צדיק ורע לו
עירובין כא ע"א
"אמר רב חסדא דריש מרי בר מר: מאי דכתיב (תהלים קיט, צו) לְכָל תִּכְלָה רָאִיתִי קֵץ, רְחָבָה מִצְוָתְךָ מְאֹד?
דבר זה אֲמָרוֹ דוד ולא פירשו, אֲמָרוֹ איוב ולא פירשו, אֲמָרוֹ יחזקאל ולא פירשו, עד שבא זכריה בן עדו ופירשו.
אֲמָרוֹ דוד ולא פירשו - דכתיב לְכָל תִּכְלָה רָאִיתִי קֵץ, רְחָבָה מִצְוָתְךָ מְאֹד.
אֲמָרוֹ איוב ולא פירשו - דכתיב (יא, ט) אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ וּרְחָבָה מִנִּי יָם.
אֲמָרוֹ יחזקאל ולא פירשו - דכתיב (יחזקאל ב, י) וַיִּפְרֹשׂ אוֹתָהּ לְפָנַי וְהִיא כְתוּבָה פָּנִים וְאָחוֹר וְכָתוּב אֵלֶיהָ קִנִים וָהֶגֶה וָהִי. קִנִים - זו פורענותן של צדיקים בעולם הזה, וכן הוא אומר (יחזקאל לב, טז) קִינָה הִיא וְקוֹנְנוּהָ. וָהֶגֶה - זו מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא, וכן הוא אומר (תהלים צב, ד) עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר. וָהִי - זו היא פורענותן של רשעים לעתיד לבא, וכן הוא אומר (יחזקאל ז, כו) הֹוָה עַל־הֹוָה תָּבוֹא.
עד שבא זכריה בן עדו ופירשו - דכתיב (זכריה ה, ב) וַיֹּאמֶר אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה וָאֹמַר אֲנִי רֹאֶה מְגִלָּה עָפָה אָרְכָּהּ עֶשְׂרִים בָּאַמָּה וְרָחְבָּהּ עֶשֶׂר בָּאַמָּה. וכי פשטת לה הויא לה עשרין בעשרין, וכתיב היא כתובה פנים ואחור. וכי קלפת לה כמה הויא לה - ארבעין בעשרין, וכתיב (ישעיהו מ, יב) מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן וגו'.
נמצא כל העולם כולו אחד משלשת אלפים ומאתים בתורה".
לקושיה למה יש בעולם צדיק ורע לו ורשע וטוב לו ניתנו תשובות במסכת ברכות דף ז ע"א, ומבואר בקישור זה. אלא שהדברים נאמרו בדעת רבי יוסי הסובר שכך נאמר למשה. אבל לרבי מאיר משה לא קיבל מענה לשאלתו.
וקשה, הכיצד לרבי מאיר לא הכיר משה הסברים אלו, הרי אפילו לנו הם פשוטים ומוכרים, כפי שנתבארו בגמרא לרבי יוסי.
עוד הקשה הרמב"ן (ספר תורת האדם שער הגמול אות קיח), כיון שאמרו חכמים את התשובות הללו כפי קבלתם וכפי שלמדו מפסוקי התורה והנביאים, מהו זה שהנביאים צווחים על הענין הזה? מהו שתמה ירמיה על הרשעים: "(ירמיהו יב, א) צַדִּיק אַתָּה ה' כִּי אָרִיב אֵלֶיךָ אַךְ מִשְׁפָּטִים אֲדַבֵּר אוֹתָךְ, מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה שָׁלוּ כָּל בֹּגְדֵי בָגֶד? ואמר דוד: (תהלים עג) הִנֵּה אֵלֶּה רְשָׁעִים וְשַׁלְוֵי עוֹלָם הִשְׂגּוּ חָיִל. אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי... וָאֲחַשְּׁבָה לָדַעַת זֹאת, עָמָל הוּא בְעֵינָי... וַאֲנִי בַעַר וְלֹא אֵדָע. ותמה ישעיה: (ישעיהו סג, יז) לָמָּה תַתְעֵנוּ ה' מִדְּרָכֶיךָ תַּקְשִׁיחַ לִבֵּנוּ מִיִּרְאָתֶךָ? ואמר חבקוק: (חבקוק א, ג) לָמָּה תַרְאֵנִי אָוֶן וְעָמָל תַּבִּיט וְשֹׁד וְחָמָס לְנֶגְדִּי. ועוד אמר: (חבקוק א, ד) כִּי רָשָׁע מַכְתִּיר אֶת הַצַּדִּיק עַל כֵּן יֵצֵא מִשְׁפָּט מְעֻקָּל. והרבה נתוכחו איוב וחבריו על ענין זה. ורבותינו עצמם אמרו (אבות ד, טו) רַבִּי יַנַּאי אוֹמֵר, אֵין בְּיָדֵינוּ לֹא מִשַּׁלְוַת הָרְשָׁעִים וְאַף לֹא מִיִּסּוּרֵי הַצַּדִּיקִים. (אמנם יש שפירשו משנה זו באופן שונה מהבנת הרמב"ן, שדוקא אין אצלנו צדיקים ורשעים כאלו, שיוקשה לנו הכיצד גמולם אינו תואם את מעשיהם).
