סקר
איזה דפוס אני מעדיף?
טלמן
וגשל
עוז והדר
מסורת הש"ס


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור הביטוי: "הלכה כאביי ביעל קגם"

עירובין ט ע"א


תני רבי זכאי קמיה דרבי יוחנן: בין לחיים ותחת הקורה - נידון ככרמלית. אמר ליה: פוק תני לברא.
אמר אביי: מסתברא מילתיה דרבי יוחנן תחת הקורה, אבל בין לחיין - אסור.
ורבא אמר: בין לחיים נמי מותר.
אמר רבא: מנא אמינא לה - דכי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: מקום שאין בו ארבעה על ארבעה - מותר לבני רשות הרבים ולבני רשות היחיד לכתף עליו, ובלבד שלא יחליפו.
ואביי - התם בגבוה שלשה.
אמר אביי: מנא אמינא לה דאמר רב חמא בר גוריא אמר רב: תוך הפתח צריך לחי אחר להתירו. וכי תימא דאית ביה ארבעה על ארבעה - והאמר רב חנין בר רבא אמר רב: תוך הפתח, אף על פי שאין בו ארבעה על ארבעה - צריך לחי אחר להתירו.
ורבא - התם דפתוח לכרמלית, אבל לרשות הרבים מאי - שרי? יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא! - אין, מצא מין את מינו וניעור.
אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרבא: ואת לא תסברא דבין לחיין אסור? והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מבוי שרצפו בלחיין פחות פחות מארבעה /בדפוס וילנא יש כאן ציור/ - באנו למחלוקת רבן שמעון בן גמליאל ורבנן. לרבן שמעון בן גמליאל דאמר אמרינן לבוד - משתמש עד חודו הפנימי של לחי הפנימי, לרבנן דאמרי לא אמרינן לבוד - משתמש עד חודו הפנימי של חיצון. אבל בין לחיין - דכולי עלמא אסור! –
ורבא - התם נמי דפתוח לכרמלית. אבל לרשות הרבים מאי - שרי? יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא! - אין, מצא מין את מינו וניעור.

בגמרא יש מחלוקת בין אביי ורבא בפירוש דינו של רבי יוחנן. להלכה נקבע כרבא:

רמב"ם הלכות שבת פרק יז הלכה יא:

כ מותר לטלטל במבוי תחת הקורה ל או בין הלחיים, במה דברים אמורים בשהיה סמוך לרה"ר, אבל אם היה סמוך לכרמלית אסור לטלטל תחת הקורה או בין הלחיים עד שיעשה לחי אחר להתיר תוך הפתח שהרי מצא מין את מינו ונעור. +/השגת הראב"ד/ מותר לטלטל במבוי תחת הקורה וכו' אבל אם סמוך לכרמלית אסור לטלטל תחת הקורה. א"א שבוש הוא זה תחת הקורה לעולם מותר אבל בין הלחיין פליג רבא (עירובין ט) דאי פתוח לרה"ר מותר ואיהו פסק כרבא, ואיכא מאן דפסק כאביי דבין לחיים אסור.+

הראב"ד מסביר שהרמב"ם פוסק כרבא והוא מעיר שיש מי שפוסק כאביי. ויש מחלוקת נוספת האם גם כשהמבוי בסמוך לכרמלית מותר או אסור לטלטל בין הלחיים.

נחלקו הפרשנים האם אביי ורבא נחלקו בדעת עצמם [אליבא דנפשייהו"] או שהם נחלקו "רק" בהסבר דברי רבי יוחנן [ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קמ]. - אולי תלוי בשאלה מהי משמעות הביטוי "מנא אמינא לה" –
ויש לשאול, מדוע זה [ההבחנה אם הם חלוקים מדעתם או בהסבר דברי רבי יוחנן] חשוב? אולי אפשר לומר כך: הכלל הוא שהלכה כרבא נגד אביי [מלבד ביעל קגם], ולכן בסוגייתנו הלכה כרבא [לפי הרי"ף והרמב"ם] אבל הרז"ה פוסק כאביי [ואליו מתכון הראב"ד על הרמב"ם באומרו "ואיכא מאן דפסק כאביי שבין לחיים אסור", ולכן נוכל לומר שהרז"ה סובר שהלכה כרבא נגד אביי רק כשנחלקו בדעת עצמם [אליבא דנפשייהו"] ולא כשהם נחלקים בהסבר חכם אחר [תנא או אמורא]. אולם באמת הרז"ה עצמו מנמק את קביעתו שהלכה – בסוגייתנו – כאביי בגלל נימוק אחר! יש כלל שהלכה כאביי נגד רבא בשישה נושאים "יעל קגם" - [ראשי תיבות], האות "ל" היא "לחי" שבו ההלכה כאביי, שלחי העומד מעצמו מתיר את המבוי. והרז"ה טוען שמדין זה של לחי העומד מעצמו נובע גם הדין של אביי בסוגייתנו, ולכן הלכה כמותו גם נגד רבא.
ראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קמה, ובהערות קז-קט.



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר