סקר
לקראת סיום מס' שבת





 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור הביטוי: "מסתבר טעמו";

אמוראים: רבה ורב יוסף

שבת קמח ע"ב


ואם אינו מאמינו. איתמר: הלוואת יום טוב, רב יוסף אמר: לא ניתנה ליתבע, ורבה אמר: ניתנה ליתבע.
רב יוסף אמר: לא ניתנה ליתבע. דאי אמרת ניתנה ליתבע - אתי למיכתב.
רבה אמר: ניתנה ליתבע, דאי אמרת לא ניתנה - לא יהיב ליה, ואתי לאימנועי משמחת יום טוב.

תנן: אם אינו מאמינו - מניח טליתו אצלו. אי אמרת בשלמא לא ניתנה ליתבע - משום הכי מניח טליתו אצלו, ועושה עמו חשבון לאחר שבת. אלא אי אמרת ניתנה ליתבע אמאי מניח טליתו אצלו? ליתן ליה ולתבעיה! - אמר: לא בעינא דליקום בדינא ודיינא.
מתיב רב אידי בר אבין: השוחט את הפרה וחילקה בראש השנה, אם היה חדש מעובר - משמט, ואם לאו - אינו משמט. ואי לא ניתנה ליתבע - מאי משמט? - שאני התם, דאיגלאי מילתא דחול הוא.
תא שמע מסיפא: אם לאו - אינו משמט. אי אמרת בשלמא ניתנה ליתבע - היינו דקתני אינו משמט. אלא אי אמרת לא ניתנה ליתבע - אמאי אינו משמט? - דאי יהיב ליה - שקיל. - מכלל דרישא, אי יהיב ליה - לא שקיל? - רישא צריך למימר ליה משמט אני, סיפא - לא צריך למימר ליה משמט אני. כדתנן: המחזיר חוב בשביעית, יאמר לו משמט אני. ואם אמר לו אף על פי כן - יקבל ממנו, משום שנאמר +דברים טו+ וזה דבר השמטה.
רב אויא שקיל משכונא, רבה בר עולא מערים איערומי. 

 
1.
הגמרא מביאה מחלוקת אמוראים אם הלוואה שניתנה ביום טוב ניתנת לתביעה בבית דין.

2.
השלבים בסוגיה:

2.1
קושיה ממשנתנו על רבה ותרוץ.

2.2
קושיה ממשנה [במסכת שביעית] על רב יוסף ותרוץ

2.3
קושיה על רב יוסף מהסיפא של אותה משנה ותרוץ.

2.4
מעשה של שני אמוראים, שמשמע מהם כרב יוסף, שלא ניתנה ליתבע ולכן נקטו צעדים להבטחת התשלום.

3.
לפי סך כל המשא ומתן בסוגיה משמע שהלכה צריכה להיות כרב יוסף,

4.
אולם התוס' פוסק כרבה, על פי הכלל, שהלכה כרבה נגד רב יוסף חברו.
תוספות מסכת שבת דף קמח עמוד ב:

רבה אמר ניתנה ליתבע - הלכה כרבה לגבי רב יוסף ורב אויא ורבה בר עולא מחמרי אנפשייהו כ"ה בס"א.

מתוס' משמע שאמנם משמע מהאמוראים בסוף הסוגיה כרב יוסף, אלא שהם רק נהגו בעצמם לחומרא ואין זו הלכה כללית, אלא דווקא כרבה.

5.
ויש להעיר: מהמשא ומתן בגמרא לא ניתן לקבוע כמי נאמר "סוגיה כוותיה" [או "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה"] מפני שהגמרא הקשתה גם על רבה וגם על רב יוסף, ולכן תוס' לא הוכיח דבר מעצם הדיון בגמרא.

6.
גם הרמב"ם פוסק כרבה:
רמב"ם הלכות יום טוב פרק ד הלכה כה:

הלואת יום טוב תובעין אותה בדין שאם תאמר לא ניתנה להתבע אינו נותן לו כלום ונמצא נמנע משמחת יום טוב.