תירץ הרמב"ן שלדעת רבי יוסי שטעם צדיק ורע לו ידוע, כל מה שצווחים הנביאים אינו אלא כדברי החולה המצטער על חוליו ומגזים בתארו את עוצמת החולי וצועק על הצער והכאב. ולמרות שהיו מבינים את הצדק שבמשפט, היו מתמיהין לפני הקב"ה ואומרים לפניו רבש"ע למה תתנהג בזו המדה ונבלה ימינו בבהלה, בעוד אלה הרשעים שפושטין ידם בזבול קדשך שרויים בשלום ובשלוה.
אבל קשה, הרי בחלק מהפסוקים מפורש שלא הובן הצדק שבהנהגת ה' בעולם, כגון בדברי איוב במסקנתו: (מב, ג) לָכֵן הִגַּדְתִּי וְלֹא אָבִין נִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי וְלֹא אֵדָע. וכן משמעות אריכות דברי ה' לאיוב (פרקים לח-מ) שענינם להמחיש לו שאינו מבין את סודות הבריאה, לכן אל לו להתימר להבין את דרכי ה'. וכן דברי רבי ינאי לפירוש הרמב"ן "אין בידינו לא משלוות הרשעים".
אלא שתשובה לקושית הרמב"ן מבוארת בדרשת מרי בר מר שבפי רב חסדא. במסקנת הדברים מתבאר גודל רוחבהּ של התורה. אבל בפסוקים שהובאו במהלך הסוגיה מבואר שלא מדובר פה בתורה בלבד, אלא שענין שאלת צדיק ורע לו הוא בכלל אותה התורה. "קינים - זו פורענותן של צדיקים בעולם הזה... והגה - זו מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא... והי - זו היא פורענותן של רשעים לעתיד לבא".
שֵׁם פירושו משמעות והכרה. ידיעת המספר המדוייק משמעותו שקיימת השגה בדבר, כדברי הכתוב: (ישעיה מ, כו) הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא, ומפורש בזוהר בהקדמה דף ב ע"א: "ואמר המוציא במספר צבאם, המוציא ההוא דאשתמודע". ובזוהר בפרשת פקודי דף רנט ע"ב: "דלא אתידע ולא עאל בחושבנא". וכן כתב בספר קדושת לוי (לך לך) שישראל אין להם מספר מחמת היותם דבר שאין בו השגה ותפיסה בעוה"ז.
כאשר זכריה בן עדו פירש את גודלה של תורה, משמעות הדבר שנתגלתה ונתבררה התשובה לאותה שאלה.
הכיצד בדורות האחרונים נתברר דבר שלא ידעו הדורות הראשונים?
בהקדמה לספר הזוהר של פירוש הסולם (סא – סה) הרחיב לנמק הכיצד דורות הראשונים היו צדיקים יותר, ועם זאת בדורות האחרונים יש גילוים רבים יותר. וכדברי אביי (מסכת ברכות דף כ ע"א) שהראשונים היו מתרחשים להם ניסים כי מסרו נפשם על קדושת השם, למרות שהאחרונים היו בקיאים יותר בהוויות התלמוד.
במקום נוסף מצינו שאחרונים השיגו יותר מהקדמונים בהבנת דרכי ה': (מסכתות בבא מציעא דף פה ע"א; ונדרים דף פא ע"א) "אמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב (ירמיהו ט) מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי ה' אליו ויגדה על מה אבדה הארץ? דבר זה אמרו חכמים ולא פירשוהו, אמרו נביאים ולא פירשוהו, עד שפירשו הקדוש ברוך הוא בעצמו. שנאמר (ירמיהו ט) ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם. אמר רב יהודה אמר רב: שלא ברכו בתורה תחילה".
אמנם גם בקדמונים שטרם זכריה בן עדו היה ביאור הענין רמוז וגנוז.
בדברי איוב עצמו נדרש ענין עונש צדיק שאינו גמור, במסכת ראש השנה דף יז ע"א: "אמר רב יהודה אמר רב: כל פרנס המטיל אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים - אינו רואה בן תלמיד חכם, שנאמר (איוב לז, כז) לכן יראוהו אנשים לא יראה כל חכמי לב".
וכן דרשו ענין שכר רשע שאינו גמור בעוה"ז במסכת סנהדרין דף צו ע"א: (ירמיהו יב) "צדיק אתה ה' כי אריב אליך אך משפטים אדבר אותך מדוע דרך רשעים צלחה שלו כל בגדי בגד נטעתם גם שרשו ילכו גם עשו פרי, מאי אהדרו ליה (ירמיהו יב, ה) כי את רגלים רצתה וילאוך ואיך תתחרה את הסוסים ובארץ שלום אתה בוטח ואיך תעשה בגאון הירדן. משל לאדם אחד שאמר: יכול אני לרוץ שלש פרסאות לפני הסוסים, בין בצעי המים. נזדמן לו רגלי אחד, רץ לפניו שלשה מילין ביבשה ונלאה. - אמרו לו: ומה לפני רגלי כך, לפני הסוסים - על אחת כמה וכמה. ומה שלשת מילין כך, שלש פרסאות - על אחת כמה וכמה. ומה ביבשה כך - בין בצעי המים על אחת כמה וכמה! אף אתה, ומה בשכר ארבע פסיעות ששלמתי לאותו רשע, שרץ אחר כבודי - אתה תמיה, כשאני משלם שכר לאברהם יצחק ויעקב שרצו לפני כסוסים - על אחת כמה וכמה.
למרות שבפשט הכתוב פירש רד"ק: "כי את רגלים - פירש אדוני אבי ז"ל כלו זה הפסוק תשובת שאלתו שלא יהרהר אחר מדות הקב"ה אמר ועל מה ששאלתני אני משיבך זה המשל כי אני רואה אותך שרצת עם רגלים כמותך והלאוך כי רצו יותר ממך ולא היה בך יכולת להשיגם והלאוך במרוצתם להשיגם: ואיך תתחרה את הסוסים - ואיך תתערב עם הסוסים לרוץ עמהם וזה פי' המשל הנה אתם בין בני אדם כמותך ואינך יודע דעתם וסודתם שהרי אמרו להאכילך סם המות ולא ידעת ולא הרגשת בהם אם לא הודעתיך ואתה איך תרצה לדעת דעתי וסודותי בהנהגת העולם בהצלחת הרשעים ורעת הצדיקים בעולם הזה לפיכך שתוק ואל תהרהר אחר מדותי".
גם כאן בעירובין דרשו ביחזקאל (לב, י) רמז לענין מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא. וזהו שאמרו: "עד שבא זכריה בן עדו ופירשו" כלומר שפירש וגילה את הרמזים שנאמרו כבר, אך לא בצורה מפורשת.
ואמרו בויקרא רבה פרשה כב, א: "אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לומר לפני רבו – כלן נאמרו למשה בסיני". לכן אומר רבי יוסי שבודאי נאמר למשה גם מה שיתפרש בידי זכריה בן עדו.
אבל אומר רבי מאיר שגם שנאמר למשה מה שתלמיד ותיק עתיד לומר לפני רבו, לא היו הדברים מחוורים וגלויים בפניו. וכך הם דברי רב יהודה אמר רב במסכת מנחות דף כט ע"ב: "בשעה שעלה משה למרום, מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות, אמר לפניו: רבש"ע, מי מעכב על ידך? אמר לו: אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות. אמר לפניו: רבש"ע, הראהו לי, אמר לו: חזור לאחורך. הלך וישב בסוף שמונה שורות, ולא היה יודע מה הן אומרים, תשש כחו; כיון שהגיע לדבר אחד, אמרו לו תלמידיו: רבי, מנין לך? אמר להן: הלכה למשה מסיני, נתיישבה דעתו".
