גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תתנ"א, מדור "עלי הדף"
מסכת שבת
דף קל ע"א
"וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו" - בכו על העבר או על העתיד
תניא, רבן שמעון בן גמליאל אומר כל מצוה שקיבלו עליהם בשמחה, כגון מילה וכו' עדיין עושין אותה בשמחה, וכל מצוה שקבלו עליהם בקטטה, כגון עריות דכתיב (במדבר יא, י) "וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו" - על עסקי משפחותיו, עדיין עושין אותה בקטטה (קל ע"א)
אמרינו יסובו בענין דרשת רז"ל שבכו "על עסקי משפחותיו", וכתב רש"י: "שנאסר להם קרובות", ומקורו טהור בספרי (בהעלותך, לב): "מלמד, שהיה אדם נושא את אחותו ואחות אביו ואחות אמו, ובשעה שאמר להם משה לפרוש מן העריות היו מצטערים" (וכ"ה בספרי זוטא פרק יא).
והנה, המהר"ל ב'גור אריה' (פר' ויגש מו, י) נתקשה, הלא בשעת מתן תורה היה להם לישראל דין גרים, כמבואר במס' יבמות (מו:) שבני ישראל נכנסו תחת כנפי השכינה בשעת מתן תורה במילה והזאה וטבילה כדין גרים, והרי קיי"ל 'גר שנתגייר כקטן שנולד דמי', ואם כן לבני ישראל שבאותו הדור היה ראוי להתיר כל קרובות ערוה - כדין "גר נושא אחותו", ולמה היה להם להתרעם על עריות, הלא לא הוצרכו לפרוש מנשותיהם.
ובטרם נביא המשך דברי המהר"ל, נקדים דברי ה'משך חכמה' על פסוק (דברים ה, כז) - הנאמר אחרי מתן תורה - "לך אמר להם שובו לכם לאהליכם", בהם אכן מסיק שבשעת מתן תורה אכן הותר להם - מחמת הדין של 'גר שנתגייר כקטן שנולד דמי' - כל קרובות מקודם מתן תורה, וז"ל: "ה'חתם סופר' בחידושיו לע"ז (סג:) כתב, כי נתקשה כל ימיו מהיכן הוציאו רז"ל הא ד'גר שנתגייר כקטן שנולד דמי', יעו"ש. ולדעתי פשוט, דיצא להם דמסתמא היה ליוצא מצרים נשים הרבה שהיו מאותן שאין בני נח מוזהרין עליהן, ועמרם יוכיח שגדול הדור היה ונשא דודתו... ואיך אמר רחמנא אחר מתן תורה 'שובו לכם לאהליכם', ואין אהלו אלא אשתו, הלא אלו שנשאו קרובותיהם צריכין לפרוש מהם, ועל כרחך ד'גר שנתגייר כקטן שנולד דמי'". ולדבריו על כרחך צ"ל, שמה שבכו בני ישראל היה על העתיד, מאחר שהיו רגילים להינשא לקרובותיהם, ומעתה והלאה יצטרכו להימנע מכך.
אמנם, בדברי הראשונים מצינו שהוצרכו לפרוש מחמת איסור קרובות גם מהנשים שנשאו קודם מתן תורה, וכדאיתא ב'דעת זקנים' (במדבר יא, כז) שאלדד ומידד אחי משה היו, כי כשנתנה תורה ונאסרו על העריות פרשו כלם, שנאמר "וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו" וכו', "וגם עמרם אבי משה פירש מיוכבד שהיתה אשתו, ונשא אשה אחרת והוליד ממנה אלדד ומידד...". נמצא מפורש, שאחרי מתן תורה הוכרחו לפרוש מנשותיהם שהיו קרובותיהם, וכפי שעשה עמרם אבי משה. ולפי זה הדרה הקושיא, מדוע לא הותרו מדין 'גר שנתגייר כקטן שנולד דמי' [וראה 'דעת זקנים' (שם): " ומצאתי קונטרס... מרבי הלל שהיה מארץ ישראל: אני הלל ראיתי קבר אלדד ומידד, והיה כתוב עליהם: 'אלדד ומידד אחי אהרן מן האב ולא מן האם', ויש אומרים, אלדד הוא אלידד בן כסלון מידד הוא קמואל בן שפטן... ותימא לי, היאך אפשר לומר שהיו אחי משה, והם אלידד בן כסלון שהיה ממטה בנימין, ומידד הוא קמואל בן שפטן שהוא ממטה אפרים. וצ"ל, דמאן דאית ליה הא לית ליה הא", וכ"ה בפי' הרא"ש על התורה (שם)].
