סקר
מסכת תמורה
קשה מאוד
קשה
ממוצעת
קלה


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

אין שורין את החילתית בפושרין – כלך החלתית

 

"משנה. אין שורין את החילתית בפושרין, אבל נותן לתוך החומץ ... גמרא. ... בעא מיניה רבי יוחנן מרבי ינאי: מהו לשרות את החלתית בצונן? אמר ליה? אסור. והא אנן תנן: אין שורין את החלתית בפושרין הא בצונן מותר? אמר ליה: אם כן, מה בין לי ולך? מתניתין יחידאה היא, דתניא: אין שורין את החלתית לא בחמין ולא בצונן, רבי יוסי אומר: בחמין אסור, בצונן מותר. למאי עבדי ליה ליוקרא דליבא. רב אחא בר יוסף חש ביוקרא דליבא, אתא לקמיה דמר עוקבא. אמר ליה: זיל שתי תלתא תיקלי חילתתא בתלתא יומי וכו'" (שבת, קמ ע"א).

פירוש: משנה אֵין שׁוֹרִין אֶת צמח הַחִילְתִּית בַּפּוֹשְׁרִין כדי להכין ממנו משקה לרפואה. אֲבָל נוֹתֵן אותו לְתוֹךְ הַחוֹמֶץ כתבלין רגיל ... גמרא. ... בְּעָא מִינֵּיהּ [שאל ממנו] ר' יוֹחָנָן מֵר' יַנַּאי: מַהוּ הדין האם מותר לִשְׁרוֹת בשבת אֶת הַחִלְתִּית בְּצוֹנֵן? אָמַר לֵיהּ [לו] ר' ינאי: אָסוּר. והקשה לו ר' יוחנן: וְהָא אֲנַן תְּנַן [והרי אנחנו שנינו במשנה]: אֵין שׁוֹרִין אֶת הַחִלְתִּית בַּפּוֹשְׁרִין, ונלמד מכאן: הָא [הרי] בְּצוֹנֵן מוּתָּר! אָמַר לֵיהּ [לו] ר' ינאי: אִם כֵּן מַה בֵּין לִי וּלְךָ. כלומר, כאן ההבדל בין ידיעותי וידיעותיך, שאני יכול לדון בהלכה באופן מעמיק יותר, כי במקרה זה אין לסמוך על משנתנו, לפי שמַתְנִיתִין יְחִידָאָה [משנתנו כדעת יחיד] הִיא, דְּתַנְיָא [שכן שנינו] בתוספתא: אֵין שׁוֹרִין אֶת הַחִלְתִּית לֹא בְּחַמִּין וְלֹא בְּצוֹנֵן, ר' יוֹסֵי אוֹמֵר: בְּחַמִּין אָסוּר, בְּצוֹנֵן מוּתָּר. ונמצא שמשנתנו שאינה אוסרת בצונן היא רק כדעת ר' יוסי, ואין ללמוד הלכה ממנה. ושואלים: לְמַאי עָבְדִי לֵיהּ [לְמָה עושים אותה], את החלתית השרויה? ומשיבים: לְיוּקְרָא דְּלִיבָּא [לכובד הלב], שמי שחש כאב בלבו שותה חלתית לרפואה. מסופר: רַב אַחָא בַּר יוֹסֵף חָשׁ בְּיוּקְרָא דְּלִיבָּא [בכובד הלב]. אֲתָא לְקַמֵּיהּ [בא לפני] מָר עוּקְבָא לשאול בעצתו. אָמַר לֵיהּ [לו] מר עוקבא: זִיל שְׁתֵּי תְּלָתָא תִּיקְלֵי חִילְתָּתָא בִּתְלָתָא יוֹמֵי [לך שתה משקל שלושה שקלים חלתית בשלושה ימים] וכו' (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: כלך החלתית   שם באנגלית: Asafoetida   שם מדעי: Ferula assafoetida L

שם נרדף במקורות: חלתית


נושא מרכזי לעיון: מהי החלתית ומה היה אופן השימוש בה?


כלך החלתית הוא צמח עשבוני רב שנתי, חד ביתי ממשפחת הסוככיים המגיע לגובה של 2 מ'. לצמח עלים מורכבים בגודל 30-40 ס"מ גזורים פעמיים לאונות צרות. העלים מתפתחים מתוך נדן רחב המגן עליהם עד להתפרשותם מתוכו. גבעולי הפריחה חלולים, עגולים ובקליפתם עורקים מסועפים המכילים את השרף המאפיין את החלתית. הפרחים בצבע צהוב ירקרק חיוור ויוצרים סוככים מורכבים גדולים. הפירות סגלגלים, דקים ושטוחים בצבע חום אדמדם בעלי מוהל חלבי. השורש עבה ובשרני ומייצר שרף דומה לגבעולים. לכל חלקי הצמח יש ריח צחנה טיפוסי. ריחה של החלתית לפני בישולה איננו נעים ומזכיר את ריח קרובתה החלבנה. כלך החלתית קרוב למין כלך נגבי הגדל בר בישראל (ראה בתמונה) שייתכן ושימש למטרות דומות לכלך החלתית. בעבר החלתית היתה בשימוש במזרח הקרוב אך היום נפוץ השימוש בחלתית כצמח תבלין ורפואה באיראן אפגניסטן וכן בקשמיר שבהודו.

השימוש העיקרי בצמח הוא הפקת שרף חלבי שאותו מייבשים ומכינים ממנו גושים מוצקים המשמשים כתבלין וכתרופה. גושים אלו נקראו בלשון המשנה "קורט של חלתית". ייתכן ושרף של מיני כלך נוספים שימש למטרה זו. וכך מפרש רש"י במשנתנו: "חלתית – מין פירי הוא שקורין לזר"א בלע"ז, ומחתכין את קרטיו בסכין, ואסור משום שמנוניתא דסכינא". ד"ר משה קטן ב"אוצר לעזי רש"י" מתרגם את השם לזר"א לחלתית. גם העלים של כלך החלתית נאכלים כתבלין חריף. לחלתית שורש מעובה ולדעת הרמב"ם זהו ה"אלום" שנמנה במשנה עם החלתית: "השעורה והכסמת בזמן שאינם קלופים, התיאה והחלתית והאלום וכו'" (טבול יום, פ"א מ"ה). רמב"ם: "וחלתית - בלשון ערב אל חתית. התיאה - נאמר שהוא שרש החלתית. והאלום - בלשון ערב אנגרב"י, והוא שרש מן החלתית ואינו מאכל, ואמנם מצרפין אותו מעט במזון כמו שמצרפים המלח הנקרא אלבור"ק וכו'". רע"ב: "והחלתית - בערבית כך שמה חלתית, וקורין להו בלע"ז ספיטיד"א". הערוך זיהה את ה"אלום" עם עלי המלוח. החלתית שימשה כתבלין וכתרופה אך בכמות גדולה היא רעל מסוכן. הכלך מסוכן לצאן משום שהגבעולים הירוקים והפרחים מכילים חומר אנטי-קואוגלנטי (מונע קרישה) הגורם לשטפי דם תת-עוריים.

הגבעול היבש לעומת זאת אינו מסוכן, משום שאינו מכיל את חומר זה. על ההשפעה הרעילה של החלתית אנו לומדים בתוספתא (חולין (צוקרמאנדל), פ"ג הלי"ט): "אחוזת הדם, המעושנת והמצוננת, הלעיטה חלתית תיאה הרדפני סם המות וכו'". החלתית נמנית כאן יחד עם ההרדוף הרעיל וסם המוות. ההשפעה של צמח החלתית החריף היתה באיכול של המעיים: "אמר שמואל: הלעיטה חלתית - טרפה, מאי טעמא? דמינקבה להו למעיינה" (חולין, נח ע"ב). רש"י: "קורט של חלתית - חד הוא ונוקב את בני המעים. חלתית לזר"א".

בתוס' (כאן) ניתן למצוא מחלוקת לגבי רמת חריפות החלתית: "אגב חורפיה דחילתיתא הוי ליה כנותן טעם לשבח - וא"ת דסגי ליה בקליפה כדאמר (חולין דף ח:) גבי שחטה בסכין טריפה? וי"ל דחורפיה דחילתיתא בלע טפי ולא סגי בקליפה. ויש מפרשים כמו כן דבצל וקפלוט שנחתך בסכין של גוים דלא סגי ליה בקליפה דאגב חורפיה בלע טפי. ושמעתי בשם הר"ם דחלתיתא דוקא דחריף טפי ולא בצל וקפלוט". מתוך התיאורים בספרות משתמע שהצדק עם הר"מ משום שהחלתית נחשבת לחריפה יותר מהבצל והכרשינה (קפלוט).

נקודה חשובה שיש לזכור בעת לימוד הסוגיות הקשורות לחלתית היא שהשם חלתית שימש לא רק כדי לציין את שם הצמח אלא גם את מוצריו ומכאן נובעות סתירות, לכאורה, הקשורות לטיבם השונה של חלקי הצמח. כבר מתוך הסוגיות שהובאו לעיל ניתן למצוא הבדל הלכתי בין השרף המופק מהחלתית הנקרא "קורט של חלתית" ובין העלים. "קורט של חלתית" אסור וכך מפרש רש"י: "חלתית - מין פירי הוא שקורין לזר"א בלע"ז ומחתכין את קרטיו בסכין ואסור משום שמנוניתא דסכינא". לא ניתן לפורר את גושי שרף החלתית בקלות ולכן יש לחתכם בעזרת סכין ("ומחתכין את קרטיו") ובגלל חריפותם הם בולעים את שמנונית האיסור מסכין הגוי. לעומת זאת עלה של חלתית מותר באכילה. ייתכן ואין הוא חריף על מנת לאסור, או שכלל אין צורך לחתכו. בתוספתא (עבודה זרה, פ"ד הלי"ג) מצאנו: "אין לוקחין גבינה ובית הינייקי אלא מן המומחה ושלוקה ניקחת מכל מקום אין לוקחין קורט של חילתית אלא מן המומחה והעלה ניקח מכל מקום וכו'". על ההבדל בחריפות בין השרף ובין העלים נוכל ללמוד גם מהמשך דברי הגמרא בחולין (נח ע"ב) שצוטטה לעיל: "אמר שמואל: הלעיטה חלתית טרפה, מאי טעמא? דמינקבה להו למעיינה. מתיב רב שיזבי: אחוזת הדם, והמעושנת, ושאכלה הרדופני, ושאכלה צואת תרנגולים, ושתת מים הרעים, הלעיטה תיעה, חלתית ופלפלין, אכלה סם המות כשרה ... קשיא חלתית אחלתית, קשיא סם המות אסם המות? חלתית אחלתית לא קשיא: כאן בעלין, כאן בקרטין וכו'". לומדים אנו, אם כן, שהסכנה היא ב"קרטין" כלומר בגושי השרף החריף ואילו העלים אינם מזיקים משום שאין הם חריפים באותה מידה.
 

    
כלך החילתית        
צילם:  Photo copyright Henriette Kress
,
  כלך מצוי – מין קרוב לכלך החלתית
 

 
 

    
כלך החילתית        
צילם:  Photo copyright Henriette Kress
,
  כלך החילתית        
צילם:  Photo copyright Henriette Kress

 

הרחבה

החלתית (אסאפטידה. השם הפרסי המקורי הוא angedan ובערבית הוא השתנה ל – anjedan) היא תבלין המופק מהמין כלך החלתית הגדל באופן טבעי באירן. התבלין הנקרא בעצמו חלתית מתקבל מהתמצקות מוהל המופק מהגבעולים והשורשים. השרף הטרי בצבע לבן אפרפר אך כאשר הוא מתייבש הוא בצבע ענבר כהה. קשה לפורר את השרף ובאופן מסורתי מרסקים אותו בין אבנים או בעזרת פטיש. הצורה המסחרית הנפוצה ביותר היום היא כתערובת של אבקה עדינה המכילה 30% שרף חלתית עם קמח אורז וגומי ערבי.
 
