הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הלכה כרבי יוחנן נגד רב ושמואל
שבת קמה ע"א
גופא: כבשים שסחטן,
אמר רב: לגופן - מותר, למימיהן - פטור אבל אסור. ושלקות, בין לגופן בין למימיהן - מותר.
ושמואל אמר: אחד זה ואחד זה, לגופן - מותר, למימיהן - פטור אבל אסור.
רבי יוחנן אמר: אחד כבשים ואחד שלקות, לגופן - מותר, למימיהן - חייב חטאת.
מיתיבי: סוחטין כבשים בשבת לצורך השבת, אבל לא למוצאי שבת. וזיתים וענבים לא יסחוט, ואם סחט - חייב חטאת. קשיא לרב, קשיא לשמואל, קשיא לרבי יוחנן.
רב מתרץ לטעמיה, שמואל מתרץ לטעמיה, רבי יוחנן מתרץ לטעמיה,
רב מתרץ לטעמיה: סוחטין כבשים בשבת לצורך השבת, אבל לא למוצאי שבת. במה דברים אמורים - לגופן, אבל למימיהן - פטור אבל אסור. ושלקות, בין לגופן בין למימיהן - מותר. וזיתים וענבים - לא יסחוט, ואם סחטן - חייב חטאת.
שמואל מתרץ לטעמיה: סוחטין כבשים בשבת לצורך השבת, הוא הדין לשלקות. במה דברים אמורים - לגופן, אבל למימיהן - פטור אבל אסור. וזיתים וענבים - לא יסחוט, ואם סחט - חייב חטאת.
רבי יוחנן מתרץ לטעמיה: סוחטין כבשים לצורך השבת, אבל לא למוצאי שבת. אחד כבשים ואחד שלקות, במה דברים אמורים - לגופן, אבל למימיהן - לא יסחוט, ואם סחט - נעשה כמי שסחט זיתים וענבים, וחייב חטאת.
1.
מבחינת מבנה הסוגיה: יש מחלוקת משולשת בין רב, שמואל ורבי יוחנן.
2.
נחלקו הפרשנים כמי לפסוק. יש מהם שמשלבים בהכרעתם שיקולים תכניים שמובאים במהלך כל הסוגיה.
3.
כל הפרשנים מתייחסים ראשית לדברי רבנו חננאל:
רבינו חננאל מסכת שבת דף קמה עמוד א:
קשיא לרב וקשיא לשמואל וקשיא לר' יוחנן וכל אחד מהן מתרץ מתניתא דא לטעמיה ודבריהן פשוטין הן
אבל אנחנו כותבין תירוץ. טעמא דר' יוחנן דהלכתא כוותיה דקיי"ל כל היכא דפליגי רב ושמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן.
ולפיכך מדקדקינן בדבריו להעמיד הלכה על בוריו.
ר' יוחנן מתרץ לטעמיה סוחטין כבשים בשבת לצורך השבת. אבל לא למוצ"ש ואחד כבשים ואחד שלקות לגופן אבל למימיהן לא יסחוט ואם סחט נעשה כמי שסחט זיתים וענבים וחייב חטאת. ולא הפריש בסחיטתן למימיהן בין קדירה לקערה אלא הכל אסור.
הוא מסביר שהוא מתעכב רק על התרוץ שהגמרא מתרצת לשיטת רבי יוחנן מפני שההלכה היא כרבי יוחנן. והוא מוסיף: "דקיי"ל כל היכא דפליגי רב ושמואל ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן". משמע מדבריו שהכלל הוא שאם רבי יוחנן חולק גם על רב וגם על שמואל הרי שהלכה תהיה כרבי יוחנן.
4.
גם תוס' מביא חלק מדברי הר"ח:
תוספות מסכת שבת דף קמה עמוד א:
... ופי' ר"ח דהלכה כר' יוחנן דקיי"ל כוותיה לגבי רב ושמואל ושמעינן ממילתא דר"י שאסור לסחוט כבשים ושלקות למימיהן ואם סחט חייב חטאת ולא הפריש בסחיטה בין קדירה לקער' אלא הכל אסור
מתוך אלו דברים מתברר שאין הלכה לא כשמואל ולא כרב שאמרו סוחט אדם אשכול של ענבים לתוך הקדירה...
5.
רמב"ם הלכות שבת פרק כא הלכה יג:
כבשין ושלקות שסחטן, אם לרכך גופן מותר ואם להוציא מימיהן י אסור, ואין מרסקין את השלג שיזובו מימיו, אבל מרסק הוא לתוך כ הקערה או לתוך ל הכוס, השום והבוסר והמלילות שריסקן מבעוד יום, אם מחוסרין דיכה אסור לו לגמור דיכתן בשבת, ואם מחוסרין שחיקה ביד מותר לו לגמור שחיקתן בשבת, לפיכך מותר לגמור שחיקת הריפות בעץ הפרור בתוך הקדירה בשבת אחר שמורידין אותה מעל האש.
6.
מגיד משנה הלכות שבת פרק כא הלכה יג:
[יג] כבשים ושלקות וכו'. שם אתמר כבשים שסחטן אמר רב לגופן מותר למימיהן פטור אבל אסור ושלקות בין לגופן בין למימיהן מותר ושמואל אמר אחד זה ואחד זה לגופן מותר למימיהן פטור אבל אסור רבי יוחנן אמר אחד כבשים ואחד שלקות לגופן מותר למימיהן חייב חטאת.
ופסק רבינו כשמואל בענין מימיהן
והטעם משום דשמואל ורב הוו תרי לגבי ר' יוחנן שלא לחייב חטאת בסוחט למימיהן וכ"כ ז"ל. ופי' כבשים דבר הכבוש ביין או בחומץ כך פירש"י ז"ל:
הוא מסביר ששמואל ורב [שסוברים שלא חייב חטאת בסחיטת כבשין ושלקות] מהווים רוב לעומת רבי יוחנן.
6.1
נראה בפשטות שהוא לא מקבל [יותר נכון לומר, שהרמב"ם עצמו לא מקבל] את שיטת הר"ח לעיל בסעיפים 4-5.
6.2
אולם ניתן להסביר שהוא מתכוון לכך: דעתו של שמואל היא "אמצעית", כלומר שיטת "רב" קיצונית להיתר, ושיטת רבי יוחנן קיצונית לאיסור ולעונש חטאת, ואילו שמואל אומר, שאמנם אסור אבל לא חייב חטאת.
7.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שכ סעיף ז:
לסחוט ט כבשים (פי' פירות ומיני ירקות המונחים בחומץ ובמלח כדי שלא ירקבו) (כג) ושלקות, (כד) אם לגופם, שא"צ למים ואינו סוחטן (כה) אלא לתקנם לאכילה, אפי' סוחט (כו) לתוך קערה שאין בה אוכל, מותר. ואם צריך למימיהן, מותר לסחוט (כז) לתוך קדירה (כח) י שיש בה אוכל, אבל אם אין בה יא אוכל, (כט) אסור. * (ל) <ו>
ולר"ח, כל שהוא צריך למימיהן, חייב חטאת אפילו סחט לקדירה שיש בה אוכל. (ולדבריו, הסוחט אשכול לקדירה * נמי אסור) (טור).
8.
ביאור הגר"א אורח חיים סימן שכ:
לסחוט. כשמואל דהוא מילת' מציעתא וע' ברי"ף:
... ולר"ח. כר"י דקי"ל כוותיה נגד רב ושמואל:
הגר"א מסביר שני דברים:
8.1
השולחן ערוך פוסק כשמואל, והגר"א באמת מנמק זאת, לא בכך שיש רוב של רב ושמואל נגד רבי יוחנן, אלא בכך, ששמואל הוא דעה אמצעית - כפי ההסבר בסעיף 6.2 לעיל.
8.1.1
לפי הנ"ל נוכל לומר: גם מי שלא פוסק בסוגייתנו כרבי יוחנן הרי שהסיבה היא לא מפני שככלל הוא לא פוסק כרבי יוחנן נגד שמואל ורב [כדברי רבנו חננאל בסוגייתנו], אלא מפני ששמואל בסוגייתנו מביע דעה אמצעית.
אבל אם רב ושמואל היו ממש בדעה אחת יתכן שהלכה תהיה כרבי יוחנן נגד שניהם - נגד רב ונגד שמואל יחדיו - לפי כל הפוסקים!
8.2
הרמ"א מחמיר כשיטת ר"ח שהלכה כרבי יוחנן.
9.
וראה גם על כך ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קט, וראה שם לגבי הרשב"א, בהערה לח, שנראה לי שלפי דברינו הסתירה בדברי הרשב"א מיושבת!
10.
וראה בספר "דברי סופרים", סופר, כרך ג, סימן קפ, עמודים יז ואילך שמביא מחלוקת שיטות אם הלכה כרבי יוחנן נגד רב ושמואל - שיטת הרמב"ם, או להיפך: הלכה כרב ושמואל נגד רבי יוחנן - שיטת הרי"ף.