מתוך קושיא זו חידש המהר"ל וכתב: "אין זה קשיא, דהם הוכרחו לקבל, דהא 'כפה עליהם הר כגיגית', ולא אמרינן בזה דהוי 'כקטן שנולד', דודאי מי שנתגייר מעצמו, כגון גוי, כיון דלא היה צריך לגייר והוא מגייר עצמו - הוי בריה אחרת לגמרי, אבל ישראל שיצאו ממצרים - כיון שהיו מחויבים לקבל את התורה, והיו מוכרחים לזה, אין זה כקטן שנולד, ותדע לך דאל"כ יקשה לך דהא בודאי נתגיירו... שהרי היו צריכים מילה וטבילה וקרבן, ואפילו הכי אין להם דין כגר להיות מותר בעריות".
כשנתבונן בלשון המהר"ל נראה שיש בהן פנים שונות. בראשית דבריו נראה שהדבר תלוי אם הגירות היתה מתוך כפיה בפועל - כדוגמת כפיית ההר כגיגית - או שהיתה מדעת המתגייר, וכלשונו: "דהם הוכרחו לקבל, דהא 'כפה עליהם הר כגיגית', ולא אמרינן בזה דהוי 'כקטן שנולד דמי'...", הרי שהדבר תלוי בכפיה בפועל ממש. אמנם, מסיפא דלישנא מבואר, שבכל מין הכרח - גם כשלא היתה כפיה בפועל ממש - אין נחשבים 'כקטן שנולד', וכלשונו: "אבל ישראל שיצאו ממצרים - כיון שהיו מחויבים לקבל את התורה, והיו מוכרחים לזה, אין זה כקטן שנולד", והיינו, שגם קבלתם מדעת היתה מתוך הכרח, שהרי יציאתם ממצרים היתה על דעת כן, וגם מבלעדי כפיית הר כגיגית לא היו נחשבים כקטן שנולד דמי, ושונה הוא מגירות רגילה, שכל הגירות היא מתוך בחירה מוחלטת ורצון גמור מצד המתגייר, ואילו, בני ישראל אחרי יציאתם ממצרים גם קבלתם מרצון היתה נחשבת כקבלה מוכרחת ושלא ברצון מוחלט, וגם בהכרח שכזה לא נאמר הכלל 'גר שנתגייר כקטן שנולד דמי'.
הנפק"מ בין שני צדדים הללו יהיה לגבי חידושו של הגה"ק מאוסטראווצא זצ"ל (ראה 'מאיר עיני חכמים' מהדו"ק סי' יח) עפ"י דברי המהר"ל, שאחרי קבלת התורה היה משה רבינו נחשב כ'קטן שנולד' כשאר גר שנתגייר, שהרי הוא היה עומד בשעת מתן תורה מעל ההר, ולא היה כשאר כל ישראל ש"כפה עליהם הקב"ה הר כגיגית" (וע"ש מה שכתב לפ"ז). ודבריו יעלו יפה על פי רישא דלישנא דמהר"ל, שהדבר תלוי בכפיה בפועל ממש, ומשה רבינו הרי לא קיבל התורה בכפיה בפועל, ולכן היה 'כקטן שנולד דמי', אולם, לפי סיפא דלישנא דהמהר"ל, שבכל הכרח - אין נחשבים כקטן שנולד דמי, משה רבינו היה שוה בזה ככל שאר בני ישראל, כי גם משה רבינו היה מוכרח לקבל את התורה מפאת יציאת בני ישראל ממצרים (ראה 'שב שמעתתא' הקדמה אות ט; 'כלי חמדה' פר' ויגש; שו"ת 'דובב מישרים' ח"א סי' קלו; 'אמרי כהן' סי' כג).
