|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
אין שורין את החילתית בפושרין – כלך החלתית
"משנה. אין שורין את החילתית בפושרין, אבל נותן לתוך החומץ ... גמרא. ... בעא מיניה רבי יוחנן מרבי ינאי: מהו לשרות את החלתית בצונן? אמר ליה? אסור. והא אנן תנן: אין שורין את החלתית בפושרין הא בצונן מותר? אמר ליה: אם כן, מה בין לי ולך? מתניתין יחידאה היא, דתניא: אין שורין את החלתית לא בחמין ולא בצונן, רבי יוסי אומר: בחמין אסור, בצונן מותר. למאי עבדי ליה ליוקרא דליבא. רב אחא בר יוסף חש ביוקרא דליבא, אתא לקמיה דמר עוקבא. אמר ליה: זיל שתי תלתא תיקלי חילתתא בתלתא יומי וכו'" (שבת, קמ ע"א).פירוש: משנה אֵין שׁוֹרִין אֶת צמח הַחִילְתִּית בַּפּוֹשְׁרִין כדי להכין ממנו משקה לרפואה. אֲבָל נוֹתֵן אותו לְתוֹךְ הַחוֹמֶץ כתבלין רגיל ... גמרא. ... בְּעָא מִינֵּיהּ [שאל ממנו] ר' יוֹחָנָן מֵר' יַנַּאי: מַהוּ הדין האם מותר לִשְׁרוֹת בשבת אֶת הַחִלְתִּית בְּצוֹנֵן? אָמַר לֵיהּ [לו] ר' ינאי: אָסוּר. והקשה לו ר' יוחנן: וְהָא אֲנַן תְּנַן [והרי אנחנו שנינו במשנה]: אֵין שׁוֹרִין אֶת הַחִלְתִּית בַּפּוֹשְׁרִין, ונלמד מכאן: הָא [הרי] בְּצוֹנֵן מוּתָּר! אָמַר לֵיהּ [לו] ר' ינאי: אִם כֵּן מַה בֵּין לִי וּלְךָ. כלומר, כאן ההבדל בין ידיעותי וידיעותיך, שאני יכול לדון בהלכה באופן מעמיק יותר, כי במקרה זה אין לסמוך על משנתנו, לפי שמַתְנִיתִין יְחִידָאָה [משנתנו כדעת יחיד] הִיא, דְּתַנְיָא [שכן שנינו] בתוספתא: אֵין שׁוֹרִין אֶת הַחִלְתִּית לֹא בְּחַמִּין וְלֹא בְּצוֹנֵן, ר' יוֹסֵי אוֹמֵר: בְּחַמִּין אָסוּר, בְּצוֹנֵן מוּתָּר. ונמצא שמשנתנו שאינה אוסרת בצונן היא רק כדעת ר' יוסי, ואין ללמוד הלכה ממנה. ושואלים: לְמַאי עָבְדִי לֵיהּ [לְמָה עושים אותה], את החלתית השרויה? ומשיבים: לְיוּקְרָא דְּלִיבָּא [לכובד הלב], שמי שחש כאב בלבו שותה חלתית לרפואה. מסופר: רַב אַחָא בַּר יוֹסֵף חָשׁ בְּיוּקְרָא דְּלִיבָּא [בכובד הלב]. אֲתָא לְקַמֵּיהּ [בא לפני] מָר עוּקְבָא לשאול בעצתו. אָמַר לֵיהּ [לו] מר עוקבא: זִיל שְׁתֵּי תְּלָתָא תִּיקְלֵי חִילְתָּתָא בִּתְלָתָא יוֹמֵי [לך שתה משקל שלושה שקלים חלתית בשלושה ימים] וכו' (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
לריכוז המאמרים שנכתבו על החלתית וקישוריות הקש/י כאן.
החלתית שימשה כתבלין וכתרופה אך בכמות גדולה היא רעל מסוכן. הכלך מסוכן לצאן משום שהגבעולים הירוקים והפרחים מכילים חומר אנטי¬-קואוגלנטי (מונע קרישה) הגורם לשטפי דם תת-עוריים. הגבעול היבש לעומת זאת אינו מסוכן, משום שאינו מכיל את חומר זה. על ההשפעה הרעילה של החלתית אנו לומדים בתוספתא (חולין (צוקרמאנדל), פ"ג הלי"ט): "אחוזת הדם, המעושנת והמצוננת, הלעיטה חלתית תיאה הרדפני סם המות וכו'". החלתית נמנית כאן יחד עם ההרדוף הרעיל וסם המוות. ההשפעה של צמח החלתית החריף היתה באיכול של המעיים: "אמר שמואל: הלעיטה חלתית - טרפה, מאי טעמא? דמינקבה להו למעיינה" (חולין, נח ע"ב). רש"י: "קורט של חלתית - חד הוא ונוקב את בני המעים חלתית לזר"א". בתוס' (עבודה זרה, לט ע"א) ניתן למצוא מחלוקת לגבי רמת חריפות החלתית: "אגב חורפיה דחילתיתא הוי ליה כנותן טעם לשבח - וא"ת דסגי ליה בקליפה כדאמר (חולין דף ח:) גבי שחטה בסכין טריפה? וי"ל דחורפיה דחילתיתא בלע טפי ולא סגי בקליפה. ויש מפרשים כמו כן דבצל וקפלוט שנחתך בסכין של גוים דלא סגי ליה בקליפה דאגב חורפיה בלע טפי. ושמעתי בשם הר"ם דחלתיתא דוקא דחריף טפי ולא בצל וקפלוט". מתוך התיאורים בספרות משתמע שהצדק עם הר"מ משום שהחלתית נחשבת לחריפה יותר מהבצל והכרשינה (קפלוט).
נקודה חשובה שיש לזכור בעת לימוד הסוגיות הקשורות לחלתית היא שהשם חלתית שימש לא רק כדי לציין את שם הצמח אלא גם את מוצריו ומכאן נובעות סתירות, לכאורה, הקשורות לטיבם השונה של חלקי הצמח. כבר מתוך הסוגיות שהובאו לעיל ניתן למצוא הבדל הלכתי בין השרף המופק מהחלתית הנקרא "קורט של חלתית" ובין העלים. "קורט של חלתית" אסור וכך מפרש רש"י: "חלתית - מין פירי הוא שקורין לזר"א בלע"ז ומחתכין את קרטיו בסכין ואסור משום שמנוניתא דסכינא". לא ניתן לפורר את גושי שרף החלתית בקלות ולכן יש לחתכם בעזרת סכין ("ומחתכין את קרטיו") ובגלל חריפותם הם בולעים את שמנונית האיסור מסכין הגוי. לעומת זאת עלה של חלתית מותר באכילה. ייתכן ואין הוא חריף על מנת לאסור, או שכלל אין צורך לחתכו. בתוספתא (עבודה זרה, פ"ד הלי"ג) מצאנו: "אין לוקחין גבינה ובית הינייקי אלא מן המומחה ושלוקה ניקחת מכל מקום אין לוקחין קורט של חילתית אלא מן המומחה והעלה ניקח מכל מקום וכו'". על ההבדל בחריפות בין השרף ובין העלים נוכל ללמוד גם מהמשך דברי הגמרא בחולין (נח ע"ב) שצוטטה לעיל: "אמר שמואל: הלעיטה חלתית טרפה, מאי טעמא? דמינקבה להו למעיינה. מתיב רב שיזבי: אחוזת הדם, והמעושנת, ושאכלה הרדופני, ושאכלה צואת תרנגולים, ושתת מים הרעים, הלעיטה תיעה, חלתית ופלפלין, אכלה סם המות כשרה ... קשיא חלתית אחלתית, קשיא סם המות אסם המות? חלתית אחלתית לא קשיא: כאן בעלין, כאן בקרטין וכו'". לומדים אנו, אם כן, שהסכנה היא ב"קרטין" כלומר בגושי השרף החריף ואילו העלים אינם מזיקים משום שאין הם חריפים באותה מידה.
הרחבה
החלתית (אסאפטידה. השם הפרסי המקורי הוא angedan ובערבית הוא השתנה ל – anjedan) היא תבלין המופק מהמין כלך החלתית הגדל באופן טבעי באירן. התבלין הנקרא בעצמו חלתית מתקבל מהתמצקות מוהל המופק מהגבעולים והשורשים. השרף הטרי בצבע לבן אפרפר אך כאשר הוא מתייבש הוא בצבע ענבר כהה. קשה לפורר את השרף ובאופן מסורתי מרסקים אותו בין אבנים או בעזרת פטיש. הצורה המסחרית הנפוצה ביותר היום היא כתערובת של אבקה עדינה המכילה 30% שרף חלתית עם קמח אורז וגומי ערבי.
(1) "הצומח והחי במשנת הרמב"ם – לקסיקון לזיהוי הצמחים ובעלי החיים שבפירוש המשנה לרמב"ם", בהוצאת מכון התורה והארץ, תשע"ה. ערך חלתית.
מקורות עיקריים:י. פליקס, הצומח החי וכלי החקלאות במשנה (עמ' 65). לעיון נוסף:כלך נגבי באתר צמח השדה
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raan[email protected]
|
.jpg)
.jpg)
.jpg)