לחלתית במצבה הטבעי ריח חריף לא נעים אך לאחר חימום בשמן או חמאה יש לה ריח וטעם מתונים ונעימים יותר, הדומים לבצל או שום מבושלים, והיא מעניקה למאכלים טעם המזכיר כרישה. הריח של החלתית כה חזק עד כדי כך שיש לשמור אותה במיכלים אטומים משום שאחרת היא מעניקה את טעמה לתבלינים אחרים הנשמרים לידה. כותב על כך רע"ב (עוקצין, פ"ג מ"ה) במפורש: "וחלתית - כך שמה בערבי. ואע"פ שריחה רע, רגילים ליתן ממנה במזונות". בהודו מוסיפים לגז הבישול את החילתית המעניקה לו ריח גופריתי חזק דמוי שום המאפשר לזהות בקלות ובמהירות דליפות גז.

לחלתית ערך רפואי רב. היא מפחיתה את הגידול של חיידקי מעיים ובכך מונעת נפיחות וגזים. התבלין משמש כמסייע לעיכול ולהחמצת ירקות. הוא מונע עצירות ולכן מוסיפים אותו בהודו לעדשים. חלתית עשוייה לשמש כתרופה נגד שפעת. במחקר התברר ששורשיה מכילים מרכיב אנטי-ויראלי. בתאילנד והודו היאר משמשת כסיוע לעיכול והיא נמרחת על הבטן באלכוהול או בתמיסה מימית. היא משמשת כתרופה נגד אסטמה וברונכיטיס. על פי מסורת עממית משתמשים בה כתרופה להצטננות ילדים. היא מעורבבת כמשחה חריפה וניתלית בשקית על צוואר הילדים החולים. היא בשימוש נרחב ברפואה המסורתית כחומר אנטי בקטריאלי עם שימושים מתועדים היטב כנגד ברונכיטיס כרונית ושיעול. החלתית משמשת כאמצעי מניעה או גורם להפלה וחומר אנטי אפילפטי. החילתית מועדפת על ידי מטפלים המעוניינים להעניק טיפול מרגיע בניגוד לאופי המעורר של הבצל והשום.

על תפקידה הרפואי של החלתית אנו לומדים מכמה מקורות: "אין שורין את החלתית בפושרין אבל נותן לתוך החומץ וכו'" (שבת פ"כ מ"ג). רש"י: חילתית - חלטי"ש בלשון ישמעאל ובלע"ז לזרי"א, ושורין אותו בפושרין ושותין אותן המים לרפואה". ברמב"ם בפיהמ"ש ניתן למצוא את טיב ההשפעה הרפואית: "אין שורין את החילתית בפושרין כו' - שורין, מלה ידועה. חילתית, היו משתמשים בו לפי שהיתה ארצם קרה". כפי הנראה מאכלים חריפים נתפסו כמחממים בגלל התחושה שהם יוצרים. רע"ב (שם) מפרש: "חלתית - כך שמה בערבי, והיא חמה ונוהגין לאכלה במקומות הקרים". בגמרא (שבת, קמ ע"א): "אין שורין את החלתית לא בחמין ולא בצונן, רבי יוסי אומר: בחמין אסור בצונן מותר. למאי עבדי ליה? ליוקרא דליבא. רב אחא בר יוסף חש ביוקרא דליבא אתא לקמיה דמר עוקבא אמר ליה זיל שתי תלתא תיקלי חילתתא בתלתא יומי וכו'". מדברי הגמרא משתמע שהחלתית שימשה לטיפול במחושי לב ("יוקרא דליבא").
 

      
 אבקת חלתית       צילם: Iustinus    כלך נגבי צילמה: שרה גולד – צמח השדה

 

 

מקורות עיקריים: 

יהודה פליקס, הצומח החי וכלי החקלאות במשנה (עמ' 65).

לעיון נוסף:

כלך נגבי באתר צמח השדה

 

 


כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר