הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטויים: "לית הלכתא ככל הני שמעתתא"; "קם רב..."; "מר זוטרא" כעורך הגמרא
שבת קמ ע"א
איתמר, חרדל שלשו מערב שבת, למחר,
אמר רב: ממחו בכלי, אבל לא ביד.
אמר ליה שמואל: ביד, אטו כל יומא ממחו ליה ביד? מאכל חמורים הוא! –
אלא אמר שמואל: ממחו ביד, ואינו ממחו בכלי.
אתמר, רבי אלעזר אמר: אחד זה ואחד זה - אסור, ורבי יוחנן אמר: אחד זה ואחד זה - מותר.
אביי ורבא דאמרי תרוייהו: אין הלכה כרבי יוחנן.
קם רבי יוחנן בשיטתיה דרבי אלעזר,
קם רבי אלעזר בשיטתיה דשמואל.
אביי ורבא דאמרי תרוייהו: הלכה כרבי יוחנן.
אימיה דאביי עבדא ליה ולא אכל, דביתהו דזעירא עבדא ליה לרב חייא בר אשי ולא אכיל, אמרה ליה: לרבך עבידי ליה ואכל, ואת לא אכלת? אמר רבא בר שבא: הוה קאימנא קמיה דרבינא ובחשי ליה בשופתא דתומא, ואכל.
אמר מר זוטרא: לית הלכתא ככל הני שמעתתא,
הפרשנים לא מרחיבים את הדיון על מהלך הגמרא. אין ספק ש"מהלך" הסוגיא כאן הוא מיוחד במינו:
1.
איתמר, חרדל שלשו מערב שבת, למחר,
אמר רב: ממחו בכלי, אבל לא ביד.
אמר ליה שמואל: ביד, אטו כל יומא ממחו ליה ביד? מאכל חמורים הוא! –
אלא אמר שמואל: ממחו ביד, ואינו ממחו בכלי.
שמואל מקשה על רב וממילא קובע דין אחר. עד שלב זה יש להניח שהלכה צריכה להיות כרב מפני הכלל הידוע שהלכה כרב באיסורים [כשרב חולק על שמואל].
1.1
ואולי אין הלכה כ"רב" בסוגייתנו [חריג לכלל של "הלכה כרב באיסורים"]
2.
אולם יש להעיר: יתכן שכאשר הגמרא מביאה קושיה של שמואל על רב, ו"רב" לא ענה על "קושיית" שמואל! במקרה כזה אין הכלל לעיל תקף, ויתכן שניתן לפסוק כשמואל!
2.1
וראה ב"מקורת ומסורות", דוד הלבני, שבת, עמוד שעג, בהערה 1, שזהו מקרה חריג של "איתמר" [שכולל קושיה על אחד מהצדדים], וברי"ף באמת לא מביא ב"איתמר" את קושיית שמואל.
2.2
ונראה לומר , שקושיית שמואל על רב היא תוספת "מאוחרת" ונוספה על ידי "עורך הגמרא" כדי להצדיק את הפסיקה כשמואל נגד רב. אבל תלוי בהמשך הסוגיה...
3.
אתמר, רבי אלעזר אמר: אחד זה ואחד זה - אסור, ורבי יוחנן אמר: אחד זה ואחד זה - מותר.
למחלוקת בין רב ושמואל נוספה מחלוקת בין רבי אלעזר ורבי יוחנן. ויש לשאול, מדוע לא הובאו כל ארבע הדעות יחד תחת פתיחה אחת [ולא שתיים] של "איתמר..."
4.
אביי ורבא דאמרי תרוייהו: אין הלכה כרבי יוחנן.
אביי ורבא פסקו יחדיו שאין הלכה כרבי יוחנן. וקשה: מדוע אביי ורבא לא אמרו - בניסוח חיובי - כמי ההלכה. ואולי כוונתם לומר שאין הלכה כרבי יוחנן אלא כמי שהובא כחולק עליו - כרבי אלעזר, וממילא כוונתם לומר גם שאין הלכה כרב ושמואל.
5.
