סקר
מסכת תמורה
קשה מאוד
קשה
ממוצעת
קלה


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור הביטויים: "הלכה כבית הלל"; "הלכה כסתם משנה"; "מוחלפת השיטה"

שבת קמג ע"א


משנה. בית שמאי אומרים: מעבירין מעל השלחן עצמות וקליפין, ובית הלל אומרים: מסלק את הטבלא כולה ומנערה. מעבירין מלפני השלחן פירורין פחות מכזית, ושער של אפונין, ושער עדשים - מפני שהוא מאכל בהמה. ספוג, אם יש לו עור בית אחיזה - מקנחין בו, ואם לאו - אין מקנחין בו. (וחכמים אומרים:) בין כך ובין כך ניטל בשבת, ואינו מקבל טומאה.
גמרא.
אמר רב נחמן: אנו אין לנו אלא בית שמאי כרבי יהודה, ובית הלל כרבי שמעון

 
בפשטות רב נחמן "הופך" את דעות בית שמאי ובית הלל. ודנים בדבר. אולם עיקר שאלתי היא מדוע הגמרא לא אומרת "איפוך" או כפי שראינו בדפים הקודמים במסכתנו [בדף צא ובדף קמ] "קם... בשיטת...".

ולעצם העניין:

רש"י מפרש:

רש"י מסכת שבת דף קמג עמוד א :

אנו אין לנו - אין אנו סומכין על משנתינו כמות שהיא שנויה, אלא מוחלפת שיטתה, ובית שמאי כר' יהודה כו'.

רש"י מדגיש את הביטוי "מוחלפת השיטה".

ויש לציין שבדבריו אלה של רב נחמן נמצאים בהרחבה באחת הסוגיות המפורסמות והיסודיות בש"ס:

תלמוד בבלי מסכת ביצה דף ב עמוד א:

- אמר רב נחמן: לעולם בתרנגולת העומדת לגדל ביצים, ודאית ליה מוקצה אית ליה נולד, ודלית ליה מוקצה לית ליה נולד, בית שמאי כרבי שמעון ובית הלל כרבי יהודה. ומי אמר רב נחמן הכי? והתנן: בית שמאי אומרים: מגביהין מעל השלחן עצמות וקליפין, ובית הלל אומרים: מסלק את הטבלא כולה ומנערה. ואמר רב נחמן: אנו אין לנו אלא בית שמאי כרבי יהודה, ובית הלל כרבי שמעון! –
אמר לך רב נחמן: גבי שבת, דסתם לן תנא כרבי שמעון, דתנן: מחתכין את הדלועין לפני הבהמה, ואת הנבלה לפני הכלבים - מוקים לה לבית הלל כרבי שמעון. אבל גבי יום טוב דסתם לן תנא כרבי יהודה, דתנן: אין מבקעין עצים מן הקורות ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב, מוקים לה לבית הלל כרבי יהודה. –
מכדי, מאן סתמיה למתניתין - רבי, מאי שנא בשבת דסתם לן כרבי שמעון, ומאי שנא ביום טוב דסתם לן כרבי יהודה? –
אמרי: שבת דחמירא ולא אתי לזלזולי בה - סתם לן כרבי שמעון דמיקל,
יום טוב דקיל ואתי לזלזולי ביה - סתם לן כרבי יהודה דמחמיר
. - במאי אוקימתא - בתרנגולת העומדת לגדל ביצים ומשום מוקצה, אי הכי אדמפלגי בביצה לפלגו בתרנגולת! - להודיעך כחן דבית שמאי דבנולד שרי. - ולפלוגי בתרנגולת להודיעך כחן דבית הלל דבמוקצה אסרי! וכי תימא כח דהתירא עדיף - ונפלוג בתרוייהו: תרנגולת העומדת לגדל ביצים, היא וביצתה, בית שמאי אומרים: תאכל, ובית הלל אומרים: לא תאכל. אלא אמר רבה: לעולם בתרנגולת העומדת לאכילה, וביום טוב שחל להיות אחר השבת עסקינן, ומשום הכנה,

רק מעיון פשטני בסוגיה במסכת ביצה יוצא שרבי יהודה הנשיא הוא זה שקבע אם משנה תהיה "סתם משנה" – שהלכה כמותה - או לא. הוא קבע שתהיה התאמה בין "סתם משנה" ובין דעתם של חכמים שהלכה נפסקה כמותם לפני דורו של רבי יהודה הנשיא, כגון הלכה כבית הלל !!!

בכל אופן נלמד במסכת ביצה שרב נחמן אמר שבהלכות שבת בית שמאי סוברים כרבי יהודה [שאין מוקצה] ובית הלל סוברים כרבי שמעון [שיש מוקצה], ולזה מתכוון רש"י בסוגייתנו [בדף קמג] שכך אומר רב נחמן "ואנו אין לנו אלא בית שמאי כרבי יהודה ובית הלל כרבי שמעון". וההחלפה למעשה נועדה כדי להתאים את דעת בית הלל במשנתנו לדעת "סתם משנה" - להלן בדף קנו עמוד ב - שמובאת גם בדיון במסכת ביצה.

הסוגיה במסכת ביצה יחד עם הקטע בסוגייתנו היא מרכזית ויסודית במשמעות של הכלל הידוע "הלכה כסתם משנה".

אולם יש לדון בדברי תוס':
תוספות מסכת שבת דף קמג עמוד א:

אנו אין לנו אלא ב"ש כר"י כו' - במסכת עדיות לא מיתניא בהדי קולי ב"ש וחומרי ב"ה והיינו כרב נחמן והא דלא מייתי סייעתא מהתם משום דמאי אולמא דהא מהא.

תוס' מסביר: במסכת עדיות יש רשימה של מחלוקות בין בית הלל לבית שמאי שבהם בית הלל מחמירים ובית שמאי מקילים, והדוגמא במשנתנו לא מנויה שם ומתאים לדברי רב נחמן בסוגייתנו שבמשנתנו יש להפוך את השיטות - ואז יצא ממילא, שבית הלל הם המקילים [כמו בדרך כלל].

ותוס' מוסיף [נראה לי שזו כוונתו]: סוגייתנו מתאימה למסכת עדויות אבל אין הכרח שיש ממסכת עדויות סיוע לדברי רב נחמן כי אין לה עדיפות על פני משנתנו [ואפשר היה כאילו לשנות את הגירסא במסכת עדויות...]. מדברי תוס' נלמד בדרך אגב שבאמת אין עדיפות למשניות ממסכת עדיות על פני משניות ממסכתות אחרות, אולם מסבירים הפרשנים, שכוונת תוס' שבאמת אם יש "סתירה" בין שתי משניות אזי משנה ממסכת עדויות היא "בחירתא" ועדיפה על פני משנה ממסכת אחרת. אולם – כבסוגייתנו – שלומדים רק מכך שמשנתנו לא מנויה במסכת עדויות הרי בזה אין עדיפות מאי הכללת משנה בתוך מסכת עדויות.

השאלה היא האם רש"י לעיל גם סובר כתוס' או לא, ומדוע תוס' לא מתייחס לסוגיה במסכת ביצה.

ראה בהרחבה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמודים עד-עה, ושם מובאת תשובה לשאלתנו מדוע רב נחמן לא אמר את הביטוי "מוחלפת השיטה" [כמו שרש"י אומר], שההוכחה היא ממש מסוגייתנו שקשורה למחלוקת רבי יהודה ורבי שמעון.

מכיון שיש אריכות דברים – לגבי סוגייתנו – ולגבי דברי התוס' - גם בספרי הכללים אצטט את דברי ה"יד מלאכי":

יד מלאכי כללי התלמוד כלל קעז:

הלכה כרבי פלוני הואיל דתנן בבחירתא כוותיה, (פירוש מסכת עדיות) ברכות [דף] כ"ז א' וקדושין [דף] נ"ד ב' ולפי זה איכא למידק בדברי התוס' ז"ל בשבת [דף] קמ"ג א' ד"ה אבל אנו שכתבו וז"ל במסכת עדיות לא מתנייא בהדי קולי ב"ש וחומרי ב"ה והיינו כרב נחמן והא דלא מייתי סייעתא מהתם משום דמאי אולמיה דהא מהא עכ"ד,

הוא מצטט את דברי התוס' בסוגייתנו.

