אדרבנן קאי
שבת קלח ע"א
"מתקיף לה רב ששת: מי איכא מידי דרבנן מחייבי חטאת, ורבי אליעזר שרי לכתחילה?!
מתקיף לה רב יוסף: אלמה לא? הרי עיר של זהב, דרבי מאיר מחייב חטאת ורבי אליעזר שרי לכתחילה! מאי היא - דתניא: לא תצא אשה בעיר של זהב, ואם יצאה - חייבת חטאת, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: לא תצא, ואם יצאה - פטורה. רבי אליעזר אומר: יוצאה אשה בעיר של זהב לכתחילה.
אמר ליה אביי: מי סברת רבי אליעזר אדרבי מאיר קאי, דאמר חייבת חטאת? אדרבנן קאי, דאמרי פטור אבל אסור, ואמר להו איהו: מותר לכתחילה".
וצריך ביאור, אם לא תתכן מחלוקת קיצונית מהקצה לקצה, מאי נפקא מינה אם קיימת גם דעה אמצעית?
פירש בספר שבת של מי:
"כונת אביי לדחות אתקפתא דרב יוסף דמתקיף לרב ששת מברייתא דעיר של זהב, והכי קאמר ליה: מצי לשנות לך רב ששת דרבי אליעזר דהתם לא שמע מילי דרבי מאיר אלא מילי דרבנן דאמרי פטור אבל אסור, ואיהו פליג להו דמותר לכתחילה. ואין הכי נמי דאילו הוה שמיע לרבי מאיר דמחייב חטאת לא הוה אמר איהו דשרי לכתחילה".
וקשה, הלא דעתו של חכם תלויה בסברתו בדין, ולא במה ששמע במקרה מרעהו!
אמנם מומתק יותר בספר משמרות כהונה:
"דכיון דחבירו מחייב חטאת היה לו לחוש לדבריו לכתחילה מיהת, אבל כי היכא דאיכא מאן דפליג בחיוב חטאת הכי נמי דמתיר לכתחילה".
ועדין קשה, שהרי בדברים רבים נחלקו באיסורי תורה, ולא חששו איש לדעת רעהו.
ועוד קשה, שאם כן דעת המתיר לכתחילה בטעות היתה, שאילו שמע את דעת האוסר מדאורייתא היה חוזר בו!
לכן נראה לפרש שאתקפתא דרב ששת אינה על סברת החכמים, אלא על לשון המשנה והברייתא – שהיה לה לפרש להדיא אילו בא התנא לחלוק בתרתי, גם על עיקר איסור התורה וגם לומר שלא גזרו אפילו מדרבנן. וממילא לא קיימת פליאה זו כאשר מובאת ביני וביני דעה אמצעית.
