הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטויים: "הלכה כבית הלל"; "הלכה כסתם משנה"; "מוחלפת השיטה"
שבת קמג ע"א
משנה. בית שמאי אומרים: מעבירין מעל השלחן עצמות וקליפין, ובית הלל אומרים: מסלק את הטבלא כולה ומנערה. מעבירין מלפני השלחן פירורין פחות מכזית, ושער של אפונין, ושער עדשים - מפני שהוא מאכל בהמה. ספוג, אם יש לו עור בית אחיזה - מקנחין בו, ואם לאו - אין מקנחין בו. (וחכמים אומרים:) בין כך ובין כך ניטל בשבת, ואינו מקבל טומאה.
גמרא. אמר רב נחמן: אנו אין לנו אלא בית שמאי כרבי יהודה, ובית הלל כרבי שמעון.
1.
בפשטות רב נחמן "הופך" את דעות בית שמאי ובית הלל. ודנים בדבר.
1.1
ונשאלת השאלה: מדוע הגמרא לא משתמשת בביטויים "איפוך"; "מוחלפת השיטה", או כפי שהובא בדפים הקודמים במסכתנו [בדף צא ובדף קמ] "קם... בשיטת...".
1.2
רש"י מסכת שבת דף קמג עמוד א :
אנו אין לנו - אין אנו סומכין על משנתינו כמות שהיא שנויה, אלא מוחלפת שיטתה, ובית שמאי כר' יהודה כו'.
רש"י מדגיש את הביטוי "מוחלפת השיטה".
2.
ויש לציין שבדבריו אלה של רב נחמן נמצאים בהרחבה באחת הסוגיות היסודיות בש"ס:
תלמוד בבלי מסכת ביצה דף ב עמוד א:
- אמר רב נחמן: לעולם בתרנגולת העומדת לגדל ביצים, ודאית ליה מוקצה אית ליה נולד, ודלית ליה מוקצה לית ליה נולד, בית שמאי כרבי שמעון ובית הלל כרבי יהודה.
ומי אמר רב נחמן הכי?
והתנן: [שבת דף קמג] בית שמאי אומרים: מגביהין מעל השלחן עצמות וקליפין, ובית הלל אומרים: מסלק את הטבלא כולה ומנערה.
ואמר רב נחמן: אנו אין לנו אלא בית שמאי כרבי יהודה, ובית הלל כרבי שמעון! –
אמר לך רב נחמן: גבי שבת, דסתם לן תנא כרבי שמעון,
דתנן: [שבת דף קנו] מחתכין את הדלועין לפני הבהמה, ואת הנבלה לפני הכלבים - מוקים לה לבית הלל כרבי שמעון [שאין נולד ואין מוקצה]. אבל...
כלומר, במסכת שבת יש משנה [שבת דף קנו] - "סתם משנה" - שהיא כרבי שמעון [שאין נולד ואין מוקצה], ולכן גם במשנה בשבת דף קמג רב נחמן "תיקן" את הגירסא כדי שדעת בית הלל תתאים לדעת רבי שמעון
תלמוד בבלי מסכת ביצה דף ב עמוד ב
גבי יום טוב דסתם לן תנא כרבי יהודה,
דתנן: [ביצה דף לא] אין מבקעין עצים מן הקורות ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב,
מוקים לה לבית הלל כרבי יהודה. –
במסכת ביצה [יום טוב] יש משנה [ביצה דף לא] - "סתם משנה" - שהיא כרבי יהודה [שיש איסור נולד ויש איסור מוקצה], ולכן גם במשנה בביצה דף ב רב נחמן "מעמיד" את המשנה באופן שבית הלל סוברים כרבי יהודה.
כאן רב נחמן לא משנה את גירסת המשנה, אלא הוא "רק" קובע אוקימתא במשנה.
מכדי, מאן סתמיה למתניתין - רבי,
מאי שנא בשבת דסתם לן כרבי שמעון,
ומאי שנא ביום טוב דסתם לן כרבי יהודה? –
אמרי: שבת דחמירא ולא אתי לזלזולי בה - סתם לן כרבי שמעון דמיקל,
יום טוב דקיל ואתי לזלזולי ביה - סתם לן כרבי יהודה דמחמיר. -
במאי אוקימתא - בתרנגולת העומדת לגדל ביצים ומשום מוקצה, אי הכי אדמפלגי בביצה לפלגו בתרנגולת! - להודיעך כחן דבית שמאי דבנולד שרי. - ולפלוגי בתרנגולת להודיעך כחן דבית הלל דבמוקצה אסרי! וכי תימא כח דהתירא עדיף - ונפלוג בתרוייהו: תרנגולת העומדת לגדל ביצים, היא וביצתה, בית שמאי אומרים: תאכל, ובית הלל אומרים: לא תאכל.
אלא אמר רבה: לעולם בתרנגולת העומדת לאכילה, וביום טוב שחל להיות אחר השבת עסקינן, ומשום הכנה,
3.
מעיון פשטני מהסוגיה הנ"ל בסוגיה במסכת ביצה יוצא שרבי יהודה הנשיא הוא זה שקבע אם משנה תהיה "סתם משנה" - שהלכה כמותה - או לא.
3.1
וממילא, הוא קבע גם, שתהיה התאמה בין "סתם משנה" - בנושא מסויים - ובין דעתם של חכמים שהלכה נפסקה כמותם - באותו נושא - לפני דורו של רבי יהודה הנשיא, כגון הלכה כבית הלל!
3.2
הנ"ל נכון גם כאשר העיקרון שביסוד אותו נושא משותף לשני הנושאים [שבת ויום טוב - בסוגייתנו].
3.3
במסכת ביצה - בסוגיה הנ"ל - רב נחמן אמר שבהלכות שבת בית שמאי סוברים כרבי יהודה [שיש מוקצה] ובית הלל סוברים כרבי שמעון [שאין דין מוקצה], ולזה מתכוון רש"י בסוגייתנו [שבת דף קמג] וזו היא משמעות דברי רב נחמן "ואנו אין לנו אלא בית שמאי כרבי יהודה ובית הלל כרבי שמעון". וההחלפה בין השיטות של בית הלל ובית שמאי למעשה נועדה כדי להתאים את דעת בית הלל במשנתנו לדעת "סתם משנה" - להלן בדף קנו עמוד ב - שמובאת גם בדיון במסכת ביצה.
3.4
הסוגיה במסכת ביצה יחד עם הקטע בסוגייתנו היא מרכזית ויסודית במשמעות של הכלל הידוע "הלכה כסתם משנה".
4.
אולם יש לדון בדברי תוס':
תוספות מסכת שבת דף קמג עמוד א:
אנו אין לנו אלא ב"ש כר"י כו' - במסכת עדיות לא מיתניא בהדי קולי ב"ש וחומרי ב"ה והיינו כרב נחמן והא דלא מייתי סייעתא מהתם משום דמאי אולמא דהא מהא.
הוא מתייחס לדברי רב נחמן בסוגייה בשבת דף קמג שמחליף את הדעות בין בית הלל ובית שמאי - "ואנו אין לנו אלא בית שמאי כרבי יהודה ובית הלל כרבי שמעון" - ועל כך הוא מעיר: במסכת עדיות יש רשימה של מחלוקות בין בית הלל לבית שמאי שבהם בית הלל מחמירים ובית שמאי מקילים [מצב הפוך למצב המקובל, שבמחלוקות שבין בית הלל לבית שמאי בית הלל הם המקילים] והדוגמא במשנתנו - לפני ה"תיקון" של רב נחמן - לא מנויה שם, ומתאים לדברי רב נחמן בסוגייתנו שבמשנתנו יש להפוך את השיטות - ואז יוצא ממילא, שבית הלל הם המקילים [כמו בדרך כלל]. ולפי רב נחמן מובן שהמחלוקת במשנתנו [שבת דף קמג] לא כלולה ברשימת המקרים שמובאת במסכת עדוות שבהם בית הלל הם המחמירים.
4.1
ותוס' מוסיף [נראה שזו כוונתו]: סוגייתנו - לפי התיקון של רב נחמן - מתאימה למסכת עדויות, אבל אין הכרח שממסכת עדויות יש סיוע לדברי רב נחמן מפני שאין לה עדיפות על פני משנתנו - לפע גירסת משנתנו שלפני התיקון של רב נחמן [ואפשר היה כאילו לשנות את הגירסא במסכת עדויות...].
4.2
מדברי תוס' נלמד לכאורה, שבאמת אין עדיפות למשניות ממסכת עדיות על פני משניות ממסכתות אחרות.
4.3
אולם מסבירים הפרשנים, שכוונת תוס' שבאמת אם יש "סתירה" בין שתי משניות אזי משנה ממסכת עדויות היא "בחירתא" ועדיפה על פני משנה ממסכת אחרת. אולם - כבסוגייתנו - שלומדים רק מכך שמשנתנו לא מנויה במסכת עדויות הרי בזה אין עדיפות מאי הכללת משנה בתוך מסכת עדויות.
4.4
השאלה היא, האם רש"י לעיל גם סובר כתוס' או לא, ומדוע תוס' לא מתייחס לסוגיה במסכת ביצה.
4.5
ראה בהרחבה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמודים עד-עה, ושם מובאת תשובה לשאלתנו מדוע רב נחמן לא אמר את הביטוי "מוחלפת השיטה" [כמו שרש"י אומר], שההוכחה היא ממש מסוגייתנו שקשורה למחלוקת רבי יהודה ורבי שמעון.
5.
יש אריכות דברים – לגבי סוגייתנו – ולגבי דברי התוס' - גם בספרי הכללים. ראה את דברי ה"יד מלאכי":
6.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל קעז:
הלכה כרבי פלוני הואיל דתנן בבחירתא כוותיה, (פירוש מסכת עדיות) ברכות דף כ"ז א' וקדושין דף נ"ד ב' ולפי זה איכא למידק בדברי התוס' ז"ל בשבת דף קמ"ג א' ד"ה אבל אנו שכתבו וז"ל במסכת עדיות לא מתנייא בהדי קולי ב"ש וחומרי ב"ה והיינו כרב נחמן והא דלא מייתי סייעתא מהתם משום דמאי אולמיה דהא מהא עכ"ד,
הוא מצטט את דברי התוס' בסוגייתנו ולכאורה הוא מסיק מתוס' שאין הכרח לומר שיש עדיפות למשנה מ המשך ה"יד מלאכי":
מסכת עדיות על פני כל משנה אחרת שהיא "סתם משנה".
6.1
וקשה דודאי ההיא דעדיות אלימא משום דבחירתא היא ומינה נסתייע הר"ן ז"ל שם דמוחלפת השיטה מדלא נשנה בעדיות בהדי קולי ב"ש ומחומרי ב"ה
הוא מקשה על דברי תוס': מוסכם על כולם שיש עדיפות [="אלימא"] למשנה במסכת עדויות, והוא מביא את דברי הר"ן שהעובדה שהמשנה בשבת דף קמג לא מנויה ברשימת החריגים במסכת עדיויות היא זו שמהווה את הבסיס להכרעת רב נחמן "ואנו אין לנו אלא בית שמאי כרבי יהודה ובית הלל כרבי שמעון".
7.
המשך ה"יד מלאכי":
ותימה על תימה שבריש ביצה דף ב' ב' ד"ה מוקים לב"ה נקטו התוס' לעיקר הך טעמא דלא מתנייא בעדיות גבי הך מתני' גופה דשבת דב"ש אומרים מגביהין מעל השלחן עצמות וקליפין וכו' שכתבו שם וז"ל
וקשה דמאי אולמיה דהאי סתמא (פירוש דמחתכין את הדלועין) מהאי סתמא (פירוש דמגביהין מעל השלחן וקארי לה סתמא משום דהלכה כב"ה) וי"ל דבעדיות לא תני לה מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה עכ"ד
וא"כ איך כתבו דאין שום כח ועדיפות כלל במאי דלא מתניא בהדי קולי ב"ש וחומרי ב"ה ושלהכי לא מייתי מינה סייעתא.
הוא מקשה סתירה מפורשת על דברי תוס' בסוגייתנו מדברי תוס' במסכת ביצה. במסכת ביצה תוס' מסביר כדברי הר"ן לעיל בסעף 6.1
הערה: יש כאן דוגמא קלאסית שניתן ליישב שמדובר באמת בשני בעלי תוס' שונים...
8.
המשך ה"יד מלאכי":
והאמת אתי שזה כמה שנים נתקשיתי בזה ועתה הרחיב ה' לנו בפירוש הרמ"ז על המשניות ומצאתי אליו ז"ל בסוף פרק נוטל שהקשה קושיין קמייתא על התוס' וכן מצאתי עוד למהר"ש יונה בשו"ת שי למורא סי' ס"ו ושניהם המלכים לא מצאו מנוח לקושיא זו
הן אמת דעל הקושיא בתרייתא נוכל לומר דמאי דתירצו בריש ביצה דסתמא דמגביהין עדיפא משום דלא מתנייא בהדי קולי ב"ש וחומרי ב"ה בעדיות היינו בהצטרפות אידך טעמא דאיתא שם בגמרא אמר לך רב נחמן גבי שבת דסתם לן תנא כר"ש דתנן מחתכין את הדלועין לפני הבהמה ואת הנבלה לפני הכלבים מוקים לה לב"ה כר"ש
דהשתא הוו תרתי מילי דמורו באצבע דההיא דמגביהין מוחלפת שיטתה חדא הך סתמא דמחתכין את הדלועין ועוד דלא מתנייא בהדי קולי ב"ש וחומרי ב"ה
הוא אומר שאמנם ניתן לסמוך יותר [יש עדיפות] על משנה ממסכת עדויות אפילו כשלומדים מאי הכללת דין באותן משניות אבל רק כאשר יש לזה אסמתכתא נוספת - מ"סתם משנה" נוספת באותו עניין .
9.
המשך ה"יד מלאכי":
אמנם בפרק נוטל דלא מייתי כלל הך סתמא דמחתכין את הדלועין [שבת דף קנו] לא חשיבא להו הך טעמא דלא מתנייא בעדיות בלחוד לשבש מתני' ולהחליף שיטתה דמאי אולמיה דהאי מהאי
10.
המשך ה"יד מלאכי":
ותדע שהתוס' ז"ל סמכו עצמן אאידך טעמא דקאמר בגמרא דרב נחמן סתמא אחרינא אשכח דאל"כ תקשי להו שפיר דכיון דהך טעמא דלא מתנייא בעדיות הוא לבדו מספיק למיפך ההוא דמגביהין למה לא בחר בזה הטעם מסדר התלמוד עד שהוצרך לטרוח ולמצוא סתמא אחריתי
אלא ודאי דזו היא כוונת דברי התוס' דתרווייהו הטעמים צריכי והא בלא הא לא קיימא
ואיך שיהיה מ"מ קשיא קושיא קמייתא על דברי התוס' דשבת דאף אם לא יהיה לנו שום טעם אחר רק דלא מתנייא בעדיות אמאי לא נימא דההיא דבחירתא עדיף.
ולי הדיוט ג"כ צ"ע אם לא שנאמר דכוונת התוס' במ"ש מאי אולמיה דהאי מהאי דרצו בזה
דכיון דמאי דמשבש רב נחמן מתני' ומחלף שיטתה אין לו שום הכרח לזה רק שתולה הדבר שהמשנה משובשת להכי לא מצי מייתי ראיה ממאי דלא מתניא בעדיות דכיון דבשיבוש הספרים תליא מילתא מאי אולמיה דההיא דעדיות מהך דשבת הלא גם בההיא דעדיות מצינא למימר שהיא משובשת במאי דלא הביא הך דמגביהין בהדי קולי ב"ש וחומרי ב"ה
כאן הוא מסביר שכוונת רב נחמן היא שיש שיבוש בספרי המשנה, ולכן הוא "תיקן" את גירסת המשנה בשבת דף קמג, ולפי זה אין הכרח איזו משנה יותר משובשת, זו שבמסכת שבת או זו שבמסכת עדויות.
11.
המשך ה"יד מלאכי":
והשתא תו לא תקשי דלעולם בחירתא עדיפא, דדוקא בהנהו דמתנייא בעדיות וידעינן בבירור דמתורצא נינהו הוא דאמרינן עלייהו דאלימי, משא"כ בהך דמגביהין דלא מתנייא שם ואית לן פתח פתוח דמצינן למתלי השבוש בספרים מאחר דחזינן לרב נחמן דמשבש לה ומחליף שיטתה וכל זה הוא בשאין לנו הכרח אחר זולת זה
הכלל שמשניות של מסכת עדויות נחשבות כ"בחירתא" הוא בר תוקף, בתנאי שידוע עליהן שאינן משבשות.
12.
המשך ה"יד מלאכי":
אבל כשנצרף לו טעם אחר הגון ומספיק כההיא דריש ביצה דמלבד טעם זה דלא מתנייא בעדיות איכא סתמא אחריתי דהכי מוכחא אז הוי טעם לשבח מאי דלא מתניי בהדי קולי ב"ש וחומרי ב"ה כנלע"ד אף כי לכאורה נראה קצת דוחק
ועיין ספר בית דוד על המשניות ס"פ נוטל ובהליכות אלי כלל תרכ"ג ושם בלשונותיו דף ע"ה א':
והוא מחדש: אם יש משנה שהיא "סתם משנה" שתומכת בכלל הכללי שכל משנה שאינה במסכת עדויות צריך להיות שבית הלל מקילים אז ניתן לתקן במשנה אחרת את הגירסא באופן שתתאים לכלל הנ"ל [כרב נחמן בסוגייתנו]