וקשה דודאי ההיא דעדיות אלימא משום דבחירתא היא ומינה נסתייע הר"ן ז"ל שם דמוחלפת השיטה מדלא נשנה בעדיות בהדי קולי ב"ש ומחומרי ב"ה

הוא מקשה: מוסכם על כולם שיש עדיפות [="אלימא"] למשנה במסכת עדויות

ותימה על תימה שבריש ביצה [דף] ב' ב' ד"ה מוקים לב"ה נקטו התוס' לעיקר הך טעמא דלא מתנייא בעדיות גבי הך מתני' גופה דשבת דב"ש אומרים מגביהין מעל השלחן עצמות וקליפין וכו' שכתבו שם וז"ל
וקשה דמאי אולמיה דהאי סתמא (פירוש דמחתכין את הדלועין) מהאי סתמא (פירוש דמגביהין מעל השלחן וקארי לה סתמא משום דהלכה כב"ה) וי"ל דבעדיות לא תני לה מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה עכ"ד וא"כ איך כתבו דאין שום כח ועדיפות כלל במאי דלא מתניא בהדי קולי ב"ש וחומרי ב"ה ושלהכי לא מייתי מינה סייעתא.

הוא מקשה סתירה מפורשת על דברי תוס' בסוגייתנו מדברי תוס' במסכת ביצה.
הערה: יש כאן דוגמא קלאסית שניתן ליישב שמדובר באמת בשני בעלי תוס' שונים...

והאמת אתי שזה כמה שנים נתקשיתי בזה ועתה הרחיב ה' לנו בפירוש הרמ"ז על המשניות ומצאתי אליו ז"ל בסוף פרק נוטל שהקשה קושיין קמייתא על התוס' וכן מצאתי עוד למהר"ש יונה בשו"ת שי למורא סי' ס"ו ושניהם המלכים לא מצאו מנוח לקושיא זו הן אמת דעל הקושיא בתרייתא נוכל לומר דמאי דתירצו בריש ביצה דסתמא דמגביהין עדיפא משום דלא מתנייא בהדי קולי ב"ש וחומרי ב"ה בעדיות היינו בהצטרפות אידך טעמא דאיתא שם בגמרא אמר לך רב נחמן גבי שבת דסתם לן תנא כר"ש דתנן מחתכין את הדלועין לפני הבהמה ואת הנבלה לפני הכלבים מוקים לה לב"ה כר"ש דהשתא הוו תרתי מילי דמורו באצבע דההיא דמגביהין מוחלפת שיטתה חדא הך סתמא דמחתכין את הדלועין ועוד דלא מתנייא בהדי קולי ב"ש וחומרי ב"ה

הוא אומר שאמנם ניתן לסמוך יותר [יש עדיפות] על משנה ממסכת עדויות אפילו כשלומדים מאי הכללת דין באותן משניות אבל רק כאשר יש לזה אסמתכתא נוספת.

אמנם בפרק נוטל דלא מייתי כלל הך סתמא דמחתכין את הדלועין לא חשיבא להו הך טעמא דלא מתנייא בעדיות בלחוד לשבש מתני' ולהחליף שיטתה דמאי אולמיה דהאי מהאי
ותדע שהתוס' ז"ל סמכו עצמן אאידך טעמא דקאמר בגמרא דרב נחמן סתמא אחרינא אשכח דאל"כ תקשי להו שפיר דכיון דהך טעמא דלא מתנייא בעדיות הוא לבדו מספיק למיפך ההוא דמגביהין למה לא בחר בזה הטעם מסדר התלמוד עד שהוצרך לטרוח ולמצוא סתמא אחריתי
אלא ודאי דזו היא כוונת דברי התוס' דתרווייהו הטעמים צריכי והא בלא הא לא קיימא ואיך שיהיה מ"מ קשיא קושיא קמייתא על דברי התוס' דשבת דאף אם לא יהיה לנו שום טעם אחר רק דלא מתנייא בעדיות אמאי לא נימא דההיא דבחירתא עדיף. ולי הדיוט ג"כ צ"ע אם לא שנאמר דכוונת התוס' במ"ש מאי אולמיה דהאי מהאי דרצו בזה
דכיון דמאי דמשבש רב נחמן מתני' ומחלף שיטתה אין לו שום הכרח לזה רק שתולה הדבר שהמשנה משובשת להכי לא מצי מייתי ראיה ממאי דלא מתניא בעדיות דכיון דבשיבוש הספרים תליא מילתא מאי אולמיה דההיא דעדיות מהך דשבת הלא גם בההיא דעדיות מצינא למימר שהיא משובשת במאי דלא הביא הך דמגביהין בהדי קולי ב"ש וחומרי ב"ה

הוא מסביר שכוונת רב נחמן היא שיש שיבוש בספרי המשנה וממילא איו הכרח איזו משנה יותר משובשת.