7.
מגיד משנה הלכות יום טוב פרק ד הלכה כה:

[כה] הלוואת יום טוב תובעין אותה וכו'. מחלוקת אמוראים בשבת פ' שואל (דף קמ"ח:) וכתוב בהלכות
שנחלקו הגאונים ז"ל בפסק הלכה ולא הכריע הרב האלפסי בזה דבר
ורבינו הכריע כדברי האומר ניתנה ליתבע משום דמסתבר טעמיה וכן עיקר:

מעניין שהוא מנמק את פסיקת הרמב"ם שלא על פי העיקרון של תוס', שהלכה - כעיקרון - כרבה נגד רב יוסף. הוא מנמק את פסיקת הרמב"ם כרבה בכך "דמסתבר טעמיה". כנראה שהוא מתכוון לכך, שהרמב"ם עצמו לא רק פוסק את הדין אלא גם מצטט את הנימוק של רבה.

8.
נראה שאולי יש להסיק מכאן עיקרון פסיקתי חשוב, שכאשר נימוקו של אחד מבעלי המחלוקת "מסתבר טעמיה" אזי הלכה כמותו גם אם סותר לכלל הפסיקתי הכללי שמכריע כמי מביניהם.

9.
אור שמח הלכות יום טוב פרק ד הלכה כה:

... וטעם רבינו, דמסתברא טעמיה ופירושו, דחזינא דרב יוסף גופי' בפ"ק דביצה (ז, ב) אמר דשרינן ליה לחפור, ולא גזרינן דילמא מימלך, דאתי לאמנועי משמחת יום טוב יעו"ש.

הוא מסביר מדוע באמת נימוקו של רבה מסתבר יותר, מפני שגם רב יוסף עצמו נהג על פי סברת רבה [צריך עיון האם כוונתו לומר שרב יוסף חזר בו לטובת רבה].

10.
בני שמואל הלכות יום טוב פרק ד הלכה כה:

[כה] הלואת יום טוב תובעין אותה. כתב הרב המגיד ורבינו הכריע וכו' משום דמסתבר טעמיה עכ"ל ולא ידענא במאי מסתבר טעמיה יותר מטעמיה דמאן דאוסר.

ניסינו לענות על שאלתו לעיל.

10.1
המשך דבריו:

לפיכך אני אומר דרבינו ז"ל גריס כגרסת התוספות דרבה בה"א וידוע הוא דהילכתא כוותיה דרבה לגבי רב יוסף בר מקנין שדה ומחצה וכן כתבו התוס'
ואין להקשות דאי גרסינן רבה בה"א איך הקדים הש"ס לדברי רב יוסף תחלה דמצינו כה"ג בכמה דוכתין בסוף מסכת ר"ה שהקדים דברי רב יוסף לדברי רבי יוחנן וכן בריש חגיגה שהקדים רבי יוחנן לר' אושעיא
ואחר כתבי זה ראיתי להרא"ש ז"ל שכתב וז"ל רואה אני בספרים שכתוב דברי רב יוסף תחלה וזו כדברי הרי"ף יעו"ש וכבר כתבתי דאין זה הכרח:

הוא מנמק את דינו של הרמב"ם בכלל הפסיקתי-הכרעתי שהלכה כרבה נגד רב יוסף.

10.2
והוא מוסיף: בדרך כלל דברי רבה מובאים בש"ס לפני דברי רב יוסף, ומדוע כאן דברי רבה "מאוחרים יותר"?

והוא עונה שמצינו כך בעוד מקומות, שדברי רב יוסף הוקדמו לדברי רבה. ומביא מהרא"ש, שיש גורסים את דברי רבה תחילה.

10.3
בכל אופן משמע מדבריו, שיש גורסים בסוגייתנו "רבא" במקום "רבה" [ברי"ף וברא"ש, ומובא ב"הגהות וציונים", אות ב], ולכן מובן מדוע דברי רב יוסף הובאו תחילה כי רב יוסף היה רבו של "רבא", וכמו כן מובן מדוע הלכה כרבא כי "הלכה כבתראי", למרות שרבא היה תלמידו של רב יוסף.

וראה גם ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קסד.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר