אוצרות הדף היומי
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"
"הביאתו לפני וראיתיו שהוא אדום"
מילתו של ילד כבן שלוש שמתו אחיו מחמת מילה
שבת קלד ע"א
מקרה אירע בזמנו של רבינו הנודע ביהודה, במשפחה ששלושה מבניה מתו מחמת מילה. כשנולד בנם הרביעי באו להיוועץ עם הנודע ביהודה כדת מה לעשות והוא הורה שלא למול את הילד מבלי להודיעו קודם מה מצב בריאותו. כהוראתו כן עשו ולא מלו את הילד. כאשר מלאו לו שלוש שנים, פנו שוב אל גאון הדור וביקשו לדעת אם אפשר למול את הילד הערל, או שמא גם כעת יש להמשיך ולחוש לחייו ולא למולו.
הנודע ביהודה שנפנה לדון בשאלה (יורה דעה תניינא, קסה), כותב שלמעשה גם מילת הילד השלישי - זה שנולד לפני הילד הנוכחי ונימול ומת, היתה שלא כהלכה, לפי שבהלכות מילה אנו פוסקים שחזקה היא אחרי שתי פעמים ולא שלוש. ועל כן לאחר שמתו מחמת מילה שני ילדיה של אותה אשה, שוב לא היה עליה למול את השלישי. ובנוגע לילד הנוכחי שאכן לא נימול וכבר מלאו לו שלוש שנים, הנה מצד עצמי - כותב הנודע ביהודה, הייתי חוכך שלא למולו כלל שכן בגמרא ביבמות (סד, א) אמרו שמי שמתו שני בניה מחמת מילה - שלישית לא תמול, ומשמעות דברי הגמרא שלא למול כלל את הילד הזה לא בגיל שמונה ימים ולא לעולם. ברם, ממשיך הנודע ביהודה, הרמב"ם, הטור והנימוקי יוסף כותבים שכוונת הגמרא היא לא שלא למולו כלל אלא להמתין עד שיגדל ויתחזק כוחו - ואז אפשר למולו.
והנה בסוגייתנו אמרו תניא אמר רבי נתן, פעם אחת הלכתי לכרכי הים ובאה אשה אחת לפני שמלה בנה ראשון ומת שני ומת שלישי הביאתו לפני וראיתיו שהוא אדום ואמרתי לה המתיני עד שיבלע בו דמו וכו' ומלו אותו וחיה כו'. והנה שרבי נתן סבור שאם ממתינים עד שיבלעו דמיו של הילד, אפשר למולו גם אם מתו אחיו הקודמים מחמת מילה.
אלא שמאידך - מסייג הנודע ביהודה, שמא יש לומר שדווקא שם מדובר היה בילד שניכר היה שלא נבלעו דמיו ואפשר לומר שגם אחיו לא נבלעו דמיהם ולכן מתו ממת מילה אלא שלא השגיחו בדבר ולכן לא ידעו שמחמת כן מתו, ורבי נתן שהשגיח בילד זה שלא נבלעו דמיו - ידע שיש להמתין עד שאכן יבלעו, ואז אפשר יהיה למולו. אך במקרה של אשה שילדיה לא היה בהם שום סימן של חולש ואף על פי כן מתו, יש לחשוש שמא המילה עצמה היא שגורמת להם מיתה בכל ענין, ואסור למול את בנה השלישי אף כשיתחזק. ואם כן קשה, היאך פסקו הרמב"ם והטור שאפשר למול את הילד השלישי שעה שיתחזק?
ולפיכך - ממשיך הנודע ביהודה, יש ליישב בדוחק שכיון שרבי נתן לא ראה את שני הילדים הראשונים, היה לו לחוש שהם - שלא כאחיהם השלישי, לא היו אדומים, ואף על פי כן מתו מחמת מילה ועל כן לכאורה לא היה אפשר למול את אחיהם השלישי - גם לאחר שנבלעו דמיו. ומכך שהתיר למולו, מוכח שגם במקרה שהאחים הראשונים מתו ללא סיבה נוספת מלבד המילה, כל מקום כאשר הילד מתחזק, שוב אפשר למולו. ואם כן יש להוסיף ולומר שכשרבי נתן אמר שכאשר שתיפסק האדמומית, אפשר למול - היינו לא מייד, אלא לאחר שיתחזק קצת, והיינו שהאדמומית שבו היא רק סימן לחולשה, ואף לאחר שתיפסק עדיין יש להוסיף ולהמתין שיתחזק.
ומעתה מסיים הנודע ביהודה, כיון שהרמב"ם והנימוקי יוסף, הטור והשולחן ערוך פסקו שגם מי שמתו אחיו מחמת מילה, יש למולו לאחר שיתחזק "מי יבוא להרהר אחריהם. ולכן אם התינוק הזה רואין בו שהוא בריא וחזק כדרך כל שאר בני ג' שנים וגם מראה פניו צהובות ולא ירוקות ימולו אותו. וטוב להשגיח שיהיה בזמן שהיום הוא זך האויר. וכדאי היא מצות מילה שתגן שלא יזיק לו כלל".
