הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "כמאן"
עירובין כד ע"א
קרפף שהוא יותר מבית סאתים שהוקף לדירה, נזרע רובו - הרי הוא כגינה, ואסור. נטע רובו - הרי הוא כחצר, ומותר.
נזרע רובו אמר רב הונא בריה דרב יהושע: לא אמרן אלא יותר מבית סאתים, אבל בית סאתים - מותר. כמאן - כרבי שמעון; דתנן, רבי שמעון אומר: אחד גגות ואחד חצירות ואחד קרפיפות רשות אחת הן לכלים ששבתו בתוכן, ולא לכלים ששבתו בתוך הבית. לרבי שמעון נמי, כיון דנזרע רובו - הוי ההוא מעוטא
בטיל ליה לגבי רובה, והוה ליה קרפף יותר מבית סאתים - ואסור.
אלא, אי אתמר הכי איתמר הא מיעוטא שרי. אמר רב הונא בריה דרב יהושע: לא אמרן אלא דלא הוי בית סאתים, אבל בית סאתים - אסור. כמאן - כרבנן.
ורב ירמיה מדיפתי מתני לקולא: הא מיעוטא - שרי. אמר רב הונא בריה דרב יהושע: לא אמרן אלא בית סאתים, אבל יותר מבית סאתים - אסור, כמאן - כרבי שמעון.
1.
מגיד משנה הלכות שבת פרק טז הלכה ו:
[ו] מקום יתר מבית סאתים שהוקף לדירה וכו'. (שם כ"ג כ"ד) קרפף יתר מבית סאתים שהוקף לדירה נזרע רובו הרי הוא כגנה ואסור נטע רובו הרי הוא כחצר ומותר. ונאמרו שם לשונות והלשון האחרון כך הוא הא נזרע מיעוטו שרי אמר רב הונא בריה דרב יהושע לא אמרו אלא בית סאתים אבל יתר מבית סאתים אסור. ובנטע רובו הרי הוא כחצר העלו שם אף על פי שאינו נטוע שורות שורות הרי הוא כחצר ולפיכך סתם רבינו. ודע כשנזרע שאסור לטלטל בו אף במה שלא נזרע אסור לפי שנפרץ במלואו למקום האסור לו ולזה כתב רבינו אסור לטלטל בכולו:
הרמב"ם פוסק כ"לשון אחרון".
2.
ויש להוסיף: בסוגייתנו מופיע 3 פעמים הביטוי "כמאן?..." ובעלי הכללים דנים האם משמעות הביטוי ללמדנו שכך הלכה.
3.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תנד:
מאן תנא וכו', דלא כפלוני פי' הוא מאן תנא דפליג עד שהוא צריך לאשמועינן דין זה שהוא פשוט
ומשני דלא כפלוני כלומר שאינו פשוט והוצרך לאשמועינן לאפוקי מר' פלוני כן אני רגיל לפרש לשון זה בכולה גמרא אף שרש"י אינו מפרש כן באר שבע דף י' ע"ד (ובדפוס פרנקפורט דף ח' ב')
הסבר לביטוי "מאן תנא": הדין במשנה פשוט ומה חידוש יש בו, ולכן תשובת הגמרא "דלא כתנא...", וממילא הדין לא "פשוט". מתאים לסוגיות עם הביטוי "דלא כ...".
4.
המשך דבריו:
ולי הדיוט אחר המחילה לא נהירא דהא ברוב המקומות שבא לשון זה בגמרא קאמר עוד אחריו דאי כפלוני האמר וכו' ואם כדבריו כיון שהשיב ואמר דלא כפלוני כלומר שהוצרך למתנייה כדי לאפוקי מר' פלוני די והותר אמאי צריך תו למימר דאי כפלוני וכו' אלא וודאי מלשון זה משמע דשאלת מאן תנא וכו' הוא משום דבעי למידע באמת מי הוא התנא דתני כן והשיב לו שהוא דלא כפלוני דאי כפלוני לא מצי אתי דאמר כך וכך,
הוכחה שמשמעות הביטו היא "פשוטה" - לברר מי התנא שסובר כדעה זו [או שהוא זה שאמר את הדין המדובר].
