הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטויים: "והלכתא"; "הלכה כאביי ביע"ל קג"ם"
שבת קנה ע"א
אמר רב פפא: הכא בכלכלה דחוקה עסקינן, דבהדי דשקיל ליה לעירוב - קמניד ליה לאילן, וקמשמש באילן גופיה.
והלכתא: צדדין - אסורין, צדי צדדין - מותרין.
אמר רב אשי: השתא דאמרת צדדין אסורין, האי דרגא דמדלא - לא לינחיה איניש אדיקלא, דהוו להו צדדין, אלא לינחיה אגוואזי לבר מדיקלא, וכי סליק - לא לינח כרעיה אגוואזי, אלא ליתנח אקנין.
1.
רב פפא טוען שאין לחלק בין צדדים לצדי צדדים ואף בצדדים מותר, והמקרה בברייתא מדבר שיש חשש שמשתמש באילן עצמו.
2.
הגמרא קבעה "והלכתא" - שבצדדין אסורים, ובצדי צדדים מותרים [להשתמש באילן ובבהמה].
3.
ורב אשי מסיק מכך [מה"והילכתא"] כיצד ניתן לעלות לאילן דרך סולם שלא באופן של צדדים אלא רק באופן של צדי צדדים.
4.
רמב"ם הלכות שבת פרק כא הלכה ט:
אין רוכבין על גבי בהמה בשבת גזרה שמא יחתוך זמורה להנהיגה, ואין נתלין בבהמה ולא יעלה מבעוד יום לישב עליה בשבת, ואין נסמכין לצדי בהמה, ז וצדי צדדין מותרין, עלה באילן בשבת בשוגג מותר לירד, במזיד אסור לירד, ובבהמה אפילו במזיד ירד משום צער בעלי חיים, וכן פורקין המשאוי מעל הבהמה בשבת משום צער בעלי חיים.
5.
מגיד משנה הלכות שבת פרק כא הלכה ט:
ואין נסמכים וכו'. פ' מי שהחשיך (דף קנ"ה) והלכתא צדדין אסורין צדי צדדין מותרים והוא כלל בין לאילן בין לבהמה וכן מוכרח שם. וזו היא כונת רבינו. והטעם ששניהם מטעם אחד נאסרו שהוא חתיכת המחובר. ופי' צדי האילן כגון שנעץ יתד באילן ותלה בו כלכלה מבע"י היתד נקרא צדדין והכלכלה נקראת צדי צדדין וכן מבואר בגמ' שם וכן כל כיוצא בזה:
בפשטות, הרמב"ם פוסק כהכרעת ה"והלכתא" בגמרא.
6.
תוס' מקשה שמדברי רב פפא משמע שסובר שגם צדדים מותרים ורב אשי סובר שצדדים אסורים, ואילו במסכת חגיגה משמע להיפך, שמרב פפא משמע שצדדים אסורים ומרב אשי משמע שצדדים מותרים, ויש אומרים ששם רב אשי רק "דחה" ולא פסק שצדדים מותרים. וראה בהרחבה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמודים רסג-רסד.
7.
ונראה פשוט מאד: אין סתירה בדברי רב פפא כי רב פפא עצמו כנראה אמר את הביטוי "והלכתא" [כלומר, רב פפא מכריע שלא כדבריו הקודמים שלו עצמו. מצינו תופעה דומה בש"ס לגבי רב אשי - עורך הגמרא - שכעורך הגמרא פסק בניגוד לדעתו האישית], ועל דבריו מגיב כאן רב אשי [וכפי שאמרנו שמהסוגיה במסכת חגיגה אין הכרח שרב אשי סובר להיפך].
8.
מהנ"ל יוצא שאת הביטוי "והלכתא" לא כתב "עורך הגמרא" שבדרך כלל הוא מתקופת רב אשי ואחריו, שהרי כאן רב פפא הוא זה שאמר את הביטוי "והלכתא", ולכן רב אשי יכול להגיב על ה"והלכתא" שנאמר על ידי רבו של רב אשי.
9.
ראה דיון על כך ב"רבנן סבוראי" לרב זיני, עמוד 84-85, שסובר שרב אשי בסוגייתנו מגיב לדברי רב פפא, ולפי דברים אלה יוצא - שכמו בדרך כלל - את הביטוי "והלכתא" שיבצו הסבוראים [רק קצת קשה מדוע ה"והלכתא" שובצה לפני דברי רב אשי].
9.1
כמו כן מביא הרב זיני אפשרות אחרת, שבאמת ה"והלכתא" נאמר בדורו של רב אשי, ולכן רב אשי מנסח את דבריו "והשתא דאתית להכי" – כלומר מדובר בהכרעה בימיו של רב אשי.
10.
הערה: הפרשנים מביאים סוגיות נוספות בש"ס שבהם יש דיון האם צדדין מותר או אסור, ואז יתכן לומר שיש בנושא זה מחלוקת סוגיות, ולפי זה יתכן שבאמת ה"והלכתא" איננה ממש סופית [כי היא לא נאמרה על ידי "עורך הגמרא" אלא על ידי רב פפא עצמו כפי שהבאנו לעיל].
11.
באותו הקשר נוסיף:
תוספות מסכת שבת דף קנה עמוד א:
והלכתא צדדין אסורין צדי צדדין מותרין - ותימה לרבי אמאי לא חשיב הני בהדי יע"ל קג"ם דהלכה כאביי (בבבא מציעא דף כב:) דאמר רבא מאן דאסר בצדדין אסר נמי בצדי צדדין ואביי אמר בצדדין כולי עלמא לא פליגי [דאסור] ובצדי צדדין פליגי.
תוס' שואל: בסוגייתנו נחלקו אביי ורבא, לפי אביי בצדדין כל התנאים בברייתא מסכימים שאסור וכל מחלוקתם היא רק בצדי צדדים, כלומר שלפי אביי יש הבדל בדין בין צדדים לבין צדי צדדים וזה מתאים ל"והלכתא", ואם כן יש למנות את סוגייתנו ברשימה של יע"ל קג"ם שבהם הלכה כאביי נגד רבא.
11.1
ראה הסברים על כך ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד רסה.
11.2
עיקר הדיון [בתרוץ השאלה לעיל] הוא בכך, שגם לפי ההסברים של אביי ורבא נשאלת השאלה האם הלכה כתנא קמא או כרשב"א.
12.
ונראה שניתן ליישב את קושיית תוס' בפשטות: בסוגייתנו אין מחלוקת ממשית ואישית בין אביי ורבא אלא הם חלוקים רק כיצד להסביר את הברייתא ובזה לא נאמר הכלל שהלכה כאביי נגד רבא רק בששת הדינים של יע"ל קג"ם.
וביתר דיוק, אביי ורבא בסוגייתנו נחלקו בדעת תנא קמא ורשב"א בברייתא - "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד רסה, בהערה יט.
