא". הרמב"ם בפיהמ"ש (שביעית, פ"ז מ"א) מתרגם לערבית: "והרגילה - "אלרגלה" והיא "אלבקלה אלחמקא". במקום אחר (שם, פ"ט מ"א) הוא מוסיף גם תאור קצר של הצמח: "והחלגלוגות - מין רגליות שעליו גדולים וקלחו ארוך והוא "אלבקלה אלחמקא". רגליות או רגלה ו"אלבקלה" הם שמות ערבים הידועים גם היום. לדעת הרב קאהוט הרי שמשמעות המילה "אלחמקא" היא "נטע של לעג והתול ושחוק" ובכך הוא מסביר את השם המשנאי "חלגלוגות". חלגלוגות הם משורש "לגלוג" (בכת"י ר"ה (שם) הגירסה "לגלוגך"). הוא לא הסביר מה הקשר בין הצמח ללעג אך אם קיים כזה הרי ייתכן שצורת התפשטותו הפראית בגינות וערכו הנמוך העניקו לו את שם זה. ד"ר חנוך גמליאל שלח לי את השורות הבאות:
"בקלה בערבית הוא ירק וחמקא בערבית פירושו טיפשה [שם תואר בנקבה כי המילה בקלה היא בנקבה]. הצירוף בקלה אלחמקא מתורגם במילון וור וכן במילון האבה בתור purslane (רגלה)".
ז. עמר מצטט את תנחום הירושלמי המפרש את השם באופן שונה. לדעתו תרגום "אלבקלה אלחמקא" פירושו "ירק מהיר" שם שמקורו בצמיחה המהירה של הרגלה והסתעפות והתפשטות גבעוליה.
מאפייני הרגלה
מתוך דברי המשנה בשביעית (פ"ז מ"א) המכלילה את הרגלה בקבוצת הצמחים "כל שהוא מאכל אדם ומאכל בהמה" אנו לומדים שהרגלה נאכלה גם על ידי האדם אך לא הייתה מיועדת לאכילת אדם. לדעת רבי יהודה בעוקצין (פ"ג מ"ב) הרגלה אינה צריכה מחשבה על מנת לקבל טומאה למרות שגדלה מאליה משום שבסתם עומדת לאכילת אדם. הרגלה צמחה בדרך כלל כצמח בר ולכן סתמה מן ההפקר ופטורה ממעשרות: "הפיגם והירבוזין השוטים והחלגלוגית כוסבר שבהרים והכרפס שבנהרות והגרגר של אפר פטורין מן המעשרות ונלקחין מכל אדם בשביעית שאין כיוצא בהם נשמר וכו'" (שביעית, פ"ט מ"א).
על מבנה הרגלה ניתן ללמוד מהמשנה בשביעית (פ"ט מ"ה): "... רבי שמעון אומר כל ירק אחד לביעור, אוכלין ברגילה עד שיכלו סגריות מבקעת בית נטופה". מפרש הרמב"ם:
"ורגילה, "אלרגלה" וכבר פירשנוה. ויש בה רירית מרובה ולפיכך מתקיימת בארץ, ואם כלתה ממקום זה, הרי היא מצויה במקום אחר שהוא לח יותר ממנו, אע"פ שאין אנו רואין אותה אפשר שהיא באיזה מקום נסתר לפי שכך הוא דרך הצמח הזה, ויודע שכבר יבשה מכל המקומות ושלא נשאר ממנה כלום כשייבש ירק פלוני מבקעת בית נטופה והיא ארץ לחה מאד ולפיכך נקראת בית נטופה, וגם אותו ירק מתקיים בארץ והוא הסנריות, והיה ידוע באותו המקום ואין אנו מכירים אותו וכו'".
תאורו של הרמב"ם "ויש בה רירית מרובה" הולמת היטב את העובדה שגבעולי ועלי הרגלה עסיסיים בשרניים.
הרגלה נמנית בין חמשה דברים המביאים את האדם לידי טומאה: "ולא כל דברים המביאין לידי טומאה לאתויי מאי? לאתויי הא דתנו רבנן: חמשה דברים מביאים את האדם לידי טומאה, ואלו הן: השום והשחלים, וחלגלוגות, והביצים, והגרגיר" (יומא, יח ע"א). סקירה של הספרות העוסקת בתכונות הרפואיות של הרגלה מגלה שהיא עשירה באופן מיוחד באומגה 3 התופס תפקיד חשוב בפעילותה של מערכת הרבייה הזכרית. מאידך גיסא התברר שמיצוי מרכיבים מטבוליים של הצמח במתנול גורם לנזק במערכת הרבייה הזכרית של חולדות אלבינו. תוצאות אלו אינן סותרות בהכרח משום שייתכן והמיצוי במתנול סלקטיבי ואיננו מבטא את יחסי הכמויות האמיתיים של התרכובות שהרגלה מכילה ואת השפעתם המשותפת. תרכובת נוספת הנמצאת בריכוז גבוה ברגלה הוא המלטונין הנחשב כבעל השפעה אפרודיזיאקית. שלא כמשתמע מהגמרא הרי שהרגלה נחשבת במקומות מסויימים כצמח אנטי אפרודיזיאקי.
הרגלה מרכזת מהקרקע כמויות גדולות של אשלגן, ולכן שימשה באפריקה כמקור לאשלגן ולהכנת תרופות מיוחדות. משתמשים ברגלה כצמח מרפא למחלות בדרכי השתן, עצירות, מחלות דרכי הנשימה ודרכי העיכול. כמו כן היא משמשת לריפוי מחלות עור קשות, גרדת ופטריות. לריפוי מחלות עור קשות, גרדת ופטריות. באיזורים בהם מקובל לאכול את הרגלה שכיחות מחלות הסרטן ומחלות לב נמוכה כנראה בזכות הכמויות הגדולות של חומצת השומן אומגה 3 הנמצאות בה. מחקרים חדשים מצביעים על כך שלרגלה מגוון רחב של השפעות ביולוגיות כמו הרפיית שרירי שלד, שיכוך כאבים, פעילות אנטי דלקתית ועוד.
 |
|
 |
|
רגלת הגינה - שיח |
|
רגלת הגינה – פרח ועלים |
(1) פירוש: לא הוו ידעי רבנן [ידעו חכמים] מאי [מה פירוש] המלה "חלוגלוגות" שבמשנה, יומא חד שמעוה לאמתא דבי [יום אחד שמעו אותה את השפחה של בית]רבי דחזית לההוא גברא דקא מבדר פרפחיניה [שראתה אדם אחד שמפזר את חלוגלוגותיו],אמרה ליה [לו]: עד מתי אתה מפזר חלוגלוגך, וידעו מה הם אלה.
(2) ב"אוצר לעזי רש"י".
רשימת מקורות:
י. פליקס, הצומח החי וכלי החקלאות במשנה (עמ' 62).
אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 10 (עמ' 47-48).
ז' עמר, גידולי ארץ ישראל בימי הביניים, נוה צוף תש"ע, עמ' 295.
ז. עמר, "הצומח והחי במשנת הרמב"ם – לקסיקון לזיהוי הצמחים ובעלי החיים שבפירוש המשנה לרמב"ם", בהוצאת מכון התורה והארץ, תשע"ה. עמ' 79-80.
Oyedeji, K. O. and Bolarinwa, Effects Of Crude Extracts of Portulaca Oleracea On Male Reproductive Functions In Albino Rats ', Journal of Pharmacy and Biological Sciences 4 (6), 2013, pp. 71-79.
לעיון נוסף:
באתר "צמח השדה": "רגלת הגינה".
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