5.
בהמשך הוא דן מדוע לפעמים הגמרא משתמשת בביטוי "כמאן" ולפעמים מוסיפה "דלא כ...". אם מדובר ב"תנא" שידוע שהוא בן מחלוקת של התנא במשנה/ברייתא אז משמשים בביטוי "כמאן" ואם בתנא אחר משתמשים "דלא כ...".
והוא דן בעניין זה ושנוי במחלוקת. כמו כן: יש להבחין אם אותו תנא אמר את דינו במפורש או לא.
6.
המשך דבריו:
... סוף דבר אם איתא להא דהרשב"א ז"ל בכולהו דוכתי דקאמר דלא כפלוני ואתי כרבנן או כמאן דרגיל תלמודא לפסוק כוותיה בדיני אחריני הוה ליה להש"ס למימר רבנן היא או ר"פ היא כיון דדוקא בר"א שייך טעמא דלא מוקי אלא מדוחק וכו'
...
לכן נלע"ד לומר דרבינא ורב אשי מסדרי התלמוד ["עורך הגמרא"] קבעו הדברים בש"ס כפי אשר שמעו אותם מפי האומרם ובההוא לישנא ממש דאיתמר בבי מדרשא ומזה נמשך דלפעמים קאמר מאן תנא ר"פ היא וזמנין קאמר מאן תנא דלא כפלוני משום דבאותו הלשון עצמו ששמעוהו כך קבעוהו בתלמוד ...
כלומר, אין לדקדק בלשון, מפני שכך "במקרה" דברו בבית המדרש, ולא עבר עריכה של רב אשי.
7.
עיקר הסברו הוא כך: אמנם רב אשי ורבינא ידעו מתוך כל הש"ס כמי מתאימה שיטת ברייתא מסויימת, ובכל זאת הם שיבצו את הביטוי "כמאן תנא..." [וכן "דלא כ..."] משום שכך היה הדיון בבית המדרש. ורב אשי ורבינא שמרו על הניסוח שהיה בפועל בבית המדרש.
8.
ויש אומרים שהביטוי "כמאן תנא" בא ללמד שאותה ברייתא נפסקה להלכה – בסעיף הבא.
ה"יד מלאכי" בסעיף הבא שלו – כלל תנו – דן בעובדה ש"כמאן תנא" נשאל רק כאשר לא ברור שסתם המשנה כרבי מאיר.
9.
ובהקשר לסוגייתנו:
9.1
כאן לא מדובר על משנה/ברייתא, אלא על הסבר של דברי רב הונא בריה דרב יהושע בדברי הברייתא.
9.2
מסקנת הגמרא [הלשון האחרון] היא, שבאמת ההסבר בדברי הברייתא מתאים לשיטת רבי שמעון במשנה שבדף פט:
10.
המחלוקת בין חכמים לרבי שמעון היא:
תלמוד בבלי מסכת עירובין דף פט עמוד א:
משנה. כל גגות העיר רשות אחת, ובלבד שלא יהא גג גבוה עשרה או נמוך עשרה, דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים: כל אחד ואחד רשות בפני עצמו. רבי שמעון אומר: אחד גגות ואחד חצירות ואחד קרפיפות - רשות אחת הן לכלים ששבתו לתוכן, ולא לכלים ששבתו בתוך הבית.
מפשט דברי המשנה ברור שאין הכרח לפסוק כרבי שמעון שחולק גם על רבי מאיר וגם על חכמים.
10.1
בפשטות הלכה היתה צריכה להיות כחכמים כי הם "רבים", ואולי בגלל שגם רבי מאיר ורבי שמעון נחשבים "רבים" ואין הכרעה בין "רבים" אחד לעומת "רבים" אחר [כי אין משמעות למספר החכמים שיש בכל אחד מסוגי ה"רבים" כי לא מדובר בבית דין!].
לכן הגמרא שם היתה צריכה להכריע, ושם נפסק במפורש כרבי שמעון:
תלמוד בבלי מסכת עירובין דף צא עמוד א:
רבי שמעון אומר אחד גגין וכו'. אמר רב: הלכה כרבי שמעון,