ואילו ב"שוטנשטיין", הערה 8 מובא שכוונת אביי ורבא היא: באמת הלכה היתה צריכה להיות כרבי יוחנן, כי הלכה כמותו גם נגד רב ושמואל, אפילו כאשר רב ושמואל זהים בעמדתם – וכל שכן בסוגייתנו שגם רב ושמואל חלוקים בדעתם, [והאם באמת גם נגד רב ושמואל וגם נגד רבי אלעזר?] אלא מכיון שסברת רבי יוחנן אינה מסתברת לכן יש להדגיש שאין הלכה כמותו, וזה מה שמדגישים אביי ורבא. אלא ששם, בהערה, נאמר שהלכה כרב, אבל נראה מפשט הסוגיה שהלכה כרבי אלעזר [שחולק על רבי יוחנן]
6.
קם רבי יוחנן בשיטתיה דרבי אלעזר,
קם רבי אלעזר בשיטתיה דשמואל.
"קם רב... בשיטתיה"- 12 מופעים בש"ס ["כפולות" ב 4 סוגיות]
הגמרא קובעת שרבי יוחנן חזר בו "לטובת" רבי אלעזר וכן להיפך: רבי אלעזר חזר בו לטובת רבי יוחנן [כפי דעתו הראשונה], כלומר, שניהם החליפו בין דעותיהם!
7.
אביי ורבא דאמרי תרוייהו: הלכה כרבי יוחנן.
ויש לשאול: הרי הגמרא כבר קבעה לעיל שאביי ורבא פסקו שלא כרבי יוחנן, ומתי רבי יוחנן ורבי אלעזר [שחיו כמובן לפני אביי ורבא] חזרו בהם? ומחי גם אביי ורבא שינו את דעתם?
8.
אלא יש לומר: כאשר אביי ורבא למדו את דעתם הראשונה של רבי יוחנן ורבי אלעזר הרי מיד הם פסקו שלא כרבי יוחנן [מכח סברא], ורק אחר כך הם למדו את שיטתם ה"הפוכה" של רבי יוחנן ורבי אלעזר ולכן הם שינו את פסיקתם – שהלכה כן תהיה כשיטת רבי יוחנן - כפי שאומרת הגמרא:
8.1
וקשה מאד: מדוע הגמרא היתה צריכה להביא בכלל את פסיקת הביניים של אביי ורבא!
9.
אלא נראה: שכללי ההכרעה כפופים לסברא. רק כשסברת חכם מסתברת אזי ניתן להפעיל את כללי ההלכה, ולכן בתחילה אביי ורבא שללו את סברת רבי יוחנן [ולכן נקטו בניסוח שלילי, שאין הלכה כרבי יוחנן], ואחר כך כשלמדו שרבי אלעזר ורבי יוחנן "הפכו" את שיטותיהם אזי ממילא הפסיקה היא כרבי יוחנן.
10.
ועוד נראה: שאת הניסוח "אביי ורבא דאמרי תרוייהו הלכה כרבי יוחנן" לא באמת אביי ורבא עצמם אמרו, אלא עורך הגמרא הוא זה שקבע: אם אביי ורבא היו יודעים שכך דעתם האמיתית של רבי יוחנן ורבי אלעזר [שהפכו את שיטותיהם] הם היו פוסקים שהלכה כרבי יוחנן.
11.
אימיה דאביי עבדא ליה ולא אכל, דביתהו דזעירא עבדא ליה לרב חייא בר אשי ולא אכיל, אמרה ליה: לרבך עבידי ליה ואכל, ואת לא אכלת? אמר רבא בר שבא: הוה קאימנא קמיה דרבינא ובחשי ליה בשופתא דתומא, ואכל.
אמר מר זוטרא: לית הלכתא ככל הני שמעתתא,
אלא כי הא דאתמר: חרדל שלשו מערב שבת, למחר ממחו בין ביד בין בכלי, ונותן לתוכו דבש. ולא יטרוף אלא מערב.
מר זוטרא קובע [וזוהי מסקנת הסוגיה ואולי יותר נכון לקבוע, שזוהי מסקנת עורך הגמרא]: שאין הלכה ככל אותן הדעות לעיל: רב ושמואל; ולא כרבי יוחנן ורבי אלעזר.
12.
והוא קובע הלכה "בין ביד בין בכלי". למעשה זוהי שיטת רבי יוחנן בשלב הראשון לפני שחזר בו [ראה "שוטנשטיין", הערה 15]. ואולי באמת יש בו הלכה חדשה ש"מערב בו בנחת". ראה ב"ילקוט ביאורים", עמוד כח.
13.
ונראה לומר:
כאשר הלכה היא כרבי יוחנן בשלב הראשון הרי היא הלכה כרבי אלעזר בשלב השני ולא כאביי ורבא שפסקו בשלב השני כרבי יוחנן! ולא מתאים למה שאמרנו ש"עורך הגמרא" הוא זה שקבע את "היפוך השיטות" ואת ההכרעה כרבי יוחנן בשלב השני.
14.
ולכן נראה להסביר כפי שרמוז לעיל:
14.1
המחלוקת בין רבי יוחנן ורבי אלעזר היתה שונה ממחלוקת רב ושמואל [כי נחלקו לגמרי ובאופן קיצוני – או הכל מותר או הכל אסור], ולכן ה"איתמר" היתה נפרדת מזו של מחלוקת רב ושמואל.
14.2
[חידוש]: את המחלוקת הראשונה בין רבי יוחנן ורבי אלעזר ידעו החכמים שכך באמת הם נחלקו בפועל, ועל זה קבעו אביי רבא שאין הלכה כרבי יוחנן [למרות שלכאורה על פי הכללים כן היתה צריכה ההלכה להיות כמותו].
אחר כך נודע שהיתה מסורת שונה, שרבי יוחנן ורבי אלעזר חזרו בהם [החידוש הוא: לא ברור שאמנם כך היה - ולכן עורך הגמרא השאיר את הניסוח הראשון] - וממילא אומר "עורך גמרא" שממילא פסיקת אביי ורבא צריכה להיות עכשיו כרבי יוחנן - ולא שבאמת כך אמרו אביי ורבא, או אולי כן - אם כבר הם ידעו על מסורת שונה זו.
הערה: הביטוי "קם רבי..." במשמעות של "הדר ביה" – שחזר בו, מופיע בש"ס [מלבד בסוגייתנו] 3 פעמים בלבד, ולכן מתאים להסבירו באופן מיוחד – כהסברנו.
15.
לפי כל הנ"ל יוצא שמר זוטרא - חברם של רב אשי ורבינא וחבר בצוות "עורך הגמרא" - קבע שהלכה כרבי יוחנן בניסוח הראשון, וממילא כוונת הביטוי "לית הלכתא ככל הני שמעתתא" היא, שלא מקבלים את "היפוך הדעות" - את העובדה שרבי יוחנן ורבי אלעזר חזרו בהם, וממילא הלכה כרבי יוחנן בניסוח הראשון.
15.1
ומר זוטרא באמת חולק על אביי ורבא שפסקו שלא כרבי יוחנן בניסוח הראשון, וכנראה שהנימוק של מר זוטרא הוא, שהלכה כרבי יוחנן נגד רב ושמואל וגם נגד רבי אלעזר. כלומר, הלכה כרבי יוחנן נגד שלושתם, וכנראה בגלל שדעת כל השלושה אינה דעה אחידה אלא כל אחד בדעה שונה ובמקרה כזה אין הלכה בהכרח כרבים נגד יחיד!
הערה: לכמה "רעיונות" לעיל סימוכין ב"מקורות ומסורות", דוד הלבני, שבת, עמוד שעג-שעד.
16.
הערה: בתוך כל הדברים לעיל ניתן לומר עוד דבר. כבר אמרנו בעבר שניתן לתת משמעות מיוחדת לביטוי "דאמרי תרוויהו". מדובר, שאחד מהאמוראים מבין השניים חזר בו והסכים לדעת חברו. בסוגייתנו "יסוד" זה משתלב יפה - בעיקר לגבי השלב הראשון לעיל - שכנראה אחד משניהם [אביי ורבא] פסק כרבי יוחנן והאחר לא פסק כמותו, ולכן אחד הודה לחברו, ולכן הסכימו לפחות לכך ש"אין הלכה כרבי יוחנן" [בניסוח שלילי], ולא הסכימו כמי כן ההלכה [בניסוח חיובי].