והשתא תו לא תקשי דלעולם בחירתא עדיפא דדוקא בהנהו דמתנייא בעדיות וידעינן בבירור דמתורצא נינהו הוא דאמרינן עלייהו דאלימי משא"כ בהך דמגביהין דלא מתנייא שם ואית לן פתח פתוח דמצינן למתלי השבוש בספרים מאחר דחזינן לרב נחמן דמשבש לה ומחליף שיטתה וכל זה הוא בשאין לנו הכרח אחר זולת זה

בזה שמשנה לא שנויה במסכת עדויות אין זה שיבוש בספרים כל כך גדול שיש בו סתירה לכלל שמשניות של מסכת עדויות נחשבות כ"בחירתא".

אבל כשנצרף לו טעם אחר הגון ומספיק כההיא דריש ביצה דמלבד טעם זה דלא מתנייא בעדיות איכא סתמא אחריתי דהכי מוכחא אז הוי טעם לשבח מאי דלא מתניי בהדי קולי ב"ש וחומרי ב"ה כנלע"ד אף כי לכאורה נראה קצת דוחק ועיין ספר בית דוד על המשניות ס"פ נוטל ובהליכות אלי כלל תרכ"ג ושם בלשונותיו דף ע"ה א':

תוספת: ציטוט מתוך "ילקוט ביאורים":

מניין לרב נחמן להפוך את הגירסא:

אנו אין לנו אלא ב״ש כרבי יהודה בכ״ה כרבי שמעון. ביאר רש״י (ד׳ה אנו), שאיננו סומכים על משנתנו שבית שמאי מקילים וכית הלל מחמירים, אלא יש להפוך את דבריהם ובית שמאי מחמירים ובית הלל מקילים צג. ורש״י בסוגייתנו לא פירש, מנין לרב נחמן לשנות את גירסת המשנה. אולם בביצה (ב. ד״ה ואמר) פירש רש״י, שרב נחמן אמר זאת בשם רבותיו. ומצאנו באחרונים כמה ביאורים למקורו של רב נחמן:
א. בחפץ ה׳ (ד״ה אנו) מבאר, שמקורו של רב נחמן הוא כפי שמבואר בביצה (ב.), שמאחר והמשנה להלן (קנו:) סתמה כדברי רבי שמעון שמותר לחתוך את הנבלה לפני הכלבים, והלכה כסתם משנה, כדי שלא תוקשה סתירה שהרי הלכה כבית הלל, מוכרח שבית הלל סוברים כדבי שמעון.
צג. בתוספתא (פי"ז ה״ד) שגירסתה כרב נחמן [כמבואר בדברי היש סדר למשנה (פכ׳׳א מ״ג) שהו״ד בסמוך] הגירסא היא 'ב״ה אומרים מגביהין מעל השולחן עצמות וקליפין ב״ש אומרים מסלק את הטבלא כולה ומנערה', כלומר...

ושם מאריך בדברים... אולם ברצוני להדגיש נקודה שמוזכרת בדבריו שלא מודגשת [לענ"ד] אצל רוב הפרשנים: דברי רש"י במסכת ביצה שרב נחמן אמר זאת בשם רבותיו, כלומר, לרב נחמן היתה מסורת לאותו שינוי בין בית הלל לבית שמאי. אולי כוונתו שמדובר באמת בשינוי גירסא – ומתאים מאד לדברי ה"יד מלאכי" לעיל. ולפי זה יש לומר: רבי יהודה הנשיא התכוון למשנה כניסוח המשנה בסוגייתנו, אלא שלרב נחמן היתה מסורת אחרת שלא כפי שהיתה לרבי יהודה הנשיא. ואמנם דבר זה קשה לאומרו, שהרי רב נחמן אמר בשם רבותיו [ששמע תורה גם משמואל וגם מרב], והרי רבותיו שלו היו מתלמידי רבי יהודה הנשיא, וכנראה שגם לרב ושמואל היתה מסורת שבמשנה שהיתה לפני "רבי" נאמר כבדברי רב נחמן, ובזה "כאילו" רב נחמן באמת חולק על עריכת משנתנו על ידי "רבי".

אולם לדעתי הנקודה החשובה ביותר היא [לפחות לפי כמה שיטות שמסבירות את דברי רב נחמן], שרבי יהודה הנשיא שינה בכוונה את מסורת בית הלל ובית שמאי כדי שתותאם ההלכה כבית הלל עם הלכה כסתם משנה. זאת אומרת, ש"רבי" פסק לעיתים כבית שמאי, ובכוונה שינה את דברי בית שמאי לדברי בית הלל כדי שיותאם לכלל שהלכה כבית הלל!!!

ונראה לי להרחיב מעט:

על פי מה שהבאנו למעלה ממסכת ביצה:

מאן סתם לן למתניתין רבי -
הוא סדר המשנה,
וכשראה דברי חכם וישרו בעיניו - שנאן סתם,
ולא הזכיר שם אומרו עליהן [כלומר מה שרבי הרשה לעצמו: להשמיט שם חכם ]
כדי שלא יהו שנויה מפי יחיד,
ונראין כאילו נשנו מפי המרובים, ויעשו כמותן.
[שימוש בכלל - הלכה כרבים]

[ גם על רבי קצת קשה: הייתכן לפסוק ב"כאילו"..... ???? !!!! ]

פני יהושע , ביצה, ב, ב:

ולכאורה נראה לי ליישב עפ"י שיטת הרמב"ן שהבאתי לעיל שכתב דקושטא דמלתא ב"ש וב"ה גופייהו לא שני להו כלל בין שבת ליו"ט

אלא רבי ראה דברי ב"ה ביו"ט ודברי ב"ש בשבת ע"ש,

ולשיטתו על כרחך צריך לומר דהא דקאמר ר"נ אנו אין לנו אלא ב"ש כר"י וב"ה כר"ש לא שמהפך המשנה אלא דבאמת פלוגתא דב"ש וב"ה כפי ששנוייה לפנינו דב"ש ס"ל מגביהין עצמות וקליפין וב"ה סברי אין מגביהין
אלא דלענין פסק הלכה יש לנו לומר כאילו שנויה בהיפך כי היכי דלוקמי דברי ב"ה כהלכתא ובאמת הם דברי ב"ש ואפ"ה הלכתא כוותיה.

[לכאורה יוצא שרבי לא רק משמיט שם חכם אלא משנה את השמות  !!! ]

הדברים הנ"ל מתאימים לדברינו לעיל, שבאמת "רבי" פסק בסוגייתנו כבית שמאי כפי שמנוסחים במשנתנו – מסכת שבת.

ופעולה זו של "רבי" תואמת [או שהיא היא המקור] את פסק ההלכה הבא:

מגן אברהם קנו:

בג' דברי' מותר לשנות במסכת' בפוריא באושפיזא עיין בח"מ ס"ס רס"ב, כ' הר"ש סוף שביעית מי שהלך למקום שאין מכירים אותו והם סוברים שהוא שנה הרבה ומכבדים אותו ביותר צ"ל להם לא שניתי כ"כ הרבה ע"ש בשם ירושלמי, אורח לא ישבח בעל הבית שמא ירבו עליו אורחים כדאיתא בברכות,
אם שמע דין ונראה לו שהלכה כך מותר לאמרו בשם אדם גדול כי היכי דליקבלי מיניה [עירובין דף נ"א ופסחים דף קי"ב]
ובסוף מסכת כלה איתא האומר דבר בשם חכם שלא גמרו ממנו גורם לשכינה שתסתלק וכ"ה בברכות דף כ"ז ע"ש בתר"י וצ"ע, כל שאינו אומר דבר בשם אומרו עובר בלאו [נדרים פ"ק],

כלומר, מותר לחכם לומר שהלכה מסויימת היא כדברי חכם מסויים [למרות שבאמת הוא לא אמר את אותה הלכה] שידוע שהלכה כמותו. זה בדיוק מה שעשה "רבי" בשתי המשניות שבמסכת שבת – בסוגייתנו - ובמסכת ביצה.



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר