הכל לאגלי גפא
בבא בתרא ח ע"א
"אמר רב יהודה: הכל לאגלי גפא (רש"י: לשערי חומות העיר), אפילו מיתמי, אבל רבנן לא צריכי נטירותא".
וקשה, אם רבנן אינם זקוקים לחומות העיר, הכיצד כתב על הדיינים בבית יוסף בחושן משפט סימן לז (יח-יט):
"צ"ל דכי היכי דאי אפשר להסתלק משמיעת ספר תורה כך אי אפשר להסתלק משאר צרכי העיר דהא אי אפשר לו שלא ירחץ במרחץ ושלא ילך ברחוב ושלא יהנה מתועלת חומת העיר ומגדלותיה".
אלא שהב"י עוסק בחומות הנחוצות ללא ספק, וכדברי החתם סופר כאן:
"עד כאן לא קפטרו רבנן אלא ממס וחומה שהם מצד גלות ישראל וכדמשמע מקרא כל קדושיו בידיך אבל שמירה כדרך שמלכות נשמרים ממלכיות אחרים גם ת"ח חייב כדמוכח ממרדכי דמייתי מירושלמי ושירי לישכה עיין שם וקשה הרי ת"ח נותנים מחצת השקל אע"כ חומות העיר ממלחמת מלכיות גם ת"ח חייבם וכן משמע מלשון פירש"י ד"ה רמא דשורא וכו' וק"ל".
וכן כתב בשו"ת רדב"ז חלק ב סימן תשנב (צויין בפתחי תשובה יורה דעה סימן רמג ס"ק א):
"והחכמים צועקים לאמר תעמידו שומרים והם בעצמם מודים דבעו נטירותא היש מן הדין או כן הסברא שיכופו את הבעלי בתים להעמיד שומרים ולא יסייעו עמהם ולכוף אותם על כיוצא בזה לא אמרה אדם מעולם ואי אמרה לא צייתינן ליה כי לקתה מדת הדין".
וזהו כפי שאמרו במסכת פסחים דף ח ע"ב (ויומא דף יא ע"א; וחולין דף קמב ע"א):
"והאמר רבי אלעזר: שלוחי מצוה אינן ניזוקין! - היכא דשכיח היזיקא שאני".
אין הגמרא עוסקת בחומות הנצרכות כאשר שכיח היזיקא, אלא רק בחשש רחוק שאין שליחי מצוה ורבנן צריכים לחוש לו.
