הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור הביטויים: "הלכה כאביי ביע"ל קג"ם"; "תא שמע דרב..."

עירובין טו ע"א

איתמר: לחי העומד מאליו. אביי אמר: הוי לחי. רבא אמר: לא הוי לחי. היכא דלא סמכינן עליה מאתמול - כולי עלמא לא פליגי דלא הוי לחי. כי פליגי - היכא דסמכינן עליה מאתמול. אביי אמר: הוי לחי, דהא סמכינן עליה מאתמול. רבא אמר: לא הוי לחי, כיון דמעיקרא לאו אדעתיה דהכי עבידי - לא הוי לחי.
קא סלקא דעתך כי היכי דפליגי בלחי פליגי נמי במחיצה.
תא שמע: העושה סוכתו בין האילנות, ואילנות דפנות לה - כשירה! - הכא במאי עסקינן - שנטען מתחילה לכך. ...
אלא: במחיצות כולי עלמא לא פליגי דהויא מחיצה, כי פליגי בלחי.
אביי לטעמיה, דאמר: לחי משום מחיצה, ומחיצה העשויה מאליה הויא מחיצה.
ורבא לטעמיה, דאמר: לחי משום היכר. אי עבידא בידים - הויא היכר, ואי לא - לא הוי היכר.
...
תא שמע: דרב הוה יתיב בההוא מבואה, הוה יתיב רב הונא קמיה. אמר ליה לשמעיה; זיל אייתי לי כוזא דמיא. עד דאתא נפל לחיא. אחוי ליה בידיה, קם אדוכתיה. אמר ליה רב הונא: לא סבר לה מר לסמוך אדיקלא? אמר: דמי האי מרבנן כמאן דלא פרשי אינשי שמעתא. מי סמכינן עליה מאתמול? - טעמא - דלא סמכינן, הא סמכינן - הוי לחי!
לימא אביי ורבא בדלא סמכינן עליה פליגי, הא סמכינן עליה - הוה לחי? - לא סלקא דעתך, דההוא ברקא דהוה בי בר חבו, דהוו פליגי בה אביי ורבא כולי שנייהו.

1.
למסקנת הגמרא משמע שיש הוכחה מרב לשיטת אביי שלחי העומד מאליו [וחשבו עליו מערב שבת] נחשב לחי כדי להתיר טילטול במבוי.

2.
אמנם יש אומרים שאין ממש קושיה על "רבא", כי הוא יסבור כחכמים לעיל דף יב עמוד ב [הלבני, עמוד לו].

3.
אבל נראה, שמהעובדה ש"עורך הגמרא" שיבץ את "רב" באופן כזה בסוגייתנו משמע ש"עורך הגמרא" מכריע כאביי.

3.1
ונראה סיוע לזה מהביטוי "תא שמע דרב...". בדרך כלל הביטוי "תא שמע" מובא כפתיחה לברייתא [לצורך קושיה או לצורך הוכחה], לעיתים הוא מובא גם כפתיחה לפסוקים; למשנה. ולעיתים נדירות גם כפתיחה לדברי אמורא. בסוגייתנו -כך נראה ¬- מובא כתופעה ייחודית, כפתיחה למעשה של אמורא. נראה שכל זה בא ללמדנו שכך פוסק "עורך הגמרא".

4.
רמב"ם הלכות שבת פרק יז הלכה כב:

לחי הבולט מדפנו של מבוי כשר, ג ולחי העומד מאליו אם סמכו עליו מקודם השבת כשר, ולחי שהוא נראה מבפנים לחי ומבחוץ ד אינו נראה לחי, או שהיה נראה מבחוץ לחי ומבפנים נראה שהוא שוה וכאילו אין שם לחי, הרי זה נידון משום לחי, לחי שהגביהו מן הקרקע שלשה טפחים או שהפליגו מן הכותל שלשה לא עשה כלום, אבל פחות מג' טפחים כשר שכל פחות משלשה כלבוד, לחי שהיה רחב הרבה, בין שהיה רחבו פחות מחצי רוחב המבוי בין שהיה רחבו כחצי רוחב המבוי כשר ונידון משום לחי, אבל אם היה יתר על חצי רוחב המבוי נידון משום עומד מרובה על הפרוץ.

5.
מגיד משנה הלכות שבת פרק יז הלכה כב:

ולחי העומד מאליו וכו'. (שם ט"ו) ובהלכות לחי העומד מאליו אביי אמר הוי לחי רבא אמר לא הוי לחי בדלא סמכו עליה כ"ע ל"פ דלא הוי לחי כי פליגי בדסמכו עליה מאתמול וקי"ל כאביי דאמר הוי לחי ע"כ. וכתב הרשב"א ז"ל כיצד העמיד לחי במבוי וניטל בשבת אפי' היה שם אילן וכיוצא בו ואפי' נטעו הוא בידים אינו מועיל כיון שלא סמך עליו מע"ש לא העמיד שם לחי אחד או שהיה שם ונפל מע"ש אילן זה מתיר משום לחי וכן כל כיוצא בזה. ויראה לי שהקורה העומדת מאליה כאותן שנותנין קורה מכותל לכותל לחזק את הכותלים אינה קורה שהקורה משום היכר ואין כאן היכר ע"כ דבריו:

הוא מתייחס לכלל הידוע שבששת הנושאים של יע"ל קג"מ הלכה כאביי נגד רבא. האות "ל" שבכלל הנ"ל כוונתו לסוגייתנו - "לחי העומד מאליו".

6.
הגהות מיימוניות הלכות שבת פרק יז הלכה כב:

[ג] כאביי ודלא כרבא וכן פסקו כל הגאונים וספרי הפוסקים האחרונים שזו היא למ"ד של יע"ל קג"ם שהלכה בהן כאביי לגבי רבא,
ודלא כר"ת שפסק בהא כרבא ואומר דל' דיע"ל קג"ם היא לידה דפליגי בה אביי ורבא בפ' בנות כותים בימי לידה שאינה רואה בהן, ע"כ:

הוא מביא את שיטת רבנו תם שפוסק בסוגייתנו כרבא, והאות "ל" שבכלל "יע"ל קג"ם" כוותנו ל"ל" אחרת...

6.1
וחייבים לומר, שלפי דעה זו אין הגמרא מכריעה בסוגייתנו כאביי. ורבא יכול ליישב את ההוכחה נגדו מדברי רב [כדברינו לעיל].