סגי נהור
סנהדרין צח ע"ב
"רב יוסף אמר: ייתי, ואזכי דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה".
מה ראה רב יוסף לחלוק על עולא, רבה, אביי, רבי יוחנן וריש לקיש הסוברים "ייתי ולא איחמיניה"?
למה הדבר דומה,
לאדם המביט בכנופיה של רעולי פנים הסובבים אדם חסר הכרה המוטל לפניהם, סכיניהם שלופים בידיהם, והם מבתרים את גופו. אותו אדם ממהר להרהר בלבו כיצד זה יציל את המסכן מידי תוקפיו. אך הנה עונה בו קול: "פקח עיניך וראה"! (דניאל ט, יח). הוא עוצם את עיניו, מתעמק להבין, ולפתע הוא מגלה שכלל אין אלו שודדים מסוכנים, אלא דוקא רופאים מנתחים החשים להציל את חיי אותו חולה.
רב יוסף היה "סגי נהור" (עירובין דף נד ע"א; בבא קמא דף פז ע"א) כלומר "רואה אורה". דוקא הוא, שלא התבונן במציאות החמרית אלא במשמעותה, יכל לומר "כל דעביד רחמנא לטב עביד" (מסכת ברכות דף ס ע"ב).
וכך אמר אותו עִוֵּר בסיפורי מעשיות לרבי נחמן מברסלב מעשה יג:
"ואתם סבורים שאני עִוֵּר? אין אני עִוֵּר כלל. רק שכל זמן העולם כולו, אינו עולה אצלי כהרף עין. (ועל כן הוא נדמה כְּעִוֵּר, כי אין לו שום הסתכלות כלל על העולם, מאחר שכל זמן העולם אינו עולה אצלו כהרף עין. ועל כן אין שיך אצלו הסתכלות וראיה בזה העולם כלל)".
וכן אמרו במסכת ברכות דף נח ע"א:
"רב ששת סגי נהור הוה, הוו קאזלי כולי עלמא לקבולי אפי מלכא, וקם אזל בהדייהו רב ששת. אשכחיה ההוא מינא אמר ליה: חצבי לנהרא, כגני לייא? אמר ליה: תא חזי דידענא טפי מינך. חלף גונדא קמייתא, כי קא אוושא אמר ליה ההוא מינא: אתא מלכא. אמר ליה רב ששת: לא קאתי. חלף גונדא תניינא, כי קא אוושא אמר ליה ההוא מינא: השתא קא אתי מלכא. אמר ליה רב ששת: לא קא אתי מלכא. חליף תליתאי, כי קא שתקא, אמר ליה רב ששת: ודאי השתא אתי מלכא. אמר ליה ההוא מינא: מנא לך הא? אמר ליה: דמלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא; דכתיב (מלכים א' י"ט) צא ועמדת בהר לפני ה' והנה ה' עבר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני ה' לא ברוח ה' ואחר הרוח רעש לא ברעש ה' ואחר הרעש אש לא באש ה' ואחר האש קול דממה דקה. כי אתא מלכא, פתח רב ששת וקא מברך ליה. אמר ליה ההוא מינא: למאן דלא חזית ליה קא מברכת? ומאי הוי עליה דההוא מינא? איכא דאמרי: חברוהי כחלינהו לעיניה, ואיכא דאמרי: רב ששת נתן עיניו בו, ונעשה גל של עצמות".
הרי שמה שאמרו על רב ששת "סגי נהור הוה" נתקיים כפשוטו שראה יותר מהאחרים.
וכמו כן במסכת בבא בתרא דף קמב ע"א:
"אמר רב נחמן: המזכה לעובר לא קנה, לכשתלד - קנה; ורב הונא אמר: אף לכשתלד - לא קנה; ורב ששת אמר: אחד זה ואחד זה - קנה".
דוקא רב ששת שהיה סגי נהור, היה בבחינת "איזהו חכם - הרואה את הנולד" (מסכת תמיד דף לב ע"א).
